החלטה בתיק ת.א. 58206/04

פרשת התביעה

1.         ביום ה - 15.03.04, נחתם בין המבקשת לבין המשיבה הסכם לרכישת מלוא זכויות המבקשת בנכס  בבת גלים בחיפה בתמורה לסך של 30,000,000 ש"ח .

בגוף הסכם המכר נכתב סעיף המאפשר למבקשת לחזור בה מהסכמתה למכירת הנכס וזאת עד לתאריך 20.04.04, ובהתקיים תנאים נוספים.

התנאים הנוספים רוכזו במסמך שיפוי, אשר נחתם על ידי המבקשת ביום חתימת ההסכם, קרי ה - 15.03.04.

ביום ה - 16.03.04, קיבלה המשיבה את חשבון שכר הטרחה והוצאות משרד עורכי הדין אשר טיפל בהסכם המכר מטעמה. החשבון שולם בתאריך 17.03.04.

2.         ביום ה - 19.04.04, יממה לפני תום מועד החזרה מן ההסכמה של הסכם המכר, הודיעה המבקשת למשיבה כי עומדת על זכותה לחזרה מהסכם המכר בהתאם לנכתב בהסכם.

בהתאם להסכם השיפוי היה על המבקשת לשלם את ההוצאות המשפטיות של המשיבה תוך 14 יום ממועד ההודעה.ביום ה - 2.05.04 פנתה המשיבה אל המבקשת על מנת שזו תמלא אחר הוראות הסכם השיפוי, עת ביצוע הפניה בכתב צירפה המשיבה את חשבונות שכר הטרחה אשר נדרשה לשלם למשרד עורכי הדין אשר פעלו מטעמה. פניה נוספת בוצעה בתאריך 24.05.04

ביום ה - 30.05.04, השיבה המבקשת למשיבה כי שכר הטרחה אותו נדרשת לשלם אינו בהתאם למה שהוסכם בשיחות בעל פה שנערכו בין הצדדים, ולפיהם שכר הטרחה יעמוד על סך של כמה אלפי דולרים בודדים וכי יש לקיים ישיבה בנושא.

ביום ה- 2.09.04 הגישה המשיבה את תביעתה בגין אי עמידה בהסכם השיפוי.

הבקשה למתן רשות להתגונן

3.         הבקשה למתן רשות להתגונן מבוססת על תצהירו של מנהל המבקשת, שנחקר בחקירה נגדית כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום ה - 21.12.04 ב"כ הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.

למעשה אין המבקשת כופרת בעיקרי העובדות המתוארות לעיל, ולמרות זאת טוענת כי קיימת לה הגנה טובה.

בתצהיר נטען כי במועד החתימה על ההסכם, אך בטרם החתימה עצמה דרש המצהיר אשר ייצג את המבקשת בהתקשרות שבין הצדדים לדעת באילו סכומים של הוצאות משפטיות מדובר באם המבקשת תממש את אופציית החזרה מן ההתקשרות. התשובה אותה טוען המצהיר כי קיבל מעו"ד מטלון אשר ייצג את המשיבה הייתה כי המדובר בסכומים קטנים, של מספר אלפי דולרים בודדים ומדובר בלקוח מעודף של המשרד אשר משלם "הכי מעט שאפשר". בחקירתו הנגדית נקב המצהיר בסך של 4,000 - 3,000 דולר.

המצהיר טוען כי ציין במועד חתימת ההסכם, כי נוסחן של תניות השיפוי אינן בהתאם להסכמה בעל-פה בין הצדדים, ולפיה תשלם המבקשת רק את שכ"ט בו תחויב המשיבה עקב שלביו האחרונים של המו"מ, מהמועד בו ניתנה הודעת המבקשת על האפשרות שתחזור בה מביצוע העסקה, ולא את כל שכ"ט בו תחויב המשיבה.בתגובה לטענת המצהיר ציין עו"ד מטלון כי אין כמעט הפרש בין הסכומים ובכל מקרה מדובר ב"כסף קטן" וכי השכ"ט הכולל עבור כל הטיפול בעסקה יסתכם בכמה אלפי דולרים בודדים.

לאור האמור לעיל חתמה המבקשת על הסכם השיפוי. המצהיר טוען כי אם ידע מלכתחילה כי המדובר בסכום של 20,000$  כלל לא היה חותם על הסכם השיפוי.

4.         המצהיר טוען כי סכום שכר הטרחה אותו נדרש לשלם על ידי המשיבה הנו "סכום מנופח וחסר כל אחיזה במציאות". עיתוי הוצאת חשבון שכ"ט למשיבה יום לאחר החתימה על ההסכם, אך מגלה כי המשיבה הטעתה את המבקשת ביחס לגובה שכ"ט, עליו דנו בטרם החתימה.

            המצהיר טוען כי כמות השעות אשר השקיעו עורכי- דינה של המשיבה עולה במספר מונים על כמות השעות הסבירה אשר נדרשת לצורך הטיפול המשפטי בהסכם.

            המצהיר טוען כי על אף טענת המשיבה כי המדובר בהסכם מורכב הרי היות והתביעה מבוססת על חשבון שכר הטרחה אשר הוצאה יום למחרת חתימת ההסכם, הרי שטענת המשיבה כי היה עליה לבצע פעולות אל מול המינהל אינה ברורה שכן לא היה כל טעם לטפל בדבר העברת הזכויות מהמינהל עוד בטרם נחתם הסכם, וכי טענת המשיבה כי פעלה אל מול חברת "עמידר" גם היא אינה ברורה שכן על פי נהלי חברת "עמידר" רק המבקשת ובאי כוחה יכולים לבצע את הפעולות אשר עורכי דינה של המשיבה טוענים כי ביצעו. מכל מקום לטענת המצהיר קבלת ההסכמה מחברת "עמידר" אינה מהווה משימה משפטית מסובכת. לטענת המשיבה כי שכ"ט מבוסס על הסכם בעניין מתן שירותי ניהול, הרי שחלק ניכר מן ההסכם נוסח בידי עורכי דינה של המבקשת.

5.         המשיבה בסיכומיה טוענת כי המבקשת מנסה להתחמק מהתחייבויותיה כלפי המבקשת , כי שוכחת את עיקרון היסודי בדיני חוזים לפיו " חוזים יש לקיים וחובות יש לשלם ".

הלכה פסוקה כי לא תינתן רשות להתגונן מקום שחקירתו הנגדית של המבקש מראה כי העובדות שפירט בתצהירו אינן נכונות וכי טענותיו אינן מקימות תשתית לכאורה לתמיכה בהגנתו (ראה : ד"ר י.זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית 1995) בערכית ד"ר ש.לוין, עמ' 677) .

המצהיר בתצהירו טוען כי יצירת ההסכם אינו מצדיק את מספר השעות אשר הושקעו על ידי עורכי - דינה של המשיבה, אך יחד עם זאת בעת חקירתו הודה כי כלל לא ביקש לראות את הדו"ח. המצהיר הודה בתצהירו כי לידי המשיבה הועברו לבדיקה מסמכי הבעלות על הנכס, וחומר בעניין התב"ע ואת החוזה אל מול חברת עמידר, המסקנה מהאמור כי המצהיר מאשר בעדותו כי המשיבה עורכת בדיקות יסודיות הן משפטיות והן תכנוניות ביחס לנכס . טענות המבקשת כי שכר הטרחה מבוסס על פעולות פיקטיביות הנו ניסיון ליצור מצג מעוות שכן כלל יסוד הוא בעסקת מקרקעין כי טרם התקשרות בעסקה כאמור יש לבדוק את מלוא הזכויות בנכס, התנאים למכירתו, ואפשרויות מימוש הנכס.