1. נגד המשיבים הוגש כתב אישום אשר מפרט על פני 5 אישומים פרשה חמורה שעיקרה רשת שפעלה במאורגן לאיתור תורמי כליות בישראל, הטסתם לאוקראינה, נטילת כליות מגופם בניתוח על ידי רופא, ד"ר זיס שגם אשתו אלה זיס מעורבת בכך, והשתלת הכליות בגופם של מושתלים, אשר שילמו לרופא ולשותפיו, הם המשיבים, סכומי עתק עבור האיברים המושתלים, תוך העברת סכומים פעוטים יחסית, אם בכלל, לתורמים.
עם הגשת כתב האישום, עותרת המאשימה למעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים, ועל כך נסבה החלטה זו.
2. המשיבים לא טענו, למעשה, כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה כנדרש לשם הוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, ולאחר עיון בחומר הראיות המונח בפני, השתכנעתי כי המבקשת עומדת בנדרש בקשר לכך.
טענות המשיבים נסבו בעיקר על כך כי, לשיטתם, כתב האישום אינו מגלה עבירה, ולחילופין כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, שכן המשיבים אינם מסכנים את שלום הציבור.
נושא נוסף נוגע למצבו הנפשי של המשיב מס' 1 שלו היסטוריה פסיכיאטרית ארוכת שנים ובעבר אף אושפז, מחמת מצבו הנפשי, בבתי חולים פסיכיאטריים.
3. בכתב האישום מפורט, כי המשיב מס' 1 פרסם מודעות בעיתונות, תוך התחזות לרופא, על מנת לאתר תורמים פוטנציאליים. לאחר שאלה אותרו, ונתנו, תוך הטעיה ומרמה את הסכמתם לתרום את הכליה, הם הוטסו לאוקראינה שם נעשה הניתוח שבגינו קיבל הרופא, ד"ר זיס, מן הנתרמים, סכומים העולים אל מעל 100,000 דולר עבור כל השתלה.
באישום הראשון מפורט כיצד אותרה התורמת ס.ע. היא נפגשה עם שני המשיבים שהסבירו לה כי הניתוח, כביכול, הוא קל ופשוט. הבטיחו לה סכום של 7,000 דולר, החזיקו בדרכונה ושמרו עליה כדי שלא תברח. היא נותחה באוקראיינה, הוחזרה אחר כך לישראל, וכשדרשה את כספה תקף אותה המשיב מס' 2, סטר לה על פניה וגירש אותה מן הבית.
בגין אישום זה מיוחסות לשני המשיבים עבירות אלה: [א] סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאברי גופו - עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז 197; [ב] חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין; [ג] עושק לפי סעיף 431 לחוק העונשין; [ד] קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק העונשין. למשיב מס' 1 מיוחסות גם עבירות של התחזות כרופא ושימוש בתואר רפואי, ואילו למשיב מס' 2, מיוחסת גם עבירה של תקיפה סתם - לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
באישום השני מתוארת פרשה דומה של בחור צעיר כבן 21 אשר שוכנע גם הוא לתרום את כליתו, הוטס לחו"ל וגם לו הובטח סך של 7,000 דולר שלא שולמו לו ובעקבות המקרה, נותר נכה ומצבו התדרדר. גם באישום זה מיוחסות לשני המשיבים ארבע העבירות בדומה לאישום הראשון.
באישום השלישי מדובר על בחור צעיר אחר, שהובטח לו סכום של 7,000 דולר. הוא הובהל לנמל התעופה בן גוריון, הוטס לחו"ל וחרף דרישתו שולם לו רק מחצית מן הסכום שהובטח ואף איימו עליו כי לא יפנה למשטרה, וכו'.
באישום הרביעי מדובר בבחור צעיר אחר והאישום בקשר אליו מופנה רק כלפי המשיב מס' 1.
באישום החמישי מדובר על צעיר נוסף שהסכים לתרום את כליתוו, אך המזימה סוכלה.
4. בתקופה הרלוונטית התגורר המשיב מס' 2 בביתו של המשיב מס' 1. עולה כי כמה אחרים גם הם היו מעורבים בפרשה, אך אישומים נוספים לא הוגשו נגדם לפי שעה. עוד עולה מן החומר שנאסף, כי ראש הרשת והרוח החיה היה אותו ד"ר זיס המנתח; אשתו עזרה לו בכך, ואילו הסוכן הראשי בישראל הוא המשיב מס' 1, כך לכאורה, ואילו המשיב מס' 2 היה שליחו, איש הביצוע שלו שסר למרותו ועשה בשבילו את הפעולות הנדרשות לצורך מימוש העסקאות עם התורמים השונים, פגישות עימם, שיכנועם, ליוויים לשדה התעופה, הפחדתם ושימוש בכוח כלפיהם, ועוד.
5. כתב האישום המקורי הוגש לבית המשפט ביום 12.8.07, וכתב האישום המתוקן הוגש ביום 9.9.07. המשפט עצמו יישמע בפני הרכב בראשות כב' השופט אלרון. הנושא שעלה לדיון עד כה, במהלך המשפט, נסב על מצבו הנפשי של המשיב מס' 1, שלגביו הוגשו חוות דעת רפואיות סותרות.
ד"ר נעון, מבית החולים "שער מנשה", העריכה בחוות דעתה מיום 21.9.07 כי המשיב "הינו בעל הפרעת אישיות עם התנהגות מניפולטיבית דרמטית הגזמתית לשם השגת מטרותיו, ללא כל עדות לסמנים פסיכוטיים וללא כל עדות לסמני ליקוי פוסט פסיכוטי ... בעקבות תחכומו הרב בבדיקה חד פעמית יכול להטעות את הבודק אשר יגיע למסקנה שהוא חולה נפש כנדרש בחוק. ... אין עדות למחלת נפש פסיכוטית. הנבדק מבין היטב את המיוחס לו. הנבדק יודע להבדיל ביו טוב לרע מותר לאסור כעת בתקופת המיוחס לו וסביר להניח שגם בעברו היותר רחוק. יכול לקחת חלק בהליכים משפטיים ולהגן על עניניו. אינו זקוק לאישפוז פסיכיאטרי."
המשיב מס' 1 מסתמך על חוות דעת רפואיות שנערכו ע"י ד"ר ראסם כנעאנה וע"י ד"ר שולקין. לדעתם "מדובר באדם אשר סובל ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה אשר אובחנה אצלו מלפני כעשרים שנה. כתוצאה מאותה מחלה קיימים הפרעות קשות בבוחן המציאות אצלו, שיפוט ושיקול לקויים, הפרעות בתוכן ובאירגון החשיבה אשר פוגעים ביכולת שיפוט המציאות. הנ"ל אינו מבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור. אינו מודע ואינו אחראי למשמעות מעשיו. שיפוטו לקוי, לא מסוגל לעמוד לדין ואינו מסוגל לעקוב אחר הליכים משפטיים."
במצב זה החליט ההרכב ביום 8.10.07 להעמיד את המשיב מס' 1 לבדיקה פסיכיאטרית בפני פאנל של שלושה רופאים פסיכיאטרים שימונו לכך על ידי הפסיכיאטר המחוזי. ניתן להניח כי חוות הדעת של הפאנל תונח בפני בית המשפט תוך כחודש ימים.
6. לא לי לקבוע אם המשיב מס' 1 אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו חולה (ס' 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1991) או אם הוא היה חולה בשעת ביצוע מעשי העבירה המיוחסים לו ולפיכך אין הוא בר עונשין, או כי הוא עדיין חולה (ס' 15(ב) לחוק הנ"ל). ענין זה יוכרע על ידי ההרכב. העובדה כי עומדות בפני טענות של ממש, בעלות משקל שאף נסמכות על מסמכים רפואיים ואחרים באשר למצבו הנפשי של המשיב אינה צריכה למנוע את מעצרו של המשיב, אם מבחינת הדין, כקבוע בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, המעצר מוצדק. יש לטענות אלה השפעה רק באשר לאופן המעצר: אם בדרך הרגילה, או בבית חולים בתנאי אישפוז, או באגף פסיכיאטרי של בית סוהר. ר' בש"פ 6962/07 מדינת ישראל נ' פלוני, מיום 28.8.07.
נראה לי כי חלה על ענין זה ההוראה שבס' 16 לחוק, המדבר במצב בו החליט בית המשפט לעצור אדם אשר נראה כי הוא חולה וכי מצבו מצריך אשפוז, שאז רשאי בית המשפט "לצוות שהמעצר יהיה בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף פסיכיאטרי של בית סוהר."