ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
40558-05,177958-05
11/01/2006
|
בפני השופט:
ניב ריבה
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית תל אב-יפו
עו"ד שירה בר ניב
|
הנתבע:
1. אריאל פריימן
2. מריו פריימן
עו"ד אהוד רינת
|
| החלטה |
- לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
- עד ליום 13.2.2005 היו המשיבים המחזיקים של 5/6 חלקים של נכסים ברחוב גאולה 43 ו-45 בתל-אביב (להלן: "
הנכסים").
3. לטענת המשיבים, הנכסים עמדו ריקים במשך מספר שנים ומשכך, היתה המבקשת צריכה לחייבם בארנונה עירונית בהתאם לייעודם התכנוני המקורי שהינו "
מגורים", החל מהמועד בו הפסיק השימוש בהם. למרות זאת, חויבו הנכסים הנ"ל בארנונה עירונית על-פי סיווג של "
משרדים", "
מסחר" ו-"
אחסנה", באופן שגרם למשיבים לתשלומי יתר שלא כדין.
בחודש מרץ 2004, לאחר שמומחה לבדיקת חיובי ארנונה בדק את חיובי המשיבים, נודע למשיבים, לראשונה, כי הנכסים מחויבים בסיווג שגוי, וכי במשך שנים חויבו בתשלומי יתר למבקשת.
בעקבות פנייתם, שינתה המבקשת את סיווגם של הנכסים לסיווג "
מגורים".
לטענת המשיבים, בעצם סיווג הנכסים, בזמן היותם ריקים וללא שימוש, שלא בהתאם לסיווג "
מגורים", לפי ייעודם החוקי-תכנוני וגביית תשלומים ביתר בשל כך, פעלה המבקשת ברשלנות. לשיטתם, בשל פעולה זו התעשרה המבקשת על-חשבונם ומשכך חבה בהחזר תשלומי היתר ששולמו על-ידם.
4. מכאן התביעה שלפניי.
טענות הצדדים
5. לטענת המבקשת, הדיון בטענות המשיבים בקשר לשימוש בנכס מצוי בסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר, ולפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, נעדר בית המשפט סמכות לדון בטענה זו. עוד טוענת המבקשת, כי דיון בתובענה דנן ירוקן, למעשה, את הוראת סעיף 3 לחוק הערר מתוכן, שכן הדבר יביא לתוצאה אבסורדית, לפיה, בידי הנישום שתי אפשרויות מקבילות לתקיפת חיוב הארנונה על-פי סעיף 3 לחוק הערר: ירצה - יגיש השגה ובמידת הצורך ערר, ירצה - יפנה לבית המשפט האזרחי. תוצאה זו מנוגדת להוראות חוק הערר ואינה סבירה.
6. זאת ועוד, המבקשת טוענת כי עד יולי 2003, מועד בו ניתן פסק דין בברO 5042/02 סלומון נגד מנהל הארנונה שליד עירית חדרה, פ"ד נז (5) 302, נהגה ההלכה כי נכסים ריקים מחויבים בארנונה על פי שימוש האחרון שנעשה בהם, ולא על פי יעודם התכנוני.
7. מנגד טוענים המשיבים, כי התביעה דנן אינה מקבילה להליכי השגה וערר, בו נדרש בית המשפט לבדוק את טענותיהם המקצועיות-טכניות של המשיבים ולשנות את סיווג הנכסים, אלא מדובר במקרה בו טענות אלו כבר נבדקו לגופו של עניין וישנה החלטה פוזיטיבית של המבקשת לתקן את הסיווג המוטעה של הנכסים הנ"ל. הסעד המתבקש הוא השבת הסכומים ששולמו ביתר ושלא כדין בגין תקופה, אשר אין מחלוקת לגביה, כי נכסי המשיבים עמדו ריקים וללא שימוש. עוד טוענים המשיבים, כי התביעה נסמכת אף על עילת הרשלנות ועילה של עשיית עושר ולא במשפט, הנתונות לסמכותו של בית המשפט.
דיון
8. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: "
חוק הערר") קובע כהאי לישנא:
"3. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.
(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).