כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ועבירה של רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(3) לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, המנוחה, ילידת 1934, התגוררה במועדים הרבלנטים עם בנה בדירתה ברחובות.
המשיב ובנה של המנוחה היו חברים מילדות ובשל כך, הכיר המשיב את אורח חייהם, ידע על קיומה של כספת ברשותו של בן המנוחה, כספת אשר הכילה את כספי חסכונותיו של בן המנוחה ואת מנהגו להותיר את המפתחות בתוך מנעול הכספת.
המשיב התגורר במחסן לאחר גירושיו ובשנת 2009 הכיר באמצעות האינטרנט את הגב' זהבה ערמי, בפניה הציג עצמו כאדם אמיד ובעל נכסים, מצג אשר ככל הנראה גרם לה להזמינו להתגורר בביתה.
ביום 16/5/10 נפרצה דירתה של זהבה ונגנב ממנה רכוש וסכום כסף גדול במזומן.
ברשותו של המשיב נמצא חלק מן הרכוש הגנוב והוא נחקר בחשד לביצוע הגניבה, אגב ביומה של התפרצות לדירת זהבה ובעקבות כך סולק מן הדירה. משביקש מזהבה לשוב ולהתגורר עימה, התנתה היא את שובו לדירה בכך שיחזיר לה סכומי כסף שנטל ממנה ובהם 1,700 ש"ח השייכים לבנה.
ביום 2/7/10 יצא המשיב את הדירה בה התגורר בשכירות עם שותף, ופנה למקום מגוריהם של המנוחה ובנה. המשיב ידע כי מוטי, בנה של המנוחה, עוזב את הבית לעבודתו כמאבטח השכם בבוקר, צפה לעבר הכניסות לבניין והמתין ליציאתה של המנוחה לטיול הבוקר עם כלבה, בהתאם לשגרת יומה.
משיצאה המנוחה את הבית, נכנס המשיב לדירה, עטה על כפות ידיו כפפות גומי, הוציא את הכספת מארון הבגדים ונטל ממנה 2000 ש"ח במזומן.
המנוחה שבה במפתיע לדירה, או אז לפת הנאשם אותה בכח, חסם את פיה ואת נחיריה באמצעות מגבת שנטל מהמטבח וגרר אותה לחדרה, הטילה על מיטתה, תוך שהוא ממשיך ומצמיד את המגבת לפניה, עד שחדלה לנשום.
מייד לאחר מכן, יצא המשיב למרכז העיר, ערך קניות והחזיר חובות כספיים קטנים וכן התקשר לזהבה והודיע לה כי ישיב לה באותו יום 1,000 ש"ח בהסבירו, בכזב, כי הוא נמצא בסניף של בנק.
בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך עתר להגשת תסקיר מעצר אשר יבחן חלופה.
לתמיכה בבקשתו הוגשו מספר פסקי דין בהם הוזמנו תסקירים אף בעבירות של רצח.
בבש"פ 5222/97,
פטשניק נ' מ"י, הורה כב' השופט טירקל על שחרורו של נאשם בתיק רצח לחלופת מעצר, אלא שבאותו מקרה דובר בעורר שהוא כבן 90 שנה, אשר דקר את אשתו במהלך מריבה.
כב' השופט טירקל קבע, כי באותו מקרה מדובר במסוכנות נקודתית, במצב בו ילדיה של המנוחה, שאינם ילדיו של העורר, דיברו בזכותו ומצבו הבריאותי הגביל תנועותיו והפחית מסוכנותו וכפי שתיאר זאת כב' השופט טירקל: "זהו נאשם הכלוא ב "כלא" של גופו שלו והוא בבחינת "אסיר גופו". כלא זה גורע הרבה ממסוכנותו".
מקרה נוסף בו נבחנה חלופת מעצר, היה מקרה בו נטען כי המשיב היה שיכור כלוט, נטל כדורי היפודרום ושתה משקאות משכרים ובשל מצבו לא היתה לו כל כוונה להמית.
בבש"פ 9834/03, הוגשו לעיוני החלטה וכתב אישום, אך בידי את החלטת ביהמ"ש המחוזי המאפשרת לבחון הנסיבות שהביאו להזמנתו של תסקיר.
בבש"פ 5353/07,
מאור כהן נ' מ"י, דובר במקרה בו נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח אגב ביצוע עבירה של נסיון לשוד.
מעיון בהחלטת ביהמ"ש העליון עולה, כי התעוררה שאלה בביהמ"ש המחוזי לגבי דרגת מעורבותו של העורר בשוד, באשר העורר לא הכיר את שני מבצעי השוד בפועל, וביהמ"ש המחוזי קבע, כי ייתכנו שאלות לגבי דרגת העבירה ככל שהמדובר בהמתה.