אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה הקובעת מעמד כידועים בציבור הינה "החלטה" ולא פסק דין חלקי

החלטה הקובעת מעמד כידועים בציבור הינה "החלטה" ולא פסק דין חלקי

תאריך פרסום : 27/09/2006 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון
4832-06
27/09/2006
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד י' סלומון
הנתבע:
פלונית
עו"ד מ' גרון
פסק-דין

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת רונן) מיום 15.5.06 בתיק ע"מ 1368/05, בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דין חלקי של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופטת מקייס) מיום 6.11.05 בתיק תמ"ש 1360/02. לאחר קבלת תגובת המשיבה, ובהסכמת הצדדים - החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. המבקש אמנם ביקש להגיב לתגובת המשיבה לאחר הגשתה, אך בנסיבות, לא ראיתי צורך להתיר זאת.

רקע והליכים קודמים

ב.        המבקש והמשיבה נפגשו לראשונה בשנת 1992. אין מחלוקת כי החל משנת 1997 ועד לשנת 2000 חיו הצדדים יחד כידועים בציבור, השאלה העומדת להכרעה היא מעמד היחסים בין הצדדים בשנים 1997-1992.

ג.        בשנת 2001 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בפתח תקוה, בה נתבעה המשיבה להשיב סך 240,000 ש"ח שהועברו לה בתקופת הקשר בין השניים. המשיבה הגיבה בהגשת תביעה שכנגד בה דרשה מן המבקש השתתפות בשכר הדירה ובהוצאות הבית במשך שנות הקשר ביניהם. בכתב התביעה שכנגד נטען כי החל משנת 1992 חיו הצדדים "בקביעות תחת קורת גג אחת בבית התובעת שכנגד, וחיו כידועים בציבור". בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הודה המבקש כי הצדדים "חיו זה עם זו כבעל ואישה וכידועים בציבור". בהמשך הועבר ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, וברשות בית המשפט תוקנו כתבי הטענות. בכתב התביעה המתוקן טען המבקש כי רק בשנת 1997 הפכו הצדדים לידועים בציבור, מנגד טענה המשיבה כי החל משנת 1992 חיו הצדדים חיי שיתוף, ולפיכך תבעה מחצית מהרכוש שנצבר בהתאם להלכת השיתוף.

ד.        ביום 6.11.05 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את גירסת המבקש, וקבע כי הצדדים חיו כידועים בציבור רק החל משנת 1997. קביעה זו הסתמכה על קבלת גירסת עדי המבקש, בכללם רופאה עמיתה אותה היה מסיע המבקש לביתה בירושלים ארבע פעמים בשבוע, ושכן שהעיד כי ראה את המבקש כשלוש פעמים בשבוע בקרוואן השכור בו גר בירושלים. נקבע כי עד לשנת 1996 עבד המבקש עבד ולמד שעות רבות מדי יום, ונסע לבית המשיבה רק בסופי שבוע. בשנת 1996 קיבל המבקש תואר מומחה, ואז פחת העומס עליו בירושלים. בית המשפט קבע, כי התביעה להחזר הוצאות שהגישה המשיבה בבית משפט השלום מעידה שהצדדים חיו בהפרדה ממונית, והדרך היחידה ליישבה עם התביעה הנוכחית, שביסודה טענת שיתוף, היא התייחסות לשתי תקופות שונות בקשר שבין הצדדים.

ה.        כלפי ההחלטה מיום 6.11.05 שהוכתרה "פסק דין חלקי", הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 15.5.06 קיבל בית המשפט את הערעור, וקבע כי הצדדים חיו כידועים בציבור החל משנת 1992. נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה לא הביא בחשבון את העובדה שהמבקש, בכתב ההגנה שהגיש לבית משפט השלום לתביעה שכנגד, לא הכחיש את טענת המשיבה שהצדדים חיו כידועים בציבור מ-1992, ואף הודה כי "הצדדים חיו זה עם זו כבעל ואישה וכידועים בציבור". נטען כי בניגוד למבקש ששינה את גירסתו העובדתית, המשיבה שינתה את גרסתה רק ביחס למשמעויות הכלכליות של אורח חיי הצדדים, אך לא ביחס לעובדות הקשר עצמן. בנוסף התייחס בית המשפט לעדות שמסרה שכנה של המשיבה לפיה חיו הצדדים כידועים בציבור החל משנת 1992, להוצאות החשמל הנמוכות בקרוואן בו התגורר המבקש בירושלים, ולעובדה שבשנת 1996 קנה המבקש דירה להוריו בפתח תקוה, מקום מגוריה של המשיבה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו.

ו.        בבקשה הנוכחית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. נטען כי הדיון בבית המשפט לענייני משפחה עסק בתביעה להשבת הלוואה ובתביעה שכנגד שעניינה החזר הוצאות. בשלב זה לא היתה כל משמעות משפטית לאופן בו תיאר המבקש את יחסיו עם המשיבה, ומסיבה זו לא דק שעה שהתייחס לצדדים כאל ידועים בציבור במכלול, מבלי להתייחס לשלבים שונים בקשר ביניהם. עוד נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה שמע עדויות והכריע בסוגיה לגופה, וזאת  כפי שהתרשם ממנה בצורה בלתי אמצעית, ולא באמצעות כתבי הטענות.

הכרעה

ז.        לאחר העיון החלטתי כאמור ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע התערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית נעשית במשורה, במקרים חריגים בלבד (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 - השופטת, כתארה אז, ביניש). במקרה דנא התערב בית המשפט המחוזי, מתוך ייחוס לגירסת המבקש בכתב בבית משפט השלום. ברם, במעבר מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי שינו שני הצדדים את גירסתם. אכן, בבית המשפט השלום לא כפר המבקש בטענה כי הצדדים חיו כידועים בציבור החל משנת 1992, אך כאמור לא היתה לכך השפעה על עילות התביעה באותו שלב (מסיבה זו אין המדובר בחזרה מהודיה, לגביה ראו  ע"א 375/84  עדן נ' מאל פאגורי, פ"ד מב(4) 226, 238 - השופט חלימה; ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' דמתי, פ"ד מז(3) 156, 163 - השופט, כתארו אז, מצא). מאידך גיסא, המשיבה שינתה את גירסתה בסוגיה מהותית לתביעותיה: בבית המשפט השלום עילת התביעה היתה העדר שיתוף בנכסים, ובבית המשפט לענייני משפחה עמדה ביסוד התביעה הטענה לקיום שיתוף בנכסים. לא למותר לציין כי כתבי הטענות תוקנו בהסכמת בית המשפט, ויש לדון במשקל שיש ליתן לגירסה קודמת של כתב טענות אשר ניתן אישור בית המשפט לתיקונו. על פניו, המדובר בהכרעה בסוגיות שבעובדה, בהן יתרון מובהק לערכאה הדיונית.

ח.        (1) ברם, בכך לא סגי, ובטעם זה בלבד אולי לא היה די לקבלת הערעור, והרי  ככלל התערבות בממצאי עובדה כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו רע"א 2896/06 חיים רוזנצוויג, עו"ד נ' עירית טבריה (טרם פורסם)). במקרה שלפנינו סברתי כי יש לתת רשות ערעור גם בגלל פגם דיוני שנפל בהליכי ההשגה. עשיתי כן, הואיל ונושאי סמכות רשאי בית המשפט אף לעוררם מיזמתו, כפי שיפורט להלן.

           (2) כאמור החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.11.05 הוכתרה "פסק דין חלקי", וככל הנראה מסיבה זו דן בה בית המשפט המחוזי כבערעור. ברם, דומני כי היה מקום לסווג את ההחלטה ככזאת ולא כפסק דין חלקי.

"במלאכת ההבחנה והזיהוי של 'החלטה' לעומת 'פסק דין חלקי' אין להסתייע בכותרת שנתנה הערכאה הדיונית, ויש לבחון את תוכן הדברים לגופו של עניין... אם פסק בית המשפט את הסעד שהתבקש, וסעד זה עומד בפני עצמו כעניין שנפסק, בחזקת סוף פסוק לאותו סעד, הרי מדובר בפסק דין חלקי. לעומת זאת, החלטה שהיא רק שלב ביניים - בבחינת נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי - היא 'החלטת ביניים' שכן אין היא מוצר מוגמר שהדיון בו אכן הסתיים" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, תשס"ה) 323).

(ראו גם ע"א 609/78 משה קן תור נ' אמנון גלבוע, פ"ד לד(1) 239, 249 - השופט בייסקי; ע"א 4540/04 מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' חיים אורבוך (טרם פורסם) - השופטת נאור, להלן: פרשת מט"ח; ע"א 5568/01 הלל סטרינסקי נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נו(1) 337 - הרשם, כתארו אז, שחם; ח' בן נון, הערעור האזרחי (מה' 2, 2004) 144, להלן: הערעור האזרחי). במקרה שלפנינו ההחלטה הקובעת את התקופה בה חיו הצדדים כידועים בציבור היתה נדבך ראשון בדרך לסעד שביקשה המשיבה - החלת הלכת השיתוף וחלוקת הרכוש בהתאם. סוגיות אלה עדיין תלויות ועומדות בפני בית המשפט לענייני משפחה. בדומה להחלטות מסוגים שכיחים - להחלטה על קיומה של אחריות בנזיקין (ראו רע"א  1753/98 BIP CHEMICALS LTD נ' ג"ד כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334 - השופט טירקל, והאסמכתאות דשם), להחלטה כי הנתבעים הפרו זכויות יוצרים (פרשת מט"ח, פסקה 6), ולהחלטה להורות על פירוק שיתוף בנכס (רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן, פ"ד נא(5) 375 - השופט טירקל), המדובר בהחלטת ביניים ולא בפסק דין חלקי. דומה אפוא כי הדרך להשגה על ההחלטה מיום 6.11.05 היתה הגשתה של בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בפרשת מט"ח חזר בית משפט זה על דברי הנשיא ברק בפרשת ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' עזרא לוי, פ"ד נט(4) 467 כי "הערעור אינו יכול להפוך, מעצמו, לבקשה לרשות ערעור". אמנם בפרשה ההיא סברתי כי יש מקום לתת רשות ערעור על סמך הערעור שהוגש, אך אין חולק, כי במקרה שלפנינו לא קבע בית המשפט המחוזי שיש להתייחס לערעור שהוגש כאל בקשת רשות ערעור - וממילא גם לא ניתנה הרשות. בפרשת מט"ח אף נקבע, כי אין לייחס משקל לעובדה שהצדדים לא העלו את טענת הצורך ברשות. המבקש אמנם לא טען בסוגיית הצורך ברשות בפני בית המשפט המחוזי, אך הלכה משכבר הימים היא כי "אין בעלי הדין יכולים להקנות לעצמם ולבית המשפט את הערעור בזכות, והסכמתם בעניין זה של בעלי הדין" ועלי להוסיף, אף שתיקתם, "אינה מוסיפה ואינה גורעת" (ב"ש 748/86 ב.ס.ט. חברה לעבודות בניה נ' קיבוץ יפעת, פ"ד מ(4) 379, 384 - הנשיא שמגר; להלן פרשת ב.ס.ט.). בפרשת ב.ס.ט. נקבע גם כי בית המשפט יכול להעלות מיוזמתו את סוגיית הצורך ברשות (עמ' 383). בהתחשב בעובדה שההתדיינות המשפטית בין הצדדים מצויה בראשיתה, קשה להעריך מה היתה התוצאה אילו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שהרי במסגרתה של זו מפעיל בית המשפט שיקול דעת שונה מאשר בדונו בערעור (ראו בר"ע (באר-שבע) 1532/97 אלומנרקיס בית מסחר נ' ארביב (לא פורסם) - השופט, כתארו אז, הנדל;  הערעור האזרחי, עמ' 315).

ט.        בנסיבות העמימות העובדתית, ובהתחשב בפגם הפרוצדורלי שנפל כאמור, החלטתי כי נכון יהיה להשיב את הדיון חזרה למסלולו המתאים כפי שנקבע בתקנות ובפסיקה. כמובן שאין בכך כדי לקבוע את התוצאה הסופית במישור העובדתי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתבטל איפוא. אם תוגש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור, יידרש אליה בית המשפט בהתאם לנסיבות. משלא הועלתה הטענה בנושא הדיוני בבקשה, איני עושה צו להוצאות בערכאה זו.

           ניתנה היום, ה' בתשרי תשס"ז (27.9.06).

                                                                                                ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עש - מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ