ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
645-05,569-06,571-06,740-06,2087-06
15/02/2006
|
בפני השופט:
יצחק עמית
|
| - נגד - |
התובע:
1. אחים טופז יהלומים
2. חברת השקעות בצ'ק-פוסט
3. חברת ברקת התלתן בע"מ
4. חברת שמחת אור ירח בע"מ
|
הנתבע:
1. בנק הפועלים בע"מ
2. בנק טפחות - באמצעות בנק מזרחי (נמחק)
עו"ד ס. ואנו ואח'
|
| החלטה |
טרם יבשה הדיו על החלטתי מיום 5.1.2006, וכבר הוגשו מספר בקשות. שתי בקשות של הנתבע 1 (להלן: "
הבנק") ושתי בקשות של התובעות.
אתייחס תחילה לבקשות שהוגשו על ידי התובעות.
בש"א 740/06
1. בקשה דחופה של התובעות לעיון מחדש בהחלטתי מיום 5.1.2006.
אומר בקצרה כי זו הפעם השלישית שהתובעות עותרות לסעד זמני כספי של אכיפת הסכם הקצאת אשראי, הסכם המוכחש על ידי הבנק. אין לי אלא לחזור ולהפנות לאמור בהחלטתי הנ"ל .
אשר על כן, הבקשה נדחית.
בש"א 2087/06
2. בקשה לחזור ולצרף את בנק טפחות / המזרחי כנתבע נוסף.
בנק טפחות נמחק בהסכמה במהלך הדיון בפני כב' השופטת חני הורוביץ ביום 5.12.2005. הליכי בית משפט אינם תוכנית כבקשתך, ואין תובע יכול למחוק ולצרף בעלי דין כרצונו. מכל מקום, לא ראיתי נסיבה חדשה בגינה יש לחזור ולצרף את בנק טפחות כנתבע נוסף, מה עוד שבנק טפחות מנהל הליך נפרד כנגד התובעות.
בש"א 571/06
3. בקשת הבנק לסילוק התביעה על הסף.
התובעות מבססות את תביעתן על הטענה כי בינם לבין הבנק הוסכם, שהבנק יעמיד לתובעות אשראי בסכום של 1.5 מליון דולר, אך הבנק הפר את התחייבותו על פי ההסכם. התובעות מסתמכות בטענתן על נספח 6 לכתב התביעה, מסמך שהוא מעין "הסכם משולש", במסגרתו הסכים בנק טפחות כי הבנק ירשום משכנתא שניה להבטחת קיום חיובי התובעות כלפיו, עד לסכום של 1.5 מליון דולר.
לטענת התובעות, המסמך מעיד על הסכמה של הבנק להעמדת אשראי בסכום של 1.5 מליון דולר. ואילו הבנק טען, כי רישום המשכנתא אינו מחייב אותו להעמיד את מלוא סכום האשראי שלהבטחתו ניתנה המשכנתא, כפי שאם הייתה נרשמת משכנתא ללא הגבלה בסכום, לא היה בכך כדי לחייבו ליתן אשראי ללא הגבלה. על כך השיבו התובעות בכתב תשובה, כי לא היה כל הגיון עסקי או כלכלי להעמיד לבנק בטוחה בדמות משכנתא בדרגה שנייה, מבלי לקבל אשראי בגובה מתאים לבטוחה זו.
טענת התובעות דורשת בירור לגופא, כך שאין מקום לסילוק התביעה בעילה זו.
4. הבנק ביסס בקשתו לסילוק על הסף על עילה נוספת והיא, הסכם פריסת חוב שעליו חתמו התובעות, הכולל סעיף ויתור על תביעות ואישור של גובה החוב.
מאחר שהתובעות אינן מיוצגות, אני נכון ללכת לקראתן ולהתעלם מכך שהסכם הפשרה לא נזכר בכתב תביעתן, למרות שעל פי הדין היה עליהן להקדים ולתקוף דיותו ותוקפו של הסכם זה - ר"ע 218/85
אריה חברה לביטוח בע"מ נ. שטמר, פ"ד לט(2) 452.
מכתב התשובה שהוגש על ידי התובעות ומתגובתן לבקשה לסילוק התביעה על הסף, ניתן לדלות, ולו בדוחק, טענה של התובעות לכפיה כלכלית המהווה עילה לביטול הסכם - ע"א 8/88
שאול רחמים נ. אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95. במצב הדברים הרגיל, הייתי רואה בכך טענה שאינה מפורטת דיה, אך מאחר שהתובעות אינן מיוצגות, אלך לקראתן גם בנקודה זו, ואראה את הגשת התביעה דכאן, כהודעת ביטול מחמת כפייה. זאת, מבלי להביע דעה על סיכויי התביעה, על רקע הפסיקה שעניינה בכפייה כלכלית - ראה, לדוגמה, ע"א 1569/03
מאיה נ. פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705; ע"א 1912/93
שחם נ. מנס, פ"ד נב(1) 119, 129; ע"א 6234/00
ש.א.פ. בע"מ נ. בנק לאומי בע"מ, פ"ד נז(6) 769.
[במאמר מוסגר: התובעות טענו כי הסכם הפשרה אינו חתום, אך לא ירדתי לסוף דעתן. ההסכם נחזה כחתום על ידי התובעות, וספק אם אי חתימת הבנק על ההסכם, פוגעת בתוקפן של ההתחייבויות וההצהרות של התובעות בהסכם].
אשר על כן, ועל מנת לברר הטענה לכפייה כלכלית לגופא, ולמרות
שלכאורה יש לבנק טענה "חזקה" כלפי התובעות, אני דוחה הבקשה לדחיית התביעה על הסף.
בש"א 569/06
5. בקשת הבנק לחייב את התובעות בהפקדת ערובה.
המסגרת הנורמטיבית לענייננו, היא סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיף שנוסף אך לאחרונה, בתיקון תשס"ה. כותרתו של הסעיף היא "
ערובה להוצאות משפט" וזו לשונו: