החלטה בתיק ת.א. 63300/06

1. הובאה לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן ביום 14.11.06 על זכויות המבקשת בנכס מקרקעין.

צו העיקול הזמני ניתן במסגרת תביעה כספית שהוגשה ביום 14.11.06 נגד המבקשת ונגד ארבעה נתבעים נוספים לתשלום סך של 227,588.20 ש"ח.

המבקשת נתבעה בתור ערבה לפרעון חוב הנתבע 1, שהינו אחיה, למשיב.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

3. הכלל הוא שעל מבקש צו עיקול זמני לעמוד בארבעה תנאים מצטברים, המופיעים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א").

הבקשה למתן צו עיקול זמני נבחנת על בסיס ראיות מהימנות לכאורה ולפיכך קביעתי נעשית מבלי להכריע בתביעה העיקרית ואין בה כדי להשפיע על תוצאות ההליך.

הנטל להוכחת קיום היסודות להטלת צו עיקול זמני חל על המשיב גם כאשר מוגשת בקשה לביטול העיקול, כגון זו שמונחת לפני.

4. התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סד"א ועל-פיו נדרש המשיב להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה.

המשיב עמד בתנאי זה בכך שהציג את הסכם ההלוואה עליו חתמה, לכאורה, המבקשת בתור ערבה לתשלום חוב הנתבע 1 למשיב. הסכם הלוואה זה מבסס את התנאי הראשון בדבר קיום עילת תביעה נגד המבקשת.

חיזוק לקביעה זו נמצא בטענת המשיב ולפיה כשביקש לממש את הדירה אותה מישכן, כביכול, הנתבע 1 לסילוק חובו למשיב, התגלה שלנתבע 1 אין זכויות בדירה וכי הדירה נמכרה לצד ג' ולמעשה חוזה המכר שהוצג למשיב נעשה למראית עין בלבד כדי לקבל מהמשיב כספים במרמה וכי המבקשת, שהינה אחותו של הנתבע 1, ידעה לכאורה על מעשה המרמה של אחיה אשר אף ערבה לתשלום חובו למשיב.

אמנם המבקשת הכחישה את טענות המשיב וטענה שאין יריבות בינהם וכי היא לא ערבה לחובות אחיה/הנתבע וכי החתימה על כתב הערבות אינה חתימתה והחתימה המופיעה בכתב הערבות לא אומתה על-ידי מי מטעם המשיב או על-ידי אדם אחר וכי היא לא ביקרה בסניף הבנק התובע בקשר להסכם ההלוואה האמורה בכתב התביעה.

אולם אין מקום בשלב מקדמי זה של הדיון לרדת לשורש הראיות של הצדדים ולהכריע במחלוקת העובדתית שביניהם. הבקשה למתן הסעד הזמני נבחנת בשלב זה על-פי האמור בבקשה עצמה ובוחנים האם יש באמור בה כדי לקיים את התנאים למתן הסעד הזמני.

כמו-כן, בשלב זה אין מכריעים בטענות ההגנה של המבקשת והן אמורות להתברר בנפרד במסגרת הדיון בהוכחות.

ראו רע"א 234/89 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עירית אום אל פחם , פ"ד מ"ג (2) 617.

ת.א. (ת"א) חיים רבינוביץ נ' יוסף נאמן (טרם פורסם).

מהאמור עד כה עולה שהמשיב קיים את התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני.

5.      התנאי השני והמצטבר למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 374 (ב) לתקנות סד"א ועל פיו נדרש המשיב להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום חשש סביר לכך שאי מתן צו עיקול זמני יכביד על ביצוע פסק הדין לכשינתן, אם ינתן.

המשיב עמד בתנאי זה בכך שהציג ראיות ולפיהן עובר להגשת כתב התביעה נגד המבקשת ומתוך כוונה להתחמק מאפשרות מימוש זכויותיה לצורך פרעון החוב הנתבע, שיעבדה המבקשת לטובת צד ג' את זכויותיה בדירה שעוקלה ובכך היא סיכלה את אפשרות המשיב לגבות מהנכס את מלא החוב לכשייפסק. במעשה זה יש כדי לבסס כראוי את יסוד ההכבדה הנדרש.

6. תנאי שלישי ומצטבר שעל המשיב לעמוד בו לצורך קבלת צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (2) ובה נקבעו דרישת תום הלב של המשיב וכן הדרישה שעל  הסעד הזמני להיות ראוי וצודק ומידתי בנסיבות העניין.