דנג"צ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
2630-14
23/10/2014
|
בפני כבוד המשנָה לנשיא:
מ' נאור
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. תמר ריינר
2. ד"ר משה וינברג
עו"ד אורנית אלבז
|
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב
2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
3. הקדש קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל- לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות המצטיינים בלימודיהם
4. הרב משה קרמר
5. הרב יהודה פרנק ז"ל
6. הרב אברהם פרנק ז"ל
7. הרב צבי דרבקין
8. הרב תנחום פרנק
9. הרב משה פרנק
10. הרב רפאל פרנק
11. ארי גלמונד
עו"ד ישראל עזריאלי
|
| החלטה |
לפני בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין שנתן בית משפט זה (השופטים ס' ג'ובראן, י' דנציגר ונ' הנדל) בשני תיקים שאוחדו – ע"א 3020/10 וינברג נ' קרמר ובג"ץ 9030/11 וינברג נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (26.3.2014). פסק הדין דחה הן את הערעור והן את העתירה. נקבע כי הכרעתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים לפיה בית הדין מוסמך לדון בשאלת ביטולם של הסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין בבית משפט זה – נעשתה בסמכות.
רקע
- מושאה העיקרי של בקשה זו הוא הקדש קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות המצטיינים בלימודיהם (להלן: ההקדש). המבקשים 1 ו-2 הם נכדיו של מר גבריאלוביץ (להלן: המנוח). המשיב 3 הוא ההקדש, המשיבים 10-4 שימשו או משמשים כנאמני ההקדש ואילו המשיב 11 הוא נכדו של המנוח ובן דודתם של המבקשים 1 ו-2.
- ההקדש, אשר בבסיסו נכס ברחוב מזא"ה 69 תל-אביב, נוצר על ידי אשתו ובנותיו של המנוח בשנת 1955, על-פי שטר הקדש לצורכי צדקה שנחתם בפני בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו. בהתאם לאמור בשטר מונו להקדש חמישה נאמנים, שניים מתוכם קרובי משפחתו של המנוח. בחלוף השנים נפטרו חלק מהנאמנים ותחתם מונו נאמנים חדשים וביניהם המשיבים 6-4 (להלן: הנאמנים), עד שנוצר מצב בו איש מחמשת הנאמנים לא השתייך למשפחתו של המנוח. עובדה זו היוותה פתח ומניע למספר לא מבוטל של סכסוכים ושל הליכים משפטיים. להלן יתוארו רק אותם ההליכים אליהם התייחס בית משפט זה שעל הכרעתו נסובה הבקשה לדיון נוסף, אחרים – אינם רלבנטיים להכרעה בשאלה אם להורות על קיומו של דיון נוסף.
- בשנת 1978 פתחו כמה מקרובי משפחתו של המנוח (להלן: משפחת המנוח), לרבות בתו (ואמם של העותרים) אהובה ויינברג ז"ל בהליך. משפחת המנוח פנתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במטרה שיורה על פיטורי נאמני ההקדש באותה העת שכן כאמור איש מהם לא השתייך למשפחה. בית המשפט (השופט א' חלימה) דחה את המרצת הפתיחה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, מן הטעם שהסמכות לדון בתובענה שעניינה ניהולו של הקדש דתי מוקנית באופן ייחודי לבית הדין הרבני (ה"פ (מחוזי ת"א) 587/78 עזריאלי נ' וינברג (13.3.1981)). על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה. במסגרת הליכי הערעור הגיעו הצדדים להסכמה, שניתן לה תוקף של פסק דין (ע"א 240/81 וינברג נ' עזריאלי (26.8.1984) (להלן: הסכם הפשרה הראשון)). ההסכם קבע כי:
"1. המערערים [...] מסכימים כי פסק הדין בערכאה קמא יישאר בעינו וכי הסמכות היחידה בכל ענין הנוגע לניהול [ההקדש – מ. נ.] תהיה נתונה לבית הדין הרבני בתל אביב-יפו.
2. לנאמני ההקדש [...] יצורפו שני נאמנים נוספים ומספר נאמני ההקדש יעמוד על שבעה. בעקבות השינוי האמור יכהן ד"ר יהושע וינברג [אביהם של המבקשים בהליך זה, להלן:ד"ר וינברג – מ. נ.] בתפקיד של נאמן כפול וכוחו יהיה ככוח של שני נאמנים. לאחר איו"ש של ד"ר יהושע וינברג ימונו שניים מתוך שבעת נאמני ההקדש על ידי המערערים או יורשיהם, באישור בית הדין הרבני בתל-אביב יפו, כפי שנעשה בעבר.
3. הנאמנים [...] יעשו את כל הפעולות הדרושות לאישור הסדר זה ומינויו של ד"ר יהושע וינברג [...] בביה"ד הרבני בתל-אביב-יפו [...].
4. הצדדים כולם מתחייבים לשמור על מטרות ההקדש ולעבוד בשיתוף פעולה למימושו ולא יעשו כל פעולה במטרה לסכל מטרות ההקדש או להפריע במימושן."
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת