החלטה בתיק ת.א. 17782/06

1.         בפני שתי בקשות למחיקת כותרת  התביעה ב"סדר דין מקוצר" והעברתה לסדר דין רגיל. האחת הוגשה ע"י המבקש 4 בבש"א 159199/06 והאחרת ע"י המבקשים 1-3 בבש"א 160534/06.

ביום 24.4.06 השיבו המשיבים לבקשת המבקש 4 והתנגדו לבקשה למחיקת כותרת,  וביום 17.5.06 השיבו לבקשת המבקשים 1-3 ולמעשה נתנו הסכמתם לבקשה למחיקת כותרת.

יחד עם זאת ביקשו כי במידה וביהמ"ש ייעתר לבקשה למחיקת כותרת הרי שעליו להעביר את הדיון בתיק לביהמ"ש המחוזי בשל חוסר סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד המבקש 4, אשר עפ"י כתב התביעה מיוחס לו מעמד של נאמן. זאת לאור סע' 37 לחוק הנאמנות אשר מקנה סמכות שיפוט ייחודית לביהמ"ש המחוזי בכל הנוגע לנאמנות.

המבקש 4 בתגובתו התנגד להעברת הדיון לביהמ"ש המחוזי מן הטעם כי לא שימש כנאמן ומכל מקום לא הוכחה היותו בחזקת נאמן.

2.         תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ק"ת 4685 (להלן : ה"תקנות") חלק ג' פרק ט"ז, מסדירות את התנאים בהם יש להכשיר תביעה בסדר דין מקוצר, ואימתי על בית המשפט למחוק את הכותרת ולהעביר את התובענה להליך רגיל. תקנה 214(יב) לתקנות מורה כי נתונה לביהמ"ש הסמכות לבדוק בכל עת האם תובענה מתאימה לסדר דין מקוצר או לאו.  לכן, על אף טענות הצדדים לכאן ולכאן, ביהמ"ש מוסמך ואף חייב לבדוק אם התביעה ממלאה על פניה, אחר הדרישות שנקבעו בתקנה 202 לתקנות סד"א.

שני תנאים מצטברים דרושים בענייננו על פי תקנה 202 לתקנות על מנת שהתביעה תוכשר בסדר דין מקוצר, האחד סכום קצוב, והשני "מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא".

הלכה היא כי  התביעה צריכה להיות ראויה לסדר דין מקוצר כנגד כל אחד מהנתבעים שאם לא כן יפסל ההליך כנגד כל הנתבעים. וכן כי צירוף עילות הכשירות להתברר בסדר דין מקוצר, יחד עם עילות שאינן כשירות לכך, פוסל את התובענה כולה מלהתברר בסדר דין מקוצר.

די בכך כי אין ראשית ראיה כנגד המבקש 4 וכי עילת התביעה כנגד המבקשים 2 ו- 3 הינה עילה של "הרמת מסך" כדי לקבוע שהתביעה כולה איננה ראויה להתברר ב"סדר דין מקוצר", ולהורות על מחיקת הכותרת.

3.         באשר לבקשת המשיבים להעברת הדיון בתובענה לביהמ"ש המחוזי בשל חוסר סמכות עניינית, אני דוחה את הבקשה.

            עפ"י סע' 2 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, נאמנות יכולה להיווצר באופן הבא:

"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש"

למעט טענה סתמית בכתב התביעה כי המבקש 4 פעל כנאמן של המשיבים והופקדו בידיו ערבויות בנקאיות מטעם המבקשת 1 לטובתם, הרי שבשלב זה אין לכך כל ראיה  ולא מצאתי כל ביסוס בנספחי התביעה לטענה זו.

המשיבים אינם מפנים בכתב התביעה להסכם נאמנות שערכו עם המבקש 4   ולא ברור מכוח מה מבקשים הם להחיל עליו את חוק הנאמנות. המבקש 4 אינו חתום על דבר, גם לא על החוזה בין המשיבים למבקשת 1 ואף הסעיף בחוזה משתכן קבלן אליו מפנים המשיבים, הוא סע' 28 (ג) קובע כך:

"להבטחת התחייבות הקבלן כאמור לעיל, יחזיק הנאמן את הערבות בנאמנות עבור המשתכנים, אשר נמסרה ע"י הקבלן. הערבות תימסר למשתכן באם לא קיים הקבלן מהתחייבויות בהסכם זה, ולא תוקן תוך 30 יום כאמור את הטעון תיקון".

הרי שאין בו כדי לקשר בין המבקש 4 לבין הטענה כי הוא הנאמן.

למעט קיומם של מכתבים שיועדו למבקש 4 מטעם המשיבים בהם הם פונים אליו כנאמן, ומכתב מטעם המבקש 4 אשר מתכחש לעניין זה, אין כל ראיה לעניין הנאמנות, ואלה אינם יכולים להוות ראיה מספקת להיותו נאמן, לצורך קביעת הסמכות העניינית.

4.         לאור האמור, הבקשה למחיקת כותרת מתקבלת.

הבקשה להעברת הדיון בתובענה לביהמ"ש המחוזי מפאת חוסר סמכות עניינית נדחית.

            המבקשים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום.