החלטה 2121/14

           בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 23.2.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' דודקביץ) בת"א 38631-04-13, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 1 (להלן: המבוטח) למחיקת סעיפים מכתב ההגנה שהגישה המבקשת בעקבות הודעת צד ג' ששלח אליה המבוטח.

1.        המשיב 2 (להלן: התובע) נפצע בראשו ובצווארו בעת שהתארח בצימר שנמצא בבעלות המבוטח לאחר שקפץ לבריכת השחייה במקום. פנייתו של התובע לחברת הביטוח של המבוטח נענתה ביום 5.2.2013 בתשובה כי: "אין לתאונה האמורה כיסוי ביטוחי במסגרת מרשתנו ... " (להלן: מכתב הדחייה). במכתב הלאקוני, החתום בידי בא-כוח המבקשת, נאמר גם כי התשובה נמסרת "לאחר בדיקת הנושא לעומק". בעקבות זאת, הגיש התובע תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד המבקשת ונגד המבוטח, אשר, מצדו, שלח הודעת צד ג' למבקשת ולסוכן הביטוח שלו (המשיב 3).

2.        המבוטח הגיש בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה להודעת צד ג' שהגישה המבקשת בטענה שיש בהם הרחבת חזית אסורה. נטען, כי הסעיפים שמחיקתם מתבקשת כוללים נימוקי הגנה החורגים מן האמור במכתב הדחייה, ולכן על-פי הנחיות המפקח על הביטוח (להלן: המפקח), אין המבקשת יכולה להעלותם בגדר הגנתה מפני ההודעה לצד ג'. בתשובה טענה המבקשת, כי הסעיפים שבמחלוקת כוללים טענות ועובדות המתמקדות בנימוק המרכזי שנכלל במכתב הדחייה, והוא שלתאונה אין כיסוי ביטוחי. עוד טענה המבקשת, כי נוסחו הלאקוני של מכתב הדחייה נבע גם מהצורך לשמור על פרטיות המבוטח.

3.        בהחלטה מיום 23.2.2014 קיבל בית משפט קמא את הבקשה למחיקת הסעיפים מכתב ההגנה של המבקשת. תחילה סקר בית המשפט את הנחיות המפקח הרלבנטיות לסוגיה הנדונה. הוסבר, כי על-פי הנחיות המפקח מיום 9.12.1998 תובע או צד ג' הפונה בתביעה לחברת הביטוח זכאי לקבל, בכתב, את עמדתה "בנוגע לכל עילות תביעתו" במלואה. עוד הוסבר, כי בצד הנחיה זו נקבעה סנקציה למקרים בהם המבטחת לא תפעל כנדרש, והיא, שהמבטחת לא תוכל "להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". עוד נאמר, כי הנחיה זו של המפקח סויגה בהנחיה מיום 29.5.2002 שבה נקבע, כי חברת הביטוח תוכל להעלות נימוקים נוספים, מעבר לאלה שפורטו במענה הראשוני, אם מדובר בנימוקים המבוססים על עובדות או נסיבות שנוצרו לאחר המועד בו ניתן המענה הראשוני או שלא ניתן היה לבררן קודם לכן. בית משפט קמא ציין, שגם הפסיקה יצרה חריגים להנחיה מיום 9.12.1998, ובין היתר, נקבע כי לסנקציה לא תהיה תחולה מקום שיהיה בהפעלתה כדי להרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי לסיכונים שלא היו מבוטחים מלכתחילה וכי הסנקציה לא תחול גם במקרים בהם עולה טענת תרמית.

4.        לאחר האמור, פנה בית משפט קמא לבחון את הסעיפים שמחיקתם התבקשה. באופן כללי ניתן לומר, כי בסעיפים אלה נאמר, שקיומו של הכיסוי הביטוחי הותנה בכך שהמבוטח ועובדיו יעמדו בהוראות חוקים ותקנות הנוגעות להפעלת בריכות שחייה ואחזקתן, אך מאחר שהמבוטח הפר תניה זו ומאחר שלא דיווח על אופי הפעילות הנערכת במקום לאשורה - אין לתאונה כיסוי ביטוחי. בית משפט קמא קבע, כי סעיפים אלה בכתב ההגנה כוללים נימוקים שלא נזכרו במכתב הדחייה שנשלח לתובע, ונוכח הוראות המפקח אין מקום לאפשר העלאתם בכתב הגנתה של המבקשת. עוד נאמר, כי אמנם בפסיקה נקבע שאין להפעיל את הסנקציה הקבועה בהנחיית המפקח במקרים בהם הפוליסה כוללת תניה המחריגה את הכיסוי הביטוחי וכאשר תניה זו ברורה וגלויה גם למבוטח, אך בענייננו מבקשת המבקשת "להתנער" מהפוליסה בשל התקיימותם של חריגים לכיסוי הביטוחי שאינם נוגעים לליבת הכיסוי ושלא זכו להבלטה במסגרת הפוליסה. נוכח האמור, לא ראה בית המשפט לדון בטענת המבוטח שלפיה כלל לא קיבל לידיו את הפוליסה המלאה.

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

5.        המבקשת טוענת כי לא היה מקום למחוק את הסעיפים שבמחלוקת מכתב הגנתה, שכן עיון בסעיפים הרלבנטיים מלמד שכל שנאמר בהם מתמקד בטענה כי אין לתאונה כיסוי ביטוחי וזה היה גם הנימוק שנכלל במכתב הדחייה. לטענת המבקשת, בית משפט קמא הסתמך בהחלטתו, בין היתר, על האמור בבש"א (חיפה) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.2012) (להלן: ענין הכשרת הישוב) אף שהעובדות וההחלטה במקרה זה דווקא תומכות בפרשנותה-שלה להנחיות המפקח. עוד טוענת המבקשת, כי הטענות שהועלו בסעיפים שבמחלוקת, עולות גם בכתב ההגנה שהגישה בתביעה העיקרית (אותה הגיש התובע), כך שממילא, גם אם החלטת בית משפט קמא תיוותר על כנה, יהיה על המבוטח להתמודד עם טענות אלה. לבסוף נטען, כי בהחלטה נשוא בקשה זו, נקבע כי יימחק גם הסעיף בו הובהר מהו גובה הכיסוי הביטוחי בפוליסה, והדבר עלול להתפרש כביטול תקרת הכיסוי הביטוחי.

6.        בתשובתו טוען המבוטח, כי דין הבקשה להידחות מאחר שאין בה אלא חזרה על טענות שהועלו בפני בית משפט קמא ונדחו. המבוטח טוען בתשובתו באריכות (ומעבר לנדרש לצורך הכרעה בבקשה דנא) כי אין בסיס עובדתי לטענות המבקשת ביחס לחריגתו מהתנאים המפורטים בפוליסה. כן נטען, כי הפוליסה במלואה מעולם לא הועברה לידיו. המבוטח טוען, כי לא עלה בידי המבקשת ליתן טעם מדוע בעניינה לא תוחל הסנקציה שנקבעה בהנחיות המפקח. ביחס לטענת המבקשת כי האמור בסעיפים שנמחקו ממילא נכלל בכתב הגנתה בתביעה העיקרית, טוען המבוטח, כי לאחר מתן החלטה בבקשה דנא, וככל שהבקשה תידחה, בכוונתו לבקש את מחיקת הסעיפים גם מכתב הגנה זה, שכן ממילא למבקשת אין יריבות ישירה עם התובע והאמור בכתב ההגנה מתייחס ליחסים שבינו לבין המבקשת (מובהר כי אין בהחלטה דנא כל הבעת דעה ביחס לסיכויי בקשה כזו להתקבל, ככל שתוגש, שהרי מדובר בבקשה של נתבע למחוק חלקים מכתב הגנתו של נתבע אחר). לבסוף נאמר, כי אף שבית משפט קמא הורה למחוק סעיף שבו צוינה תקרת הפוליסה, הרי שהמבוטח מכיר בתוקפו של תנאי זה שנכלל בפוליסה אשר הועברה לידיו.