החלטה בתיק ת.א. 61104/04

1.         המשיב הגיש כנגד המבקש ונתבעים נוספים כתב תביעה בסד"מ לתשלום חוב בחשבונה של נתבעת 1, פיקסו על החוף בע"מ בסך של 383,411 ש"ח.

            עילת התביעה כנגד המבקש הינה מכוח חתימתו ביום 30.1.03 על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום להבטחת כל חוב של החברה למשיב.

            הערבות נחתמה במועד פתיחת החשבון על שם החברה כאשר המבקש הוא זה אשר חתם על המסמכים בשמה ומטעמה של החברה ובמסגרת הסדר לפירעון חוב.

2.         בבקשה למתן רשות להתגונן טוען המבקש כי במועד חתימתו על כתב הערבות לא היה בעל עניין בחברת פיקסו, ולכן מעמדו הוא כערב יחיד הזכאי לכל ההגנות שבחוק ומאחר  ובכתב הערבות לא ננקב סכום אזי פטור הוא מערבותו.

            טענה נוספת המועלית בבקשה מתייחסת למהות החוב.

המבקש טוען כי מדף חשבון שצורף לתביעה עולה כי חשבונו היה ביתרת זכות של 21,000 ש"ח ולמרות זאת החליט המשיב לפרוע באופן מיידי הלוואה של החברה בטרם מועד פירעונה, ומבלי שצרף את מסמך ההלוואה או כל ראיה לזכותו לפרוע את ההלוואה בטרם הגיע מועד פירעונה.

3.         הלכה פסוקה כי נתבע המבקש לקבל רשות להתגונן חייב לפרט את הגנתו ולהכבד ולהכנס לפרטי הגנתו, ובמידה ונזקק למסמכים לצורך הגנתו יפנה לבנק ויבקשם.        

            לצורך הגשת תביעה בגין יתרת חוב בחשבון בנק, די לצרף את הסכם ההתקשרות ואת דף החשבון האחרון בדבר היתרה הסופית, כפי שנעשה בתביעה זו.

            אם סבר המבקש כי הבנק העמיד לפירעון מידי את יתרת סכום ההלוואה שלא כדין בניגוד לתנאי הלוואה, היה עליו לפרט טענה זו על בסיס הסכם ההלוואה ובמידה וההסכם לא היה ברשותו לפנות ולבקש העתק המסמכים מהבנק.

            המבקש איננו מציין בתצהירו כי פרע את כל ההלוואה או שעמד בתשלומי ההלוואה עד לאותו מועד, וכלל אינו מתייחס לעניין זה, בהקשר לטענתו כי פרעון הלוואה נעשה שלא כדין.

            המבקש אף אינו מציין ומפרט מהו הנזק הכספי שנגרם לו כתוצאה מהפירעון המוקדם של ההלוואה, שכן לשיטתו ובכל מקרה היה עליו להמשיך ולשלם את תשלומי ההלוואה, ולכל היותר נגרם לו נזק בשל הפרשים בחיובי ריבית, הפרשים שלא כומתו באופן שהטענה בכללותה נותרה תלויה על בלימה מבלי שתוכל להוות הגנה ולו לכאורה.

4.         באשר למעמדו של המבקש בעת חתימת כתב הערבות, עולה כי חתם מטעמה של החברה על טופס פתיחת החשבון באותו היום בו חתם על כתב הערבות ומשכך הייתה לו סמכות של מנהל לחייב את החברה בחתימתו ובתצהירו לא טען למקור סמכות אחר.

            מתדפיסי רשם החברות אשר צירף המבקש לבקשתו עולה כי במועד הנפקת הדוח, 22.10.02 היה בעלים של 80 מניות רגילות (ראה נספח ב' 2) ומועד זה סמוך למועד חתימת הערבות.

            לעומת זאת נספח א' שאף הוא דוח של רשם החברות ולפיו המבקש שוב איננו בעלים של מניות בחברה, הוצא כנראה בשנים 2004 או 2005 שכן כולל חוב אגרות לשנת  2003 ו-  2004, ואיננו מצביע על כך כי במועד החתימה על כתב הערבות לא היה המבקש בעל מניות בחברה.

            גם בעניין זה לא פירט המבקש מתי העביר את מניותיו לאחר ואף לא צירף שטר העברת מניות או כל מסמך אחר בקשר לכך.

5.         בחקירתו הנגדית מסר המבקש גרסה לא חד משמעית, כך למשל אישר כי ניהל את המסעדה בהרצלייה של חב' פיקסו ועבד בה עד לחודש ינואר 2003, ובהמשך הצהיר: "... ואיני זוכר אם במועד שחתמתי על ההסכם הייתי בעל מניות ומנהל בחברה".

            כמו כן אישר המבקש בחקירתו הנגדית כי על פי הסכם קיבל על עצמו את החובות של פיקסו הרצלייה לבנק איגוד מכלל החובות של קבוצת פיקסו, ולשם כך נפתח החשבון נשוא התביעה.

            במצב דברים זה אין ממש בטענתו של המבקש כי בעת שחתם על הערבות לא היה בעל עניין בחברת פיקסו, ואף עולה כי הציג עצמו כלפי המשיב כמי שרשאי לחתום בשם החברה ובמעמד זה אף חתם על כתב ערבות אישית.

6.         לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה למתן רשות להתגונן.