החלטה 3597/14

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.4.2014 (ע"ו 21203-03-14, השופטת ר' למלשטריך-לטר). בפסק דין זה נדחה ערעורו של המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) מיום 5.2.2014.

רקע והליכים קודמים

2.       המבקש, יליד 1960, נפצע במהלך שירותו הצבאי בשנת 2000 בשריר השוק של רגלו השמאלית ובשנת 2005 בברך שמאל. בגין פציעות אלו הוא הוכר כנכה לפי חוק הנכים בשיעור של 21%.

3.       בספטמבר 2011 הוא הגיש בקשה להכיר בפגימה שנוצרה אצלו בברך הימנית (סינוביטיס ושינויים במיניסקוס הפנימי ובסחוס הפיקה של הברך) כנכות מוסבת, בהתאם לתקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים), על בסיס הטענה שזוהי נכות מאוחרת הנובעת מהנכות המוכרת. ביום 21.11.2011 קבעה הוועדה המחוזית שדנה בבקשה כי הממצאים בברך ימין אינם קשורים לנכות המוכרת ודחתה את הבקשה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה, ולאחר מכן חזר בו מערעור זה.

4.       בדצמבר 2012 הגיש המבקש בקשה נוספת לוועדה המחוזית בעניין הפגימה בברך הימנית, זהה בעיקרה לבקשה הקודמת. ביום 18.2.2013 דחתה הוועדה המחוזית את בקשתו של המבקש לאחר שקבעה כי הפגימה בברך הימנית היא מחלה ראשונית שאינה קשורה לנכות המוכרת בברך השמאלית וכי בספרות הרפואית לא מתואר קשר מסוג זה. על ההחלטה האמורה הגיש המבקש ערעור לוועדה הרפואית העליונה בטענה שקיימת אסכולה רפואית התומכת בקשר בין הפגימה בברך הימנית לבין הנכות הקודמת בברך השמאלית. את טענתו תמך המבקש בחוות דעת מומחה של ד"ר צבי גורן (להלן: ד"ר גורן) אשר קבעה כי העברת עומסים מהברך החולה לברך הבריאה השפיעה על תפקוד הברך הנגדית, וכן שעל פי הבדיקות ניתן ללמוד על קשר סיבתי בין המצב בברך שמאל לזה של ברך ימין. בחוות דעתו הפנה ד"ר גורן למספר מאמרים שתומכים בטענה של קשר בין שתי הפגיעות כתולדה של שינויים בדריכה ושל העברת העומסים בין הרגליים.

5.       הוועדה הרפואית העליונה דנה בטענות המבקש, עיינה במסמכים הרפואיים שהגיש וכן ערכה לו בדיקות בדיוניה בערעור ביום 1.8.2013 וביום 2.1.2014. כמו כן, הוועדה הרפואית בחנה את המאמרים שאליהם הפנה ד"ר גורן וקבעה כי אין בהם הוכחה לכך ששינויים בברך אחת גורמים לשינויים בברך הנגדית, וכי הם אינם מבססים אסכולה רפואית התומכת בטענות המבקש. בהמשך לכך, ביום 5.2.2014 דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור.

6.       על החלטת הוועדה הרפואית העליונה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 17.4.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וחייב את המבקש בהוצאות המשיב, קצין התגמולים, בסך 5,000 שקל. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי קביעתה של הוועדה הרפואית העליונה באשר לקשר נטען בין נכות מוכרת לנכות מוסבת לפי תקנה 9 לתקנות הנכים היא קביעה רפואית מובהקת המסורה לשיקול דעתה המקצועי. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהוועדה הרפואית העליונה בחנה את המסמכים הרפואיים ואת חוות הדעת שהגיש המבקש והגיעה למסקנה כי אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר גורן, תוך שהיא מבקרת את האמור במאמרים אליהם הפנה. עוד צוין כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי קיימת אסכולה רפואית התומכת בטענתו. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא העלה טענה משפטית המלמדת על פגם שנפל בהתנהלותה או בהחלטתה של הוועדה הרפואית העליונה ובנסיבות אלו אין מקום להתערבות בשיקול דעתה.

בקשת רשות הערעור