1. החלטה זו עניינה בקשת נאשם 1 (להלן: "
המבקש") מיום 23 באפריל 2006, לפיה המותב יפסול את עצמו מלשבת בדין בשל קיום נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (להלן: "
הבקשה", או "
בקשת הפסלות").
2. הנימוק לבקשה מבוסס על הכתוב בסיכומי נאשם 2 במשפט הזוטא שניהל בקשר להודאותיו (להלן: "
הסיכומים"), שחלקם הראשון הוגש לבית המשפט ביום 5 באפריל 2006, לאחר ששמענו סיכומים בעל פה מטעמו ומטעם המאשימה.
3. ביום 6 באפריל 2006, לאחר עיון חטוף בסיכומים, ומבלי שאלה הועברו לשופטי המותב, כב' השופטים טל וסלומון-צ'רניאק, הורתה אב"ד כדלהלן: "...
על ב"כ נאשם מס' 2 להעביר מייד עותק מסיכומים, שהוגשו אתמול (05.04.06), לעו"ד סוויד - ב"
כ
נאשם מס' 1, מאחר ולכאורה נחשפנו בסיכומיו אלה לחומר הקשור בנאשם 1 ואשר אינו אמור להיות בפנינו. אי לכך, נקבעת בזאת תזכורת בנוכחות ב"כ כל הצדדים ליום 10 באפריל 2006..." (להלן: "
ההחלטה הראשונה").
4. ביום 10 באפריל 2006 התקיימה ישיבת התזכורת האמורה לעיל, בפני אב"ד, כב' השופטת רוטלוי. במהלך הדיון הובהר לב"כ הצדדים, כי עיון חטוף שעיינה אב"ד בסיכומים, העלה חשש שמא ב"כ הנאשם 2 שילב בהם אמירות או הפניות, הנשענות על חומר ראיות שאיננו אמור להיות בפנינו, ואשר נוגעות למבקש, תוך פגיעה לכאורית באינטרסים שלו.
לפיכך התבקשה עמדתה של ב"כ המבקש בכל הנוגע לכתוב בסיכומים אלה, בטרם נעיין בהם.
במהלך הדיון הובהר לב"כ הצדדים, כי נוכח החשש הנ"ל, טרם הומצאו עותקי סיכומי נאשם 2 במשפט הזוטא לשופטי המותב, כב' השופטים טל וסלומון-צ'רניאק. עוד הודגש, כי גם אב"ד, כב' השופטת רוטלוי, לא קראה את הסיכומים, אלא רק עיינה בהם בחטף, לאחר שתשומת ליבה לחשש דנא הוסבה על ידי העוזר המשפטי בלשכתה.
בתום הדיון החליטה אב"ד כי "...
ב"כ נאשם 1 - עו"ד סוויד, תודיע לביהמ"ש, עד ליום 20.04.06, על עמדתה באשר לחשש שהעלה ביהמ"ש, שמא יש בסיכומי ב"כ נאשם 2, לעניין משפט הזוטא, כדי לפגוע במרשה, בהתחשב בחשיפת ביהמ"ש לראיות, שלא נחשף להן קודם, וזאת במסגרת משפט הזוטא..." (להלן: "
ההחלטה השניה").
5. ביום 23 באפריל 2006 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו ולאחר שנתקבלה ביום 27 באפריל 2006 תגובת המאשימה, התקיים ביום 1 במאי 2006 דיון בבקשה, בנוכחות ב"כ הצדדים, נאשמים 1 ו-2 וב"כ נאשם 2.
טענות המבקש
6. המבקש טוען כי "
מקריאת סיכומי הזוטא של נאשם מס' 2, אין כל ספק כי
אכן נחשף בית המשפט הנכבד לחומר חקירה הקשור בנאשם מספר 1 שלא הוצג במהלך משפט הזוטא ולא אמור להיות בפניו..." (פסקה 7 לבקשה, הדגשה במקור, וכן ראו בפסקה 15 לבקשה), ולפיכך, לטענתו "...
ישנה אפשרות מאוד מסתברת כי בית המשפט הנכבד לא יוכל להמשיך ולשפוט את דינו של נאשם מס' 1 באובייקטיביות הנדרשת לאחר שנחשף למידע שבסיכומי [כך במקור] של נאשם מס' 2..." (פסקה 10 לבקשה).
7. לטענת המבקש, מדובר במקרה "מיוחד וחריג", העונה על הקריטריונים לפסלות שופט מלשבת בדין, כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, בכלל זה בע"פ 6752/97
פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (5), 329. לטענת המבקש, לא בכדי זומנה ישיבת התזכורת, לאחר שבית המשפט עמד על "
קושי מהותי", או "
חשש ממשי", כדברי באת כוחו בבקשה, נוכח הכתוב בסיכומים אלה.
8. המבקש טוען כי חומר הראיות והמידע אליהם נחשף בית המשפט במסגרת הכתוב בסיכומי נאשם 2 הינו בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" בהתייחס להשתלשלות משפט הזוטא, ולחשיפתו של בית המשפט ל"מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות בכל הנוגע אליו. לטענת המבקש, משפט הזוטא יצר בפני בית המשפט תמונה אשר יש בה כדי להשחיר את פניו, מבלי לאפשר לו להתגונן בפניה, הן בשל העובדה כי לא היה לו מעמד בדיון והן בשל העובדה שהתנגדויות שהעלתה באת כוחו במהלך משפט הזוטא נדחו. המבקש לא פירט בבקשתו בכתב מה חומר הראיות שגיבש לטענתו את "המסה הקריטית" האמורה, אך בדיון בפנינו התייחסה ב"כ המבקש בעיקר לתמלילי שיחות, בהן, בין היתר, שיחה בין המבקש לנאשם 2 ביום 30 במאי 2004, שהתקבלו כראייה ביום 14 בדצמבר 2005, לצורך הדיון במשפט הזוטא הנוגע לנאשם 2 בלבד, חרף התנגדותה. כן התייחסה ב"כ המבקש לחומר ראיות שהגשתו הותרה ביום 30.01.06 לאחר קבלתה החלקית של עתירה לגילוי ראיה שהוגשה על ידי נאשם 2 בפני מותב אחר, שם הוא מנהל משפט זוטא נוסף.
9. עוד טוען המבקש, כי נוכח קו ההגנה מטעמו של נאשם 2 במשפט הזוטא, אשר התפתח ככל שהתקדם הדיון בו, הוא לא יכול היה לדעת ולהיערך כראוי לטיעוני נאשם 2 ולהרחבת חזית המחלוקת בין הצדדים. הרחבה זו, לטענת ב"כ המבקש, פגעה באופן משמעותי ובלתי הפיך במבקש.
לטענת המבקש יש בכל הנימוקים הנ"ל, על מנת ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפטו, שמצדיק פסילת המותב מלהמשיך לדון בעניינו.
טענות המאשימה
10. המאשימה טוענת כי לא הובאו בפני בית המשפט ראיות בלתי קבילות, להבדיל מאמירות סרק של ב"כ נאשם 2 בסיכומיו (שלא נתמכו בחומר ראיות), ושאין להן כל משמעות בהליך המשפטי. ב"כ המאשימה הדגישה, כי באות כוחו של המבקש נכחו במהלך הדיונים במשפט הזוטא ועמדו על משמר זכויותיו של המבקש להתנגד להגשת ראיות, שעה שסברו כי מן הראוי לעשות כן.
המאשימה טוענת כי יוזמת בית המשפט, שהיה ער לזכויותיו של המבקש במשך כל ניהולו של משפט הזוטא (וראו למשל פסקה 10 לתשובת המאשימה), מנעה בפועל את חשיפתו של המותב לאמירות סרק מטעם ב"כ נאשם 2, שעה שביכר שלא לקרוא את הסיכומים בטרם יקבל תגובה אודות הכתוב בהם מב"כ הצדדים, בכלל זה מב"כ המבקש.
זאת ועוד - אליבא דמאשימה, דווקא יוזמה זו מעידה כי בית המשפט ער לזכויותיו של המבקש, וכי יידע להפריד בשעת הצורך בין הראיות הקבילות במשפט הזוטא, לבין אמרות ב"כ נאשם 2, שלא נתמכו בכל ראיה קבילה.
11. בכל הנוגע לראיות שנתקבלו במהלך משפט הזוטא, תוך שימת דגש על החלטת בית המשפט לקבל כראיות תמלילי שיחות מיום 30 במאי 2004 (חרף התנגדות ב"כ המבקש), טוענת המאשימה, כי בקשת הפסלות נגועה בשיהוי וכי החלטות דיוניות של בית המשפט במהלך המשפט נתונות לביקורת ערכאת הערעור, במועד ובסדר הראויים, ואין להשיג עליהם בדרך של הגשת בקשה לפסלות המותב.
12. לגופו של עניין, טוענת המאשימה, כי הבקשה איננה מגלה כל עילת פסלות, להבדיל מחשש סובייקטיבי של המבקש, אשר אין די בו כדי לגרום לפסלות המותב.
עמדת ב"כ נאשם 2