החלטה בתיק ת.א. 44732/07

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבעים כתב תביעה בסד"מ לתשלום יתרת חוב בסך  70,809.37 ש"ח הנובע מעבודות אלומיניום אשר ביצעה התובעת עבור הנתבעים.

            התביעה מתבססת על הזמנת עבודה מספר 11 מיום  9.2.03, והזמנת עבודה נוספת   מספר   287 מיום 25.10.04, אשר החליפה את רכיבים א/20 ו- א/21 שבהזמנה הראשונה.

            שתי ההזמנות צורפו לכתב התביעה ובנוסף צורפו נספחים ב(1) ו- ב(2) המפרטים את החיובים,  התשלומים וחיובי התייקרויות עד ליתרת החוב הנתבעת בכתב תביעה זה.

2.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן הנתמכת בתצהירו של כל אחד מהם ותוכן התצהירים זהה.

            ב"כ התובעת וויתר על חקירת המצהירים וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

            המשמעות של הימנעות מחקירת המצהיר נקבעה בע"א 16/89 פד"י מה (5) בעמ'  735 כדלקמן:

            "הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו... באין חקירה עומד בפני ביהמ"ש אך האמור בתצהיר וביהמ"ש בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה".

            אשר על כן יש לבחון האם הנטען בתצהיר מגלה הגנה, ולו בדוחק, שאם תוכח תוכל להדוף את התביעה.

            יצוין כבר עתה כי בסיכומיו העלה ב"כ הנתבעים טענות מטענות שונות אשר כלל לא נטענו בתצהירים, והלכה פסוקה כי אין להתייחס לטענות הנטענות בסיכומים כאשר אין להן בסיס עובדתי בתצהיר.

            עוד יצוין כי בסיכומיו לא התייחס ב"כ הנתבעים לטענות שנטענו בתצהיר, כגון הטענה לפיה סוכם על מחיר שאינו צמוד למדד, וכן לא התייחס לטענה לפיה לא סיימה התובעת את העבודה באתר ומכאן שוויתרו הנתבעים על הטענות.

3.         אכן הלכה פסוקה היא כי די למבקש רשות להתגונן שיציג הגנה אפשרית ולו בדוחק על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן, כפי שטען ב"כ הנתבעים ואולם במה דברים אמורים כאשר המבקש פירט כראוי את טענותיו, ובלשון ביהמ"ש בע"א 543/86 פד"י מב (3) עמ' 343: "מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי העובדות...".

            על הגנתם של הנתבעים ניתן להביא מדברי ביהמ"ש בע"א 465/89 פד"י מה (1) עמ' 70, דברים היפים לענייננו: "על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו.

            אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

            תנאים אלו סוכמו בפסיקת ביהמ"ש לאמור לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שלא ייתן ביהמ"ש רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים". 

4.         התצהירים של הנתבעים מחד אינם מפורטים ומאידך מעלים טענות הנסתרות מניה וביה עד לכדי "הגנת בדים".

            לא מצאתי ולו גם טענה אחת בגינה יש ליתן רשות להתגונן.

            הנתבעים טענו כי טרם חתימתם על הזמנת העבודה חתמו על הצעת מחיר עם חברה בשם אלום דש פרויקטים  1994 בע"מ, ולבקשתו של מנהל התובעת חתמו לאחר מכן על הזמנת עבודה עם התובעת.

            העובדה כי נחתמה הצעת מחיר ולאחר מכן הזמנת עבודה על פיה פעלו הצדדים, איננה טענת הגנה, שכן הזמנת העבודה באה במקום הצעת המחיר.

            הנתבעים טענו כי התובעת אינה זכאית להפרשי מע"מ שכן בבסיסו של ההסכם הוסכם כי ישלמו את הסכומים ללא מע"מ, והתובעת תדאג לחשבוניות.

            טענה זו נסתרת על פניה מעיון בהזמנות העבודה נשוא התביעה בהם נרשם במפורש כי המחירים הינם לפני מע"מ, וגם בהצעת המחיר  של חב' אלום דש נרשם כי הסכום הינו לפני מע"מ ואף הוסף וחושב מע"מ בשיעור של 18%, כשיעורו אז.