(בקשה לביטול פסק דין וצו עיקול)
1. המשיבה הגישה בשנת 1992 תובענה כנגד 146 נתבעים, ובהם המנוח אליהו פלוטשניק ז"ל (להלן: "
המנוח"), שהוא הנתבע 29. היורשות של המנוח הן שתי בנותיו, המבקשות (העתק צו הירושה צורף כנספח ב' לתצהיר המבקשת).
2. המנוח התגורר בחו"ל עד לשנת 1981, ואז עבר להתגורר בישראל והלך לעולמו ביום
23.8.82 - 10 שנים לפני הגשת התביעה.
3. למרות שהמנוח נפטר זמן רב לפני הגשת התביעה, כתב התביעה הוגש גם כנגדו. המשיבה ביקשה היתר לתחליף המצאה למנוח כיוון שלא איתרה אותו, כפי שגם לא היתה יכולה לאתרו באותה עת, שהרי הוא כלל לא היה בין החיים. בית המשפט התיר למשיבה בשנת 1983 לבצע תחליף המצאה (פרסום בכמה עיתונים בישראל). בשנת 1994 אף אישר בית המשפט כי יש לראות בתחליף ההמצאה - המצאה כדין (המ' 10158/93; ההחלטות צורפו כנספחים לתגובת המשיבה).
4. הדיון בתביעה כנגד הנתבעים האחרים טרם הסתיים (התיק ממתין למתן פסק דין). אולם, על סמך תחליף ההמצאה דלעיל, טוענת המשיבה כי ניתן לטובתה פסק דין כנגד המנוח, וכך הודיע בא-כוחה לבית המשפט במהלך הדיון. כמו כן, נרשם ביום 22.12.94 צו עיקול על המקרקעין של המנוח במסגרת התיק הנוכחי.
5. על פי תצהיר בתו של המנוח, הגב' מורגנשטרן, נודע לה על פסק הדין שניתן כנגד אביה בדרך מקרה, כאשר פנתה לברר את חובות המנוח למס רכוש בגין המקרקעין שעליהם הוטל עיקול. היורשים פנו לעוה"ד מירון וזמיר, אשר מייצגים קבוצה של נתבעים בתביעה בתיק זה, ואז נודע להם לראשונה על ההליך המשפטי המתנהל בתיק זה, וכי לפי הודעת ב"כ המשיבה ניתן פסק דין כנגד המנוח. כל אלו נודעו ליורשים בחודשים יולי-אוגוסט 2005. הגב' מורגנשטרן מדגישה בתצהירה כי לא היה ידוע ליורשי המנוח על התנהלות תובענה זו עד לחודש אוגוסט 2005.
6. ב"כ היורשות שלח ביום 15.9.05 מכתב לב"כ המשיבה, וביקש לקבל פרטים על הליכי מסירת כתב התביעה, וכן עותק של פסק הדין שניתן על פי הנטען כנגד המנוח. ב"כ המשיבה דחה פניה זו ביום 21.9.05, והציע לב"כ היורשים לאתר את החומר המבוקש בתיק בית המשפט. גם בתשובת המשיבה בבקשה זו לא צורף פסק הדין שניתן כנגד המנוח, על פי הנטען. עוד יש לציין כי תשובת המשיבה איננה נתמכת בתצהיר. לכן, אין בפני ראיה ברורה על מתן פסק דין כנגד המנוח, זולת טענתו של ב"כ המשיבה.
7. בנסיבות האמורות לעיל, הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין וצו העיקול. הבקשה הוגשה על ידי עזבון המנוח, אך היה מקום להגישה בשם היורשות, והבקשה מתוקנת בהתאם. בבקשה נטען כי יש לבטל את פסק הדין ואת צו העיקול, שכן לעזבון סיכויים טובים מאוד לזכות בתביעה, ולמעשה לא ניתנה לעזבון הזדמנות להתגונן כנגד התביעה.
8. המבקשות צירפו לתצהירן תעודת פטירה על שמו של
אליאז פלוצ'ניק. ב"כ המשיבה טען כי הנתבע 29 היה
אליהו פלוטשניק. ברשיון הקבורה שצורף לתצהיר המבקשות מופיע השם
פלוצ'ניק אליהו. הגב' מורגנשטרן הגישה תצהיר נוסף, לאור טענת ב"כ המשיבה, בו הצהירה כי שמו העברי של אביה היה אליהו פלוטשעניק, באנגלית היה שמו Pluczenik, ובחו"ל הוא נקרא אליאס (Elias). היא צירפה לתצהירה מסמכים המוכיחים כי אליהו פלוטשעניק הוא אליאז פלוצ'ניק (ספר מרבה תורה בו נרשם שם המנוח אליהו פלוטשעניק; צילום המצבה של המנוח עליה נרשם השם אליהו פלוטשעניק; ותצלום פרוכת ספר התורה שנכתב לע"נ של המנוח שם מופיע שמו אליהו פלוטשעניק). לאור כל אלו, וכיוון שהמנוח היה בעלים של מגרש בישוב ארסוף, כאשר התביעה בתיק זה הוגשה כנגד בעלי המגרשים בארסוף, ברור כי מדובר בנתבע 29. לא מיותר להוסיף בהקשר זה כי התובעת היתה צריכה לפרט בכתב התביעה את מספר הזיהוי של הנתבע (תקנה 9(2) לתסד"א), מה שלא נעשה בענייננו. לו היתה נוהגת התובעת על פי התקנות, לא היתה מתעוררת כלל שאלה לגבי זהותו של הנתבע.
9. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין והעיקול, בטענות פרוצדורליות שונות (שהוזכרו לעיל), ובטענת שיהוי. הבקשה הוגשה בחודש ינואר 2006, אף שהענין נודע למבקשות בחודש אוגוסט 2005. אין מדובר בשיהוי משמעותי, ומכל מקום הוא מתגמד לנוכח העובדה המכרעת, שהוגשה תביעה וניתן פסק דין - אם ניתן - כנגד אדם שהלך לעולמו
לפני הגשת התביעה, ושלא ניתן היה להגיש כנגדו תביעה. פסק הדין ניתן על סמך תחליף המצאה, ושני אלו התבססו על הנחה של בית המשפט לפיה הנתבע יודע על התביעה שהוגשה כנגדו, ובחר שלא להתגונן. משהתברר כי הנחת יסוד זו של בית המשפט, שהתבססה על נתונים בלתי נכונים שמסרה המשיבה, לא היתה נכונה - פסק הדין שניתן בהעדר הגנה איננו יכול להיוותר על כנו. בנסיבות אלו, אני מתקשה להבין את עמדת המשיבה שלא לקבל את הבקשה, כמו גם סירובה לקבל את ההצעה ההוגנת של המבקשות להצטרף כנתבעות על סמך חומר הראיות שהוגש, ועל סמך תצהיריהן בבקשה זו.
10. המשיבה טוענת כי הגשת כתב התביעה פורסמה בעיתונות, בהתאם להחלטה בענין תחליף המצאה, וחזקה על היורשים שראו את התביעה. אינני יודע מהיכן לקוחה חזקה זו. ניתן להציב כנגדה הנחה הגיונית אחרת: לו היו היורשים יודעים על מתן פסק הדין וצו העיקול, חזקה עליהם שהיו פועלים לביטולם קודם לכן. מכל מקום, תחליף ההמצאה איננו מרפא את הפגם היסודי שבהגשת תובענה כנגד אדם מת. ב"כ המשיבה טרח להדגיש בתשובתו כי עזבון איננו כשיר לתבוע, ומותר להזכיר לו כי גם אדם שהלך לעולמו איננו יכול להתבע. הדרך הנכונה היתה לתבוע את היורשות של המנוח, או את העזבון אם מונה לו מנהל.
11. עוד טוענת המשיבה כי היורשות אינן מצביעות על הגנה כלשהי כנגד התביעה. לאחר שבשלב זה נשמעו כל ראיות התביעה, די אם אומר כי היא מעוררת סוגיות משפטיות קשות, ובהחלט אין מקום לומר שאין ליורשות סיכויים להצליח בהגנתן. אולם, אין כלל צורך לדון בסיכויי ההגנה של יורשות המנוח, לאחר שהתברר שנפל פגם יסודי בהליך מתן פסק הדין כנגד המנוח: במקרה שכזה,
חייב בית המשפט לבטל את פסק הדין. וכך מובהרים הדברים בספרו של א. גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג-2003, בעמ' 282:
"כאשר פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום - ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה 'מתוך חובת הצדק'. 'פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה.... רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק
ex debito justitiae
.
פסק דין כזה פגום הנה הוא, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ציטוט מע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395-397).
פגם בהליך ההמצאה משמש, כשלעצמו, עילה מספקת לביטול ההחלטה".
(ראה גם: ע"א 36/75
ג'יבריל נ' מוזדן, פ"ד לא(1) 757, 761). הלכה זו מובהרת בספרו של י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, בעריכת ד"ר ש. לוין, סעיף 574, שם נאמר:
"נתבע שלא הוזמן כחוק, היינו כדרך שנקבע בתקנות, אינו חייב להתייצב, ואין עליו תרעומת אם התעלם מהזמנה כזו". לכן גם אין לקבל את האפשרות שמעלה ב"כ המשיבה, כאילו ידעו בני משפחת המנוח על הגשת התביעה כנגדו.
12. לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת: פסק הדין שניתן כנגד המנוח מבוטל, וכך גם מבוטל צו העיקול שנרשם על מקרקעי המנוח במסגרת תיק זה.
13. המשיבה תשלם למבקשות שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך 7,500 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
14. המבקשים הסכימו כי אם יבוטל פסק הדין תצורפנה היורשות כנתבעות מס' 29 בכתב התביעה, וכי התצהיר בבקשה ישמש כחלק מחומר הראיות (עם או בלי חקירה נגדית); יוגשו סיכומים קצרים מטעם היורשות, ופסק הדין שינתן בעניינם של כל הנתבעים יחייב גם אותן.
ב"כ המשיבה יודיע לבית המשפט בתוך 15 יום האם הוא מקבל הצעה זו, והאם הוא מבקש לחקור את הגב' מורגנשטרן על תצהירה. היה וב"כ המשיבה לא יסכים להצעה, הוא רשאי להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שיורשות המנוח תבואנה במקומו, ואז אדון בבקשה לאחר קבלת תגובתן.