החלטה מתוקנת בתיק בשא 437/05

בית הדין הארצי לעבודה

החלטה (מתוקנת)

1.   בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בש"א 3679/05). ההחלטה הומצאה לב"כ המבקש ביום 13.4.2005. המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור, בהתחשב בפגרת הפסח שחלה מיום 23.4.2005 עד יום 29.4.2005 היה יום 5.5.2005. ובקשה להארכת מועד הוגשה ביום 8.5.2005.

2.   נימוקי הבקשה, שנתמכו בתצהיר ב"כ המבקש הם:

2.1  לאחר קבלת ההחלטה שוחחה ב"כ המבקש עם ב"כ המשיב  בעניין כוונתה להגיש בקשת רשות ערעור. ככל הזכור לב"כ המבקש, על פי חישוב המועדים שערכה יחד עם ב"כ המשיב המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 6.5.2005. כיון שמועד זה חל ביום שישי, על פי חישוב ב"כ המבקש המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 8.5.2005.

2.2  עקב טעות בחישוב ימי הפגרה הנכללים במניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור, לא הוגשה הבקשה ביום 5.5.2005.

3.   המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

3.1  לוח הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור היה ברור, ובשיחה בין ב"כ המבקש לבין ב"כ המשיב הובהר כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור הוא יום 4.5.2005. לפיכך, האמור בבקשה אינו משקף את מצב הדברים בפועל, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

3.2  יש לדחות את ניסיון ב"כ המבקש לתלות את טעותה בב"כ המשיב. לגופו של עניין, איחור עקב טעות מצד המבקש או בא כוחו אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

3.3  גם איחור בן יום אחד טעון צידוק, ובכל מקרה האיחור הוא בן שלושה ימים.

3.4  סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים, שכן מדובר בהחלטה דיונית, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה.

4.   בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

5.   בפתח הדברים אציין, כי טענת המשיב, כי טעות שבדין אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד דינה להידחות. כלל זה היה נכון בעבר, אולם בפסיקת בית המשפט העליון נקבע זה מכבר כי