החלטה להחזר הוצאות לנאשם שנגדו בוטל כתב אישום בגין דו"ח חניה

עובדות

1.         בפני בית המשפט בקשה לפיצויים/החזר הוצאות משפט בהתאם לסע' 80 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

2.         ביום 24.5.09 בשעה 08:53 נרשם כנגד המבקש דו"ח חניה בגין חניה במקום מוסדר בכרטיס חניה מבלי לשלם אגרת הסדר חניה בשיעורים הנקובים בתוספת ל חוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א- 1961, בניגוד לסע' 11(ג) לחוק העזר.                                                                                

3.         אין חולק כי בעקבות הדו"ח דנן, שלח המבקש למאשימה תדפיס "איזי פרק" המוכיח ששולמה אגרה באמצעות אותו "איזי פרק".

4.         ביום 22.12.09 נדחתה השגת המבקש ע"י המאשימה ביום 3.11.11, ניתן פס"ד בהעדר התייצבות הנאשם, אולם, בעקבות בקשתו לבטל פסה"ד ביום 12.12.11 המאשימה הסכימה לביטול וזאת מאחר והזמנה לדיון היתה בפני כב' השופט בן עטר ז"ל ובנסיבות הענין היו שיבושים ביומן ביהמ"ש. נקבע דיון הוכחות ליום 3.6.12.

5.         ביום 15.5.12 הודיעה המאשימה על כוונה לחזור מכתב האישום. מאחר ומדובר במועד לאחר תשובה לכתב האישום ולפני מועד הוכחות ניתנה החלטה לפיה על המבקש להודיע אם חוזר הוא מכפירתו. הודעת המאשימה הוגשה על מנת לחסוך מזמנו של המבקש מלהגיע לביהמ"ש.

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2011 / 717

                                    תאריך   :2012/06/ 05

6.         בדיון אשר התקיים ביום 3.6.12 התייצבו הצדדים, המאשימה חזרה בה מכתב האישום והנאשם זוכה בהתאם לסע' 94א' ל חוק סדר דין הפלילי התשמ"ד- 1984.

7.         ב"כ המאשימה הסבירה שהבינה שנפלה טעות בגישת מנהלת המחלקה, הגב' רונית סלמן, אשר לא הצליחה להבין נכון את התדפיס (שכן נכתב תאריך 5.24.11 ולא 24.5.11 שהוא תאריך ביצוע העבירה). כמו כן, ב"כ המאשימה, בהגשת כתב האישום, הסתמך על הערת הפקח שמדובר ב"איזי פרק" כבוי והתמונה הינה מטושטשת.

8.               המבקש עותר להוצאות בטענה כי ניתן היה למנוע את הגשת כתב האישום אילו      מנהלת המחלקה רונית סלמן הקדישה מספר שניות איכותיות לעניין, יכולה היתה להבין במה מדובר.

9.         סעיף 80 לחוק העונשין קובע כלהלן:

                             80(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו...".

10.       יסודות לקביעת הוצאות משפט נקבעו בפסק דין ע"פ 4466/98 דבש נ. מדינת ישראל. פ"ד נ"ו(ד)73, כל פסיקת הוצאות חייבת להתבסס על חוסר עילה לעצם הגשת כתב אישום. בע"פ 1382/00 בן טרויה נ. מדינת ישראל פד"י נו(4) 714, נקבע שבמקרה של זיכוי "טכני" מחמת העדר הוכחת אישום לא ישופה נאשם בגין הוצאותיו.

11.        ברע"פ 960/99 מקמילן נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ג(4), 294, נקבע זיכוי 94(א) לחסד"פ מהווה זיכוי מלא. במקרה דנן ניתן לקבוע שמדובר בזיכוי מלא.

12.       המונח "זיכוי טכני" מתייחס לאופן בו זוכה הנאשם, האם מדובר בזיכוי לאחר שמיעת ראיות או מדובר בהחלטת המאשימה לחזור בה מכתב האישום. לא זו אף זו, קיים תנאי מצטבר בסע' 80(א) "שלא היה יסוד להאשמה".

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2011 / 717

                                    תאריך   :2012/06/ 05

13.  במקרה דנן, לאור ע"פ 4620/03 אבו ראשם נ' מדינת  ישראל פ"ד נח(1), לקבוע כי מדובר בזיכוי על יסוד הראיות בידי המאשימה, לכן מדובר בזיכוי מלא חרף הודעת המאשימה בטרם שמיעת הוכחות.

14.        לאור האמור לעיל, הצדק עם המבקש. יש מקום לפסוק הוצאות לטובתו. מדובר במבקש אשר הינו עו"ד במקצועו. לדבריו התייצב לשני דיונים והשקיע שש שעות מזמנו בתיק דנן.

הנני מורה למאשימה לשלם למבקש סך של 1,800 ש"ח עד יום 1.7.12. בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום בהפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

ניתנה היום ט"ו בסיון תשע"ב, 5.6.12, בהעדר הצדדים.

                                                                                                 ___________________