ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
10431-00,68981-99,185948-05
13/02/2006
|
בפני השופט:
מארק - הורנצ'יק דליה
|
- נגד - |
התובע:
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
|
הנתבע:
1. מוטעי גרשון 2. מוטעי רויטל 3. מוטעי איתן 4. מוטעי אליהו
|
החלטה |
1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 16.10.05 המחייב את המבקש לשלם למשיבים (1) (2) סכום כולל של 154,226 ש"ח , עד להכרעת הערעור שהוגש על פסק הדין.
2. הבנק - המבקש - ממאן לשלם את אשר נפסק כנגדו.
לאחרונה אף נפתח כנגדו תיק הוצל"פ 53-38947-01 , וביום 29.01.06 אף הוטל עליו כספים המגיעים לבנק מצד ג' - צו עיקול עד לסך של 221,202 ש"ח.
3. ככלל: "הגשת ערעור - לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים"(תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984).
אי לכך הסטייה מעקרון זה היא בהתקיים שני תנאים עיקריים שהם:
א. סיכויי הערעור.
ב. אי עיכוב הביצוע , יביא למצב בו יהיה זה מן הנמנע או קשר מאוד להשיב את המצב לקדמותו, או כי הביצוע המיידי של פסק הדין יגרום נזק לבנק המבקש , נזק שאינו ניתן לתיקון.
ראה: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין. בש"א 8240/96 חנני נ. פקיד השומה חיפה, פד"י נ' (5) 403 , 405.
שם נפסק כי:
" נקודת המוצא אם כן היא שלא יעוכב ביצועו של פסק דין שניתן שכן - חזקה על פסק דינה של ההערכאה הדיונית שהוא נכון, וכי מעשה בי-דין נוצר בין הצדדים כבר עם מתן פסק הדין בערכאה זו...
עיכוב ביצוע מותנה לכן בשני תנאים:
א. שהמערער יראה שסיכויי הערעור הם טובים.
ב. אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו או כי ביצועו המיידי של פסק הדין - יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון".
4. ראשיתה של תובענה זו היא בתביעה בסדר דין מקוצר, שהגיש הבנק בת.א. 68981/99 נגד המשיבים, לחייבם בתשלום יתרת הלוואת משכנתא לצורך רכישת בית אשר המשיבים נותרו חייבים לבנק, לאחר ממישוש הבית - בהליכי מימוש המשכנתא.
המשיבים (1) (2) מצידם - הגישו תביעה נגד הבנק בת.א. 10431/00 , בין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב השוני בסוג ההלוואה שניתנה להם בפועל, מזו שהובטחה להם על ידי הבנק. הדיון בשתי התביעות- אוחד.
5. ביום 11.12.03 ניתן בת.א. 68981/99 , פסק דין חלקי שבו התקבלה טענת המשיבים להטעייתם ע"י הבנק.
בפסק הדין החלקי נקבע כי המשיבים (1) (2) ביקשו ליטול הלוואה מסוג "בוליט", ובמקומה - ניתנה להם הלוואה מסוג שונה , המבוססת על החזר שוטף של קרן וריבית.
6. לאחר מתן פסק הדין החלקי נותר לדון בשאלות נזקי המשיבים כתוצאה מן ההטעייה, וקיומו של קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק שלו טענו המשיבים .
כאמור ביום 16.10.05 ניתן פסק הדין הסופי ובו חוייב הבנק לשלם כלעיל.