החלטה העוסקת בפירוק השיתוף בבית בני זוג

ההליך

1.         עניינה של החלטה זו - הכרעה בבקשת המבקש, בעלה לשעבר של המשיבה, להורות על פירוק השיתוף בביתם של הצדדים, בית ברחוב ......, הידוע כמגרש.... חלקה .. בגוש ....., להלן :" הבית".

רקע

2.         הצדדים בני זוג לשעבר, אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום ..... ומנישואיהם נולדו להם 3 קטינות, ילידות .............

3.         ביום 24.9.09 אישרו הצדדים בביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה, הסכם גירושין עליו חתמו לאחר הליך גישור, שנערך בפני המגשרת עו"ד ......., להלן: "הסכם הגירושין".

4.         הצדדים התגרשו ביום 22.10.09.

5.         בסמוך לאחר הגירושין במהלך חודש דצמבר 2009, הגישה הנתבעת כנגד הנתבע  3 תביעות התלויות ועומדות בפני:            תביעה לביטול הסכם הגירושין, תביעה למזונות הקטינות ותביעה למשמורת.

            כן הוגשה ע"י אמה של הנתבעת, (להלו: "האם"), תביעה למתן פס"ד הצהרתי שיקבע כי על אף היות הזכויות בבית רשומות ע"ש בני הזוג לשעבר בחלקם שווים, יש לראות באם, כבעלים נוסף של הבית נוכח הכספים הרבים שהעבירה במהלך השנים לצדדים לצורך רכישת המגרש עליו נבנה הבית כמו גם לבנייתו. בהתאם להחלטתי מיום 6.10.11, בה קבעתי כי מהות טענות האם הינן עתירה להשבת כספים ולא הצהרה על זכויות קנייניות, שאין לה, תיקנה האם תביעתה ועתרה לסעד כספי - השבת סך של 4,747,500 ש"ח מידי התובע.

            מאידך, הגיש התובע, תביעה לפירוק השיתוף בבית ובמטלטלין שבו.

6.         מטעם התובע הוגשה בקשה להורות על פירוק השיתוף בבית באופן מיידי כמו גם למנות כונס נכסים לצורך ביצוע המכירה.

            מטעם הנתבעת הוגשה תגובה וביום 27.12.10 התקיים דיון בפני.

טענות התובע

7.         התובע סומך טענותיו ראשית כל, על הוראות הסכם הגירושין.

            לטענתו בהתאם להסכם הגירושין עזב את הבית ביום 1.10.09. לנתבעת הוענקה רשות מגורים בבית עד ליום 31.8.10, כאשר עד למועד זה יפעלו הצדדים למכירתו באמצעות פרסומו במחיר מינימום שנקבע על ידם בהסכם.

לטענתו הנתבעת סיכלה הליכי מכירת הבית סרבה להציגו בפני רוכשים פוטנציאלים זאת לאחר שהשיגה את מטרותיה, גט מהיר ויציאת התובע מהבית.

התובע מוסיף וטוען כי גם את ההוראות הנוספות של ההסכם, הקובעות הסדרים למכירת הבית לאחר יום 31.8.10, מסכלת הנתבעת משסרבה לפנות לשמאי שהוסכם עליו בהסכם הגירושין.

8.         לטענת התובע ביום 8.6.10 במסגרת דיון שהתקיים בביהמ"ש לעניני משפחה בחדרה בבקשתו ליתן צו מניעה, שיאסור על הנתבעת להשכיר את הבית לצדדים שלישיים, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה השכרה לצד שלישי תעשה אך ורק בתיאום של ב"כ הצדדים או לחילופין בהליך גישור. לתובע נודע כי הנתבעת פעלה בניגוד להחלטת ביהמ"ש שאישרה הסכמות אלו והמשיכה להשכיר את הבית באופן חד צדדי.

9.         הנתבע טוען כי גם לאור הוראות חוק המקרקעין הינו זכאי לסעד המבוקש על ידו.

            הצדדים התגרשו ואין עוד מקום לעיכוב פירוק השיתוף בנכסיהם, מה גם שדי בזכויותיה של הנתבעת כדי לספק מדור הולם לה ולקטינות.