1. עסקינן בתביעה כספית לנזקים בגין ליקויי בניה.
2. המשיבים רכשו מהמבקשת את הנכס נושא התביעה (להלן: "
הדירה"), על-פי חוזה מכר מיום 10.11.1995 (להלן: "
החוזה").
3. החזקה בדירה נמסרה למשיבים בחודש ינואר 1996, תביעתם לליקויי הבניה הוגשה ב 30.12.04.
4. המבקשת הגישה הודעות צד ג' כנגד החברה הקבלנית אשר ביצעה את עבודות הבניה וכן עתרה לדחייה ו/או למחיקה של התביעה על הסף, על-יסוד הנימוקים הבאים:
א. התיישנות התביעה.
ב. העדר עילה, טורדנות וקנטרנות, חוסר תום לב ושיהוי.
ג. חוסר יריבות.
5. לטענת המשיבים, הנזקים בגינם הוגשה תביעתם לא נתגלו או שלא ניתן היה לגלותם במועד מסירת החזקה או במהלך תקופת הבדק ולפיכך, מירוץ ההתיישנות לענין הפרת החוזה החל רק משהתגלו למשיבים היקפם של הליקויים. עוד נטען, כי חוק המכר (דירות) אינו מגביל את תקופת ההתיישנות, שכן עילת התביעה לליקויי בניה גלויים מתיישנת בתום 7 שנים מתום שנת הבדק ולגבי ליקויים נסתרים תחל התקופה ממועד הגילוי.
המשיבים טוענים, כי המדובר בליקויים נסתרים ובליקויים שיש צורך במומחיות על-מנת לאבחנם, וכי הודעה על דרישה לתיקון הליקויים נמסרה למבקשת מיד לאחר עריכת חוות הדעת על-ידי מהנדס מטעמם, ללא כל שיהוי. כמו כן נטען, כי לא הועברה למשיבים כל הצעה מטעם המבקשת או חוות דעת נגדית ולא נמסרה להם תגובה עניינית לדרישותיהם לתיקון הליקויים.
עוד נטען, כי עומדת למשיבים עילה בנזיקין וזאת לאור קביעתו של המומחה, כי מרבית הליקויים הינם באחריות המבקשת.
דיון
6. לפי גרסת המשיבים, שלא נתמכה בתצהיר, כשלוש שנים מיום קבלת החזקה בדירה התגלו בה ליקויים ואי התאמות, לרבות ליקויים נסתרים, אשר לא ניתן היה לעמוד עליהם במועד קבלת החזקה, או לחלופין, הינם פגמים אשר נוצרים או מתפתחים תוך כדי המגורים בדירה.
7. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעמם מלמד כי הליקויים המפורטים הינם כאלו שהיו ניתנים לגילוי במועד המסירה או בסמוך לכך, בין אם על-ידי המשיבים עצמם ובין אם על-ידי מומחה מטעמם. מבין הליקויים הללו ניתן למנות, בין היתר, ליקויים בריצוף, טיח וצביעה לקויים, פגמים בשיפוע המקלחת, קירות עקומים, רוחב מעברים, פתחים עקומים, ציפוי קרמיקה לקוי , אינטרסול ללא עיבוד טיח פנימי, העדר מפסק תאורה באיזה מן החדרים, מעקה מרפסת שירות נמוך וכיוצ"ב.
יוצאים מן הכלל הינם ליקויי הסדקים בקירות ובתקרות הבית. הללו נחשבים לנזקים דינמיים ומתמשכים, אשר בדרך כלל באים לידי ביטוי או מגיעים להיקפם הממשי במועד מאוחר יותר ממועד מסירת הדירה ואשר מתגבשים לכדי נזק סופי לאחר תקופת זמן ממושכת.
8. התביעה הנדונה מושתתת על עילות חוזיות של הפרת הסכם המכר, ועל עילות נזיקיות של רשלנות, הפר חובה חקוקה (כדוגמת חוקי התכנון והבניה, חוקי המכר וחוק החוזים) ומצג שווא.
9. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. בסעיף 6 נקבע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.
10. טוענים המשיבים, כי פנו לא אחת למבקשת, הודיעו לה על הליקויים וביקשו לתקנם, אולם התיקונים שנציגיה ביצעו היו שטחיים וקוסמטיים, אשר לא הועילו.
המבקשת אינה מכחישה, כי ביקרה בדירת המשיבים וביצעה בה תיקונים, באמצעות נציגיה, אולם לטענתה, עשתה כן לפנים משורת הדין ומבלי שהיתה לה חבות כלשהי. בנוסף לכך היא טוענת, כי המשיבים סירבו להצביע על קיומם של ליקויים נוספים, ככל שישנם, ואף סירבו כי תתקנם, חרף נכונותה לעשות כן.
11. כל שידוע הוא, ועל כך יש תמימות דעים, כי המבקשת ביקרה בדירה (טרם הכנת חוות דעת המומחה מטעם המשיבים), וכן ביצעה בה תיקונים מסוימים. לא הונחו לפניי די ראיות מהן ניתן ללמוד על דרישות שהופנו למבקשת לתיקון הליקויים ומועדיהן, סוגי התיקונים שנעשו על-ידה ומועד ביצועם, וכיוצ"ב.
12. על פי ההלכה הפסוקה, סילוק תובענה על הסף הינו אמצעי חמור, הננקט בלית ברירה ורק במקרים בהם ברור לבית המשפט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד המבוקש על-פי הנטען והמפורט בכתב התביעה.