החלטה בתיק תת"ע 34535-08

בפני בקשה להורות על תיקון כתב האישום בדרך של מחיקת העבירה של נהיגה בשכרות על פי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין אירוע מיום 25.9.08 בו נטען כי המבקש נהג כשהוא שיכור לאחר שבגופו נמצא ריכוז אלכוהול של 275 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. בנוסף, יוחסה למבקש עבירה בניגוד לסעיף 12א(2) לפקודת התעבורה, בכך שבהיותו "נהג חדש" שטרם מלאו לו 21 שנים הסיע שלושה נוסעים ברכב ללא מלווה.

יובהר כי כתב האישום הוגש כדין. במועד הרלוונטי לביצוע העבירה רף האכיפה עמד על 255 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. דינו של המבקש היה כדין כל נהג אחר שבגופו נמדד ריכוז אלכוהול בשיעור של 275 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. חלק מהנאשמים בחרו להודות בעבירה שיוחסה להם, ודינם נגזר לעונשי פסילה ממושכים. ראה למשל, רע"פ 4437/08 חגי טבת .נ. מדינת ישראל.

בא כוח המבקש מסתמך בבקשתו על התפתחויות שאירעו לאחר כתב האישום, ובעיקר על פסקי הדין שניתנו בעניין עוזרי. אכן, בית המשפט המחוזי בירושלים העמיד את רף האכיפה על ריכוז אלכוהול של 290 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

לפיכך, אני סבורה כי נכון יהיה לקבל את הבקשה בכל הנוגע לעבירת השכרות.

עם זאת, התביעה טענה כי במקרה הנוכחי התגלו מאפיינים המעידים כי המבקש היה תחת השפעת אלכוהול, ולפיכך עתרה כי אם בית המשפט יבטל את העבירה של נהיגה בשכרות, יואשם המבקש תחתיה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. באת כוח המבקש התנגדה לבקשת התביעה  בטענה כי מעדותו של השוטר קובי ספיר עלה  כי המבקש היה נתון תחת השפעת אלכוהול קלה .יובהר כי בעת עדותו של השוטר הוא  נחקר בחקירה נגדית בכל הנוגע לממצאי בדיקת המאפיינים.

במקרה הנוכחי הודה המבקש כי צרך בקבוק בירה.

לכאורה, כשל המבקש במבחני הביצוע הכלולים בבדיקת המאפיינים. הוא התנדנד בעת מבחן העמידה, חרג מהקו במבחן ההליכה על הקו, החטיא פעמיים במבחן הבאת האצבע לאף והתנדנד במהלך הבדיקה.

בשלב הנוכחי אין בית המשפט נדרש להעריך את איכות הראיות. די בכך שקיימות ראיות לכאורה.

אבהיר כי לבדיקת המאפיינים נפקות עצמאית משלה. ראה, רע"פ 3828/11 ג'ולייט אבוהרון .נ. מדינת ישראל . באותו מקרה זוכתה המבקשת מהעבירה של נהיגה בשכרות, אך הורשעה בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, וזאת בהסתמך על בדיקת מאפיינים והתרשמות השוטרים. 

כבוד השופט רובינשטיין דחה את בקשת רשות הערעור, בקבעו כי בדיקת המאפיינים משקפת מבחנים אובייקטיבים וסובייקטיביים, כשניתן להתבסס על המבחנים הכלולים בבדיקת המאפיינים  לשם בחינת שכרותו של אדם.

הרציונל הטמון בחלופה הרביעית להגדרת המונח "שיכור" בסעיף 64ב(א) לפקודת תעבורה הוא כי לא יוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות על סמך מאפייני התנהגות כנגד מי שבדיקה מדעית הראתה כי ריכוז האלכוהול בגופו נמוך מהסף הקבוע  על פי חוק. הוראה דומה אינה קיימת ביחס לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. בצד עבירה זו קבוע עונש פסילה מינימאלי לתקופה של שלושה חודשים לעומת תקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בגין נהיגה בשכרות שעומדת על שנתיים ימים. היא הנותנת כי העבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים מיועדת למקרים קלים יותר שבהן הייתה השפעה של אלכוהול, אך זו לא הגיעה כדי נהיגה בשכרות.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

ריכוז האלכוהול שנמדד בגופו של המבקש אינו מצביע על ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, ולפיכך אין מקום להותיר על כנה את העבירה של נהיגה בשכרות מכוח סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

בהתחשב בכך שממצאי בדיקת המאפיינים מלמדים כי לכאורה היה המבקש נתון תחת השפעת אלכוהול, עבירה שדרגת חומרתה פחותה מהעבירה של נהיגה בשכרות, יתוקן כתב האישום על ידי כך שבמקום העבירה של נהיגה בשכרות, תבוא העבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

ניתנה היום,  ‏כ"ד אלול תשע"ב , ‏11 ספטמבר 2012 , במעמד באי כוח  הצדדים: עו"ד חריטון ועו"ד מרידור.