1. בקשה לסילוק על הסף של התביעה.
המשיב הגיש תביעה נגד המבקש (להלן: "
המינהל"), בו התבקש בית המשפט בין היתר להצהיר כי זכויות החכירה במגרש הידוע כגוש 7815 חלקה 107 בישוב קדימה (להלן: "
המקרקעין"), שייכות לה"ה סופי ויוסף גוזלן ז"ל. יוער כי המשיב (שהוא אחיינה ואחד מיורשיה של סופי גוזלן ז"ל), מונה ביום 8.3.87 כמנהל עיזבון זמני של עיזבונה, ומכוח מינוי זה הוא מייצג את העיזבון.
2. על פי כתב התביעה, ה"ה יוסף וסופי גוזלן ז"ל התקשרו ביום 31.10.1957 בהסכם (להלן: "
ההסכם") מכוחו הם רכשו מקרן קיימת לישראל באמצעות חברת עמידר, חברה לאומית לשיכון עולים בע"מ (להלן: "
עמידר") דירה המהווה מחצית מבית דו משפחתי. בנוסף, כך טוען המשיב, הם רכשו מחצית ממגרש בשטח של 1,280 מ"ר.
בכתב התביעה נטען כי ה"ה גוזלן החזיקו בדירה עד מותם. יוסף גוזלן נפטר ביום 22.3.1966, והותיר את אשתו כיורשת יחידה. סופי גוזלן הוכרזה כפסולת דין ביום 26.2.1974,, ויו"ר המועצה מר ברכה מונה לאפוטרופוס שלה, והחזיק בדירה מטעמה עד שהיא נפטרה, ביום 15.6.1984. סופי גוזלן נפטרה ללא צוואה ויורשיה הם צאצאי אחיה ואחיותיה, שהמשיב, מר דוד מיר הוא כאמור אחד מהם.
יוער עוד כי אין חולק כי הדירה נושא ההסכם נהרסה בשלב מסוים, והיא איננה קיימת עוד היום.
טענות המינהל
3. המינהל טוען כי דין התביעה סילוק על הסף, הן משום שהתביעה נעדרת עילה, הן משום שהיא התיישנה, והן בשל העדר עילה לתקיפת מרשם המקרקעין במקרקעין מוסדרים.
המינהל טוען כי על פי ההסכם, התחייבה עמידר לרשום זכות חכירה על שמם של ה"ה גוזלן במרשם המקרקעין. אולם, המינהל (כמו גם קק"ל ורשות הפיתוח) אינם צד להסכם, ולכן לא קמה עילת תביעה כנגד המינהל מכוחו של ההסכם. זאת ועוד, המינהל טוען כי על פי ההסכם, הוא מתייחס לזכות
בדירה, ואין בו כדי להקנות לתובע זכויות
במקרקעין נושא התביעה.
4. המינהל טען עוד, כי יש לסלק את התביעה על הסף גם מאחר שהיא התיישנה. לטענתו, התביעה היא לאכיפת זכות חוזית לרישום הזכויות, מכוח ההסכם. מדובר בתביעה שעילתה מתיישנת כעבור 25 שנים -בהתאם להוראת סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות. בענייננו, כך נטען, החל מרוץ ההתיישנות בשנת 1958, היינו שנה לאחר חתימת ההסכם, שכן תוך פרק זמן זה התחייבה עמידר בהסכם לרשום את זכות החכירה על שם ה"ה גוזלן.
המינהל טען עוד כי בתביעה מנסה המשיב לתקוף רישום של מקרקעין מוסדרים. על פי הטענה, הדבר איננו אפשרי, שכן בהתאם להוראות ס' 125 לחוק המקרקעין, רישום של מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לאמיתות תוכנו.
טענות המשיב
5. המשיב הגיב לבקשה.
לטענתו, עילת התביעה כנגד המינהל עולה מהאמור בכתב התביעה, בו נטען כי מההסכם עולה כי עמידר הוסמכה על ידי בעלי הקרקע להתקשר בהסכמים, ועל סמך הרשאה זו היא חתמה על ההסכם. עוד טען המשיב כי בכתב התביעה נטען כי התמורה ששולמה על ידי ה"ה גוזלן היתה עבור
המקרקעין, ולא רק עבור הדירה.
באשר לטענת ההתיישנות טוען המשיב, כי ההתחייבות בהסכם היתה לרשום את המקרקעין 12 חודשים מיום רישום המקרקעין
על שם קק"ל, ומועד זה טרם הגיע עד היום. התביעה דנן הוגשה לטענת המשיב 7 ימים לאחר שהוא קבל את עמדתו של המינהל במכתבו מיום 9.11.06 - מכתב המהווה הפרה צפויה של ההסכם. לכן, התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.
6. עוד טען המשיב, כי אין מקום לקבוע כי התביעה התיישנה שכן חלות הנסיבות הקבועות בס' 8 לחוק ההתיישנות, ומשום שחלק מיורשי סופי גוזלן ז"ל הם קטינים (ולכן חלה הוראת ס' 10 לחוק ההתיישנות). כן הפנה המשיב להוראת ס' 11 לחוק ההתיישנות - וטען כי הגב' סופי גוזלן היתה פסולת דין, והאפוטרופוס שלה לא יכול היה לצפות כי המינהל יתכחש לזכויותיה במקרקעין.
המשיב טען כי התביעה איננה תוקפת רישום של מקרקעין מוסדרים, אלא מסתמכת על רישום זה. עוד נטען כי רישום זכות החכירה על שם העיזבון, אין בה כדי לתקוף את רישום הבעלות במקרקעין.
המשיב טען כי הסעד של החזרת החזקה במקרקעין, אינני סעד שנגזר מהסעד הבסיסי של ההצהרה על הזכויות במקרקעין. כך גם הסעדים שבס' 28ג', 28ד' ו-28ח' לתביעה שהם סעדים עצמאיים.
תשובת המינהל
7. המינהל השיב לתגובת המשיב.
הוא טען בתשובתו כי מההסכם עולה כי עמידר הוסמכה על ידי בעל הקרקע להתקשר עם המשתכן "בהסכם זה", ולא הוסמכה, אם כן, לחתום עם בעל הקרקע על הסכם חכירה. עוד נטען כי המועד לרישום הזכות על שם ה"ה גוזלן היה 12 חודשים מיום רישום המקרקעין "על שם בעל הקרקע". המקרקעין רשומים על שם רשות הפיתוח - שהיא בעל הקרקע, כאמור בנסח הרישום.
8. המינהל טען כי מרוץ ההתיישנות מתחיל בתום 12 חודשים ממועד רישום היחידה עליה עומד הבית שבו נמצאת הדירה על שם הבעלים - קרי, רשות הפיתוח. המקרקעין נרשמו על שם רשות הפיתוח ביום 16.2.1971, ולכן מרוץ ההתיישנות החל 12 חודשים לאחר מועד זה, קרי בשנת 1972. ממועד זה ועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ-25 שנה.