החלטה בתיק ת.א. 73330/04

1.         התובעת (להלן:"המשיבה"), הינה עורכת דין המתמחה, בין היתר, בדיני רשויות מקומיות.

            המשיבה נתנה שירותיה לארגון קבלני באר שבע לצורך הקטנה ו/או ביטול של היטלי כבישים ביוב ותעול שגבתה עיריית באר-שבע.  במסגרת הסדר שכר הטרחה של המשיבה עם אגוד הקבלנים, נתנה הראשונה את שירותיה גם לקבלנים אחרים, בשכר טרחה מופחת.

2.         הנתבעת (להלן:"המבקשת"), הינה חברה קבלנית מבאר שבע אשר קיבלה את המלצת ארגון קבלני באר-שבע ושכרה את שירותיה של המשיבה.

3.         על פי תנאי ההסכם שבין הצדדים, התחייבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחה עפ"י הסכומים אותם תשיב לה עיריית באר-שבע.

4.         המשיבה אכן פעלה בשמה של המבקשת והגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, תביעה להשבת כספים בסכום של 2,669,749 ש"ח (ת.א. 1228/02).

5.         המשיבה טוענת כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו התחייבה העירייה לשלם למבקשת סכום של 570,000 ש"ח בגין אותה תביעה, ואולם חרף האמור לעיל, סירבה ומסרבת המבקשת לשלם את שכר הטרחה לבאת כוחה כמתחייב.

6.         התביעה שלפניי הוגשה בסדר דין מקוצר לסכום של כ- 122,129 ש"ח והתבססה על הסכם שכר הטרחה מחד גיסא, ועל הסכם הפשרה מאידך גיסא.

7.         המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, ולענין זה ידועות ההלכות:

            "בעניין מתן הרשות להתגונן, נקוט בידינו מאז ומתמיד הכלל כי די לנתבע שיראה הגנה אפשרית ולו בדוחק" (בר"ע 39/86 גליק נ' גליק פ"ד מ' (1) 51 וכן:

"מן המפורסמות שבבקשה למתן רשות להתגונן, אין הנתבע חייב לשכנע את השופט כי הוא יזכה במשפט.  די בכך אם הוא מראה בתצהירו עילת הגנה, שאם יעלה בדעתו להוכיחה תעמוד לו למגן מפני התביעה.  באותו שלב אין זה מתפקידו של השופט להחליט מהם סיכויי הצלחתו של הנתבע או באם הובאו לפניו הוכחות מספיקות לדברי ההגנה של הנתבע.

            רק כשהשופט משוכנע שלא נתעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובת הנתבע רשאי הוא לפסוק לזכות התובע"  (ע"א 534/61 חפציבה נ' בן ארי, פ"ד טז' 699-694).

8.         עפ"י קריטריונים אלו תיבחנה טענות המבקשת:

א.        בבקשתה, טענה המבקשת כי לא היתה מרוצה מאופן פעולתה של המשיבה וכי הסכם הפשרה הושג לאחר מו"מ שניהל מנהלה עם עיריית באר-שבע, ללא סיועה של המשיבה.

            לטענתה סרבה המשיבה ליטול חלק בישיבות עם נציגי העירייה, משום שלא הגיעה עמה להסכמה בכל הנוגע לשכר טרחתה.

בעת שנחקר מנהל המבקשת על תצהירו, הסתבר כי טענתו כאילו לא פעלה המשיבה בשמו, איננה נכונה.  התביעה אשר הוגשה ע"י המשיבה כפרקליטת המבקשת הגיעה לשלב מתקדם של הגשת תצהירים וחקירת מצהירים, קודם שהגיעה המבקשת להסכם הפשרה עם העירייה, אשר הוחלף בשלב מאוחר יותר בהסכם גישור.

מאידך, באשר לטענה האחרת, אין מחלוקת כי הסכם הפשרה הושג ללא תיווכה של המשיבה.

ב.         עוד נטען, כי ההסכם התייחס למכלול הפרוייקטים שבנתה המבקשת בבאר-שבע, ולא רק אל אילו שבגינם הוגשה תביעת המשיבה לבית המשפט המחוזי.

            במסמך שהעבירה המבקשת למשיבה קודם להתקשרות בינהן, פירטה חמישה פרוייקטים.  מאוחר יותר העבירה אינפורמציה לגבי פרוייקט נוסף אשר נכלל אף הוא בכתב התביעה.

            ההסכם הסופי כלל את כל אתרי הבניה של המבקשת, 11 במספר, וחסם זכותה להגיש תביעות נוספות.