החלטה 2088/14

           לפניי בקשה למשפט חוזר לפי סעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בעניינו של דורון רז, (חייב בפש"ר), אשר הורשע בבית משפט השלום בביצוע שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

רקע

1. לפי סעיפים 132-131 לפקודה, היה על המבקש – בתקופה בה עבד כעו"ד עצמאי – להגיש דו"ח על הכנסותיו בכל שנת מס, במועד הקבוע בסעיף 132 לפקודה. לפי סעיף 216(4) לפקודה, אי-קיום חובת הגשת דו"ח מסוג זה במועד, בלי סיבה מספקת, הוא עבירה שהעונש המקסימאלי עליה הוא שנת מאסר או קנס. המבקש לא הגיש דו"חות על הכנסותיו עבור שנות המס 2006 ו-2007. עקב כך, הוצאו למבקש הודעות על הטלת קנסות מינהליים. המבקש הודיע בתגובה על רצונו להישפט, וכתב אישום בעניינו הוגש לבית משפט השלום. 

2. במסגרת ההליכים בפני בית משפט השלום, אישר המבקש כי הוא לא הגיש דו"חות על הכנסותיו עבור השנים 2006 ו-2007. המחלוקת נסבה על השאלה אם הייתה למבקש סיבה מספקת, במובן סעיף 216(4) לפקודה, שלא להגיש דו"חות בשנים אלה. המבקש טען כי הוא נמנע מהגשת הדו"חות עקב תקלה בתוכנת הנהלת החשבונות במשרדו, וכי תקלה זו היא בגדר סיבה מספקת לאי-קיום חובת הגשת הדו"חות. בהכרעת הדין, עמד בית משפט השלום (סגנית הנשיא א' קנטור) על יסודות העבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה. במסגרת זו, ציין בית משפט השלום כי המבחן לקיומה של סיבה מספקת הוא מבחן אובייקטיבי, שבמסגרתו נשאלת השאלה כיצד היה נוהג נישום סביר בנסיבות העניין. עוד צוין, כי העדרה של סיבה מספקת היא עובדה שלילית, שבדרך כלל מצויה בידיעתו של הנאשם. לכן, נטל הראייה המוטל על כתפי התביעה בהקשר זה הוא נטל מופחת (עיינו גם: גיורא עמיר עבירות מס ועבירות הלבנת הון 441 – 442 (מהדורה ששית, 2014)). על רקע זה, ולאחר שמיעת הראיות, קבע בית משפט השלום כי המשיבה הוכיחה כי למבקש לא הייתה סיבה מספקת לאי-הגשת דו"חות על הכנסותיו. נקבע, כי מעדות עדי התביעה עולה כי במהלך התקופה הרלוונטית, דיווח המבקש למע"מ על הכנסותיו ומחזורו, ומשכך לא הייתה מניעה כי יגיש דו"חות על הכנסותיו למס הכנסה. בית משפט השלום קבע כי המבקש לא הביא ראיות הסותרות מסקנה זו. נקבע, כי המבקש לא תמך בראיות את טענתו שלפיה פנה לגורמי מקצוע שונים לתיקון התקלה במערכת הנהלת החשבונות, וכי אלה השיבו לו כי לא ניתן לתקנה. עוד נקבע, כי המבקש לא הוכיח מתי אירעה התקלה הנטענת. לנוכח האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי לא הוכח שלמבקש הייתה תקלה במערכת הנהלת החשבונות, אשר מנעה ממנו להגיש את הדו"חות מושא כתב האישום. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי גם בהנחה שאירעה התקלה הנטענת, המבקש נמנע מעריכת גיבוי החומר החשבונאי, תוך הפרת הוראות הדין הרלוונטיות המחייבות לעשות כן. נקבע, כי גם מטעם זה אין בתקלה הנטענת משום סיבה מספקת לאי-קיום חובת הדיווח. לבסוף, דחה בית משפט השלום את טענת המבקש שלפיה היה על פקיד השומה להסתמך על דיווחיו של המבקש למע"מ, על-מנת להוציא לו שומה לפי מיטב השפיטה. בהקשר זה נקבע, כי המבקש לא פנה מיוזמתו לפקיד השומה מייד לאחר שגילה את התקלה הנטענת, ואף לא ביקש הארכת מועד להגשת הדו"חות.

3. לנוכח האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי המבקש לא פעל כפי שנישום סביר היה פועל בנסיבות העניין, והרשיעו בעבירות המיוחסות לו. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתו (ת"פ (שלום חי') 34043-08-11 מדינת ישראל נ' רז (הכרעת דין מיום 20.5.2013, וגזר דין מיום 19.6.2013)). ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין נדחה, ואילו ערעורו על גזר הדין התקבל בחלקו, במובן זה ששיעור הקנס הופחת לסכום של 5,000 ש"ח, או 50 ימי מאסר תמורתו (ע"פ (מחוזי חי') 49294-06-13 רז נ' מדינת ישראל (17.10.2013)).

הבקשה למשפט חוזר ותגובת המשיבה

4. יצוין תחילה כי כנגד המבקש מתנהלים הליכי פשיטת רגל. בית משפט של פשיטת רגל (השופט ח' שרעבי) התיר ביום 9.3.2014 למבקש להגיש את הבקשה שלפניי.