1.
ההליך
א. ביום 15.9.03 הגיש מבקש 2, מר מנחם עבודי, תביעה כנגד חברת רמת אביבים בע"מ (בת.א. 2091/03) בה עתר לסעד הערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "
חוק החברות" או "
החוק") ובמקביל עתר לאשר הגשת תובענתו כתובענה יצוגית, לפי אותו חוק (בש"א 18102/03).
ב. ביום 18.12.03 הגיש מבקש 1, מר אדי הרשקוביץ, תביעה כנגד המשיבים וכנגד חברת נאות אביב בע"מ (בת.א. 2379/03) ובה עתר אף הוא לסעד הערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, ובמקביל עתר לאשר הגשת תובענתו כתובענה כיצוגית (בש"א 22463/03).
ג. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי התובענות, כך שהתובענה בת.א. 2379/03 תמחק ואילו התובענה בת.א. 2091/03 תוקנה, באופן שהיא כוללת כתובעים את שני המבקשים יחדיו. במקביל הגישו המבקשים בצוותא את הבקשה שבכותרת, לאשר הגשת תובענתם כתובענה ייצוגית (להלן: "
בקשת האישור").
ד. ביום 11.10.04, במהלך קדם-המשפט הסכימו הצדדים להצעתי, לפיה:
"...תוקדם לדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ותידון השאלה מה הפרשנות הנכונה של המונח 'שווי הוגן' בסעיף 338(א) לחוק החברות. ההכרעה בשאלה זו תתבסס על טיעונים משפטיים בלבד ולא תהיה הכרעה לכאורית בלבד אלא תחייב את הצדדים לכל דבר ועניין הן בהליך הבקשה לאישור האמורה והן בהליך העיקרי אם תתקבל הבקשה לאישור." (עמ' 4 לפרטיכל, ש' 6-11)
הצדדים הגישו טיעונים הערוכים בקפידה ובשקדנות רבה, בשאלה שהוגדרה לעיל.
2.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
א. חברת נאות אביב בע"מ (להלן: "
החברה") היתה חברה ציבורית, אשר מניותיה היו רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בע"מ (להלן: "
הבורסה"), ואשר עסקה בתחומים שונים הקשורים לנכסי דלא ניידי (להלן: "
נדל"ן"). הון המניות המונפק והנפרע של החברה היה מורכב, ממניות רגילות בערך נקוב (להלן: "
ע.נ.") של 5 ש"ח כל אחת (להלן: "
מניות 5"), אשר היו רשומות למסחר בבורסה ומניות רגילות בע.נ. של 1 ש"ח כל אחת (להלן: "
מניות 1"), אשר לא היו רשומות למסחר בבורסה. נכון ליום 20.8.03, הון המניות המונפק והנפרע של החברה היה, 1,764,715 ש"ח, והוא היה מורכב, מ-245,715 מניות 5 (שהוו 69.61% מההון, אך רק 31.43% מכח ההצבעה), ומ-536,140 מניות 1. מאחר שלשני סוגי המניות היה כח הצבעה זהה באסיפה הכללית, הרי שאוחזי מניות 1, שלטו למעשה בחברה.
ב. חברת רמת אביבים בע"מ (להלן: "
המשיבה"), אשר הנה חברה פרטית הנשלטת על-ידי ה"ה יהודית ואהרון מטלון (האחרון הוא משיב 2), היתה במישרין ובעקיפין (באמצעות חברת בת שלה, פלמין נאמנות בע"מ), בעלת השליטה בחברה. המשיבה החזיקה, נכון ליום 20.8.03, ב- 89.92% ממניות 5 של החברה. שאר מניות 5 של החברה, הוחזקו בידי הציבור (מניות אלו מהוות, כ- 7.02% מהון המניות המונפק הכולל של החברה וכ- 3.17% מזכויות ההצבעה בחברה). המבקש 1 החזיק במועד האמור ב-173 מניות 5 ומבקש 2 החזיק באותו מועד ב- 10 מניות 5.
ג. ביום 20.8.03 פרסמה המשיבה הצעת רכש מלאה, לפי סעיף 336 לחוק החברות, באמצעותה פנתה למחזיקים ב- 10.08% ממניות 5 של החברה, והציעה להם למכור לה את מניותיהם תמורת 120 ש"ח למניה (להלן: "
הצעת הרכש").
ד. אין חולק, כי המחיר שננקב בהצעת הרכש, היינו, 120 ש"ח למניה, היה גבוה ממחיר המניה במסחר בבורסה, בשנים שקדמו להצעת הרכש. ובפרט, במרבית ימות השנה שקדמה להצעת הרכש, נסחרה המניה במחיר של 100 ש"ח עד 110 ש"ח למניה. עוד אין חולק, כי מחיר זה היה נמוך, באופן משמעותי, משוויין המאזני של המניות (שוויין על-פי ההון העצמי של החברה), במועד הסמוך למועד פרסום הצעת הרכש, אשר עמד על 208.24 ש"ח לפחות למניה (כך מסרה החברה עצמה בדיווחה לרשות לניירות ערך, לרשם החברות ולבורסה מיום 1.9.03 - ראו נספח ו' לבקשה). לטענת המבקשים, השווי הנכסי האמיתי למניה - בהתבסס על שווי כלל נכסי החברה לטענתם, בניכוי התחייבויותיה - עמד על 246 ש"ח למניה (ראו נספח ז' לבקשה).
ה. 61% מהניצעים נענו בחיוב להצעת הרכש, ולכן, מאחר שבכך הגיעה המשיבה לאחזקה של מעל ל- 95% ממניות 5 של החברה, הרי שלפי סעיף 337 לחוק החברות, בוצעה ביום 7.9.03 רכישה כפויה של שאר מניות החברה, אשר מחזיקיהן לא נענו להצעת הרכש, בהן מניות המבקשים, תמורת 120 ש"ח למניה.
ו. באותו יום, נפסק המסחר במניות החברה בבורסה. יומיים לאחר מכן, הודיעה הבורסה, כי מניות 5 ימחקו מהרישום למסחר ביום 15.9.03 וכך היה. בעקבות זאת, הפכה החברה מחברה ציבורית לחברה פרטית.
ז. בעקבות האמור, פנו המבקשים בתובענה אליה מסונפת הבקשה דנן, ועתרו למתן סעד הצהרתי, לפיו המחיר שהוצע בגין המניות בהצעת הרכש, היה נמוך משווין ההוגן, על-פי סעיף 338 לחוק החברות.
3.
הפלוגתאות
א. משמעות החלטת הרוב. האם זו יוצרת חזקה, כי המחיר שהוצע בהצעת הרכש הנו מחיר הוגן, אלא אם נפל פגם מהותי באותה הצעה, כטענת המשיבים, אם לאו, כטענת המבקשים?
ב. אופן חישוב השווי ההוגן של המניות נשוא הצעת הרכש, היינו, האם שער המניה במסחר בבורסה, במועד הרלוונטי, מהווה ראייה מכרעת לגבי השווי ההוגן שלה, כטענת המשיבים, או שמא יש לאמוד שוויה על-פי שווי נכסי החברה (בניכוי התחייבויותיה), כטענת המבקשים?
4.
מנגנון הרוב ומשמעותו לענין השווי ההוגן