החלטה בתיק ת.א. 51825/04

1.         התובעת, חברה שוויצרית, מייצרת מוצרי פרזול ואביזרים לארונות מטבח ושווקה את מוצריה בארץ באמצעות הנתבעת החל משנת 1995 ועד לאפריל 2003, מועד בו הודיעה על סיום ההתקשרות.

            לבקשת הנתבעת, הסכימה התובעת ליתן אורכה נוספת של 6 חודשים להפסקת ההתקשרות ובמהלך האורכה לספק לנתבעת מוצרי MAGIC COMER מוצרים שהינן 92% מסך כל הרכישות. ראה  נספח ב' לכתב התביעה.

            בתום תקופת ההתקשרות נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 77,623.48 אירו בגין 3 חשבוניות שלא נפרעו, כמפורט בסעיף 18 לכתב התביעה.  בגין חוב זה הוגשה התביעה בתיק זה.

2.         הגנתה של הנתבעת הינה הגנת קיזוז באופן שנטען כי חובה של התובעת לנתבעת עומד על סך של 103,835 אירו ולכן התובעת נותרה חייבת לנתבעת סך של 26,211 אירו.

            סכום הקיזוז הכולל מורכב מסכומים שונים שיפורטו להלן. 

            הנתבעת טוענת כי לא היה לתובעת סיבה של ממש לבטל את ההסכם בניהם והבטול נבע למעשה מרצונה של התובעת למסור את השיווק בארץ לחברה אחרת, "יעד פירזול" לאחר שהתובעת התקשרה עם חברה גרמנית והחליטה לאחד את מערך ההפצה של שתי החברות.

3.         הנתבעת מודה כי הסכם הפצה שלא הוגבל בזמן, רשאי היצרן לבטלו ואולם חייב הוא ליתן למפיץ תקופת הודעה מוקדמת סבירה, המבחנים "לתקופה סבירה" נקבעו בפסיקה (ע"א 442/85 פד"י מד (3) עמ' 660).

            למיטב הבנתו של המצהיר ועפ"י יעוץ משפטי שקיבל בנסיבות המקרה דנן תקופת ההודעה הסבירה היא 18 חודשים ובסיכומים הובהר כי תחילתה של התקופה בתום תקופת האורכה מהמועד בו החלה התובעת להפיץ את המוצרים באמצעות יעד פרזול.

4.         על בסיס המכירות בשלוש השנים שקדמו לבטול ההסכם הרווח השנתי הממוצע של הנתבעת היה 50,000 אירו לשנה ולכן מבקשת לקזז בגין  התקופה של 18 חודשים, סך של 75,000 אירו.

            בנוסף טוענת הנתבעת כי עפ"י ההסכם הייתה זכאית לעמלת מפיץ בשעור של 5% מסך המחזור השנתי של הרכישות ובגין  רכישות שנת 2003 לא קבלה את העמלה המסתכמת בסך של 8,835 אירו.

            סכום קיזוז נוסף מתייחס לנזק למוניטין של הנתבעת ולפגיעה חמורה בתדמיתה אצל לקוחותיה. "בהערכה זהירה, המבקשת אומדת נזק זה למוניטין שלה, בסך של 20,000 אירו".

5.         בדיון וויתר ב"כ התובעת על חקירתו הנגדית של המצהיר בהיותו סבור כי התצהיר לא מגלה כל הגנה, אם כי מסיכומיו ניתן להבין כי איננו שולל אפשרות  למתן רשות להגן לעניין סכום העמלה הגם שמבקש להתנות הרשות בערבות.

            ב"כ התובעת אף הבהיר כי יבדוק את טענת העמלה ואם יתברר כי אכן לא שולמה לנתבעת העמלה או חלקה יודיע על הפחתת סכום התביעה בהתאם.

            ב"כ הצדדים סיכומו את טענותיהם ואף הפנו לפסיקה מתאימה.

6.         טענת הקיזוז צריכה להבחן בשני היבטים, ההיבט הראשון הינו ההיבט הדיוני, האם נטענה טענת הקיזוז בפירוט הראוי והנדרש ככל טענת הגנה הנטענת במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן.

            ההיבט השני הינו ההיבט המהותי של הטענה, בחינת הטענה עפ"י המבחנים שבדין המהותי.

            כבר בשלב זה ניתן לדחות את טענת הקיזוז המתייחסות לנזק של פגיעה במוניטין מהטעם הדיוני של העדר פרוט וסתמיות הטענה.

            הסכום שננקב בתצהיר מבוסס על "הערכה זהירה" ואומדן הנזק מבלי להציג נתונים מהם יתברר כיצד הגיעה הנתבעת לסכום הנטען.

            היה בידי הנתבעת לבסס הטענה על חוות דעתו של מומחה, כלכלן שיפרט את מערכת הנתונים ואופן חישובו של הנזק.