החלטה בתיק ת.א. 25612/05

בפני בקשה בה עותרים המבקשים למתן רשות להתגונן כנגד התובענה שבכותרת.

מסכת עובדתית

1.         המשיבה היא חברה העוסקת בהשכרת ציוד וכלי רכב בשכירות מימונית. ביום 26.8.1998 חתמה המבקשת 1 על הסכם שכירות כללי הממוספר כ 01-5620, במסגרתו שכרה המבקשת מהמשיבה במספר מועדים ציוד בדיקה למעבדת טלפוניה סלולרית.

עם הזמן חדלה המבקשת לעמוד בפירעון תשלומי השכירות ובכך הפרה לשיטתה של המשיבה את ההסכם. עקב כך הצטבר חוב כספי אשר אותו תובעת המשיבה ובנוסף לכך גם סכום פיצוי מוסכם עפ"י המוגדר בהסכם בין הצדדים. הסכום הנתבע עומד על 140,843 ש"ח.

טענות המבקשת

2.         המבקשים טוענים כי לא כל המסכת העובדתית כהלכתה הובאה בפני ביהמ"ש וכי המשיבים מסתירים קיומו של הסכם מסגרת מס' 5620.

            כמו כן טוענים המבקשים כי להסכמים אין תוקף מחייב לאור העובדה שאינם חתומים כדין.

            המבקשים טוענים כי הסעיף בהסכם לפיו יוטלו עליהם קנסות של עשרות אחוזים מהסכום הבסיסי בגין הפרת ההסכם הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד.

            וכן הקנס המהווה פיצוי מוסכם אינו עומד בתנאי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

המבקשים מבקשים מביהמ"ש להתערב בחוסר סבירות ההסכם לפיו המשיבה זכאית גם לדרישת יתרת תשלום דמי השכירות וגם פיצוי של 110% מהמחיר המלא.

כמו כן קיימים הפרשים בלתי מוסברים הנובעים לטענת המשיבה מהפרשי מע"מ שלא נכללו בסכום התביעה ואין להכלילם עתה.

באשר לכתבי הערבות, מודים המבקשים כי חתמו על כתב ערבות מיום 31.10.99 אך הוא מתייחס להסכם 5620 ולא להסכם המצורף לכתב התביעה וממילא הוא מוגבל ל 73,000 ש"ח. כל כתב ערבות מתייחס פרטנית לכל הסכם ולא ניתן להעביר ערבויות מהסכם להסכם.

טענות המשיבה

3.         הסכם המסגרת היחיד שנחתם הוא 01-5620 וזאת ביום 26.8.98, לא היה הסכם כללי אחר מלבדו כפי שטוענים המבקשים.

            לטענות המבקשים כאילו ההסכמים חסרי תוקף לאור העובדה שאינם חתומים כדין, אין שחר שכן קיבלו על פיהם ציוד לשימושם.

            באשר להפרשים הבלתי מוסברים בסכומים הנתבעים הרי שהינם נובעים מהוספת המע"מ לסכומים המפורטים בהסכמי השכירות ללא מע"מ.

דיון והכרעה

4.         בית המשפט בבואו לבחון האם ליתן רשות להתגונן, אין הוא נזקק לשאלת מהימנות הגרסה (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 133, 138), ועל המבקשת לא מוטל להראות באיזה אופן היא מוכיחה את טענותיה. בית המשפט מסתפק בבחינה הראשונית האם בהנחה שיתקבלו טענות המבקשת יש בהן כדי להעמיד למבקשת הגנה ולו לכאורה.(ראה  ע"א 518/87 ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תק-על 93 (3) 1337. ע"א 604/81, 455/81   מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518. ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש.לווין עמ' 677-675),

ואולם, כאשר יסוד ההגנה שבוסס בתצהיר מתמוטט בחקירת המצהיר על תצהירו, והגנתו מתגלית כ"הגנת בדים", לא נעתר בית המשפט לבקשה (ראו ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ"א(1) 253, 257).

על בסיס ההלכה המשפטית יש לבחון את טענות הגנתה של המבקשת.

מערכת עובדתית חסרה

5.         באשר לטענות המבקשים כי יש ליתן להם רשות להתגונן בגין העובדה כי לא כל המסכת העובדתית הוצגה בפני ביהמ"ש, המבקשים סומכים ידיהם על העובדה שבנספחי התביעה לפרקים מופיע מספר הסכם בסיס 5620 ולפרקים מספר 01-5620. וזאת על אף הודאתם בעובדה כי החתימה על הסכם הבסיס הייתה ב26.8.98. המשיבים מצידם טוענים כי זהו ההסכם הכללי היחיד שנחתם במועד זה ובכלל בין הצדדים. על אף כפירתה של המבקשת בטענה זו, אין היא מסוגלת להציג בפני ביהמ"ש מסכת עובדתית חלופית, אין בכוחה להציג הסכם מסגרת אחר שנחתם והיא אף איננה מספקת הסבר הגיוני לכך שנחתמו באותו מועד מספר הסכמים כלליים. זוהי טענה חסרת שחר ובסיס ושאיננה מבוססת על דבר. הלכה ידועה היא כי המבקש רשות להתגונן עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי פרטים להוכחת טענותיו. לאור העובדה שהמבקשים כשלו להוכיח טענה זו אני קובע כי יש לדחותה וכי הסכם המסגרת היחיד לעסקה בין הצדדים הוא זה המצורף לכתב התביעה וממוספר כ 01-5620.