השופטת ב. אופיר תום, אב"ד
1
. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, מיום 20.2.05, זימנו את המודיע לעדות בפנינו, ואיפשרנו לתובעת ולסניגור לחוקרו על המידע שמסר לאיש המודיעין, אלכס קורמן, אשר העיד גם הוא בפנינו בתיק זה, בשלב שמיעת הראיות בתיק.
בחינה חוזרת של דברי המודיע, הובילה אותנו למסקנה, כי אין בהם כל מאומה לצורך שקילת עמדתנו מחדש, בכל הנוגע למצב הראיות בתיק, כפי שתואר על ידינו בהכרעת הדין מיום 27.10.04.
2
. לא זו בלבד, שאין בעדותו של המודיע בפנינו, כל ראיה ישירה וממשית אודות המעורבים במעשה הרצח, נשוא הערעור המתנהל היום בבית המשפט העליון, אלא, שדבריו של זה, אשר כלל לא נכח באירוע הרצח, מהווים עדות שמיעה מובהקת, שלא היה לה מקום מלמכתחילה בחומר הראיות שבא בפנינו, ושעדיין אין לה מקום גם היום. והרי, המדובר הוא, במובהק, באדם שכל "ידיעותיו" נבעו, לפי דבריו הוא, מאיסוף שמועות בשוק, ומדברים בעלמא ששמע מפי אחרים, בהם העד גרגורי זרצקי ( להלן - גושה). שכך הבהיר המודיע, בעדותו בפנינו:
"הוא ביקש ממני לברר על הרצח הזה מה מדברים ואני מכל האנשים שאני מכיר הייתי שואל מה קורה, איך היה פה ושמה. ואחר כך סיפרתי לאלכס איך היה".
ובהמשך:
"מכל אחד אני לקחתי קצת קצת אינפורמציה, כי כל אחד דיברו על זה. ואני בסופו של דבר, כבר כשהכל עשיתי לגושה, הכל ביחד. ואני מכל אחד לקחתי קצת קצת. ובכלל באתי לאלכס וסיפרתי מה היה" (עמ' 413 לפרוט').
במצב דברים זה, אין לנו אלא לקבוע, כי עדותו של "המודיע" בפנינו, לפיה, שמע "אנשים מדברים" כי פואד אשר נמלט מן הארץ, הוא אשר רצח את המנוח, חסרת כל ערך היא לענין גיבוש הראיות בתיק, קל וחומר כך, בהתיצבה אל מול הראיות הישירות עליהן סמכנו את הכרעת הדין.
המדובר הוא, יש לשוב ולהדגיש, בעדותו של המודיע שלא נכח באירוע הרצח עצמו, אלא ביסס דבריו כאמור, על ידיעות שהילכו בשוק, והמוגדרות בז'רגון המודיעיני, כ"שמועה מפי השמועה". ידיעות כאמור, מדורגות אף בתחומי המודיעין המשטרתי, במידרג המידעים הנמוך ביותר, לא כל שכן, כך, כאשר הן מובאות לבית המשפט ומוצגטת כראיות העומדות בפני עצמן.
3
. בענין זה נראה לנו, אין גם כל תועלת בניסיונו של הסניגור המלומד, להאחז בעדותו של המודיע בפנינו, כבעדות חיזוק לעדותו של עד התביעה, גושה, שהעיד בפנינו בשלב שמיעת הראיות בתיק. וכבר נקבע בפסיקה, כי דבריו של עד מחוץ לכתלי בית המשפט, אין בהם כדי לאשש עדותו של זה בבית המשפט. מה עוד, כאשר המדובר הוא, כמו בענייננו, בעד שאמר דברים והיפוכם, הלוך וחזור, כמפורט בהכרעת הדין (ראו, עמ' 87, שם).
4
. דוק, עדותו של גושה, שימשה לנו בסופו של יום, כעדות חיזוק לעדותה של העדה המרכזית בתיק, ילנה ינין, ואולם זאת, לאחר שקבענו כי אין לסמוך על עדותו ולהכריע דין על פיה, היא לעצמה. בלשון הכרעת הדין:
"למותר לשוב ולציין כי אין בעדותו של גושה, היא לבדה, כדי לשמש ראיה לענין קישרו של הנאשם לרצח. שהרי, המדובר הוא בעדות המבוססת על אמרותיו של הנחקר במשטרה, אשר נרשמו בזכ"ד ת/12 ובזכ"ד ת/13, ואשר התקבלו כראיה מכח סעיף 10א לפקודה, כשהן טעונות חיזוק, הן לעצמן. יש עם זאת באמרות אלה של העד, שאמינותן אושרה על ידינו, כדי לשמש תוספת חיזוק לאמרותיה של ילנה, אשר נתקבלו גם הן מכח אותו סעיף" (ראו, פיסקה 76 להכרעת הדין).
5.
תוצאת האמור היא, כי גם אם נקבל שהמודיע אכן שמע מפי גושה, כי פואד - ולא הנאשם - הוא שרצח את המנוח, לא יהיה בכך כדי לשנות דבר מן התמונה שהעמדנו בהכרעת הדין, לגבי מצב הראיות בו, אשר הצביעו לדעתנו על ביצוע הרצח על ידי הנאשם, מעבר לספק סביר.
הסברנו בהכרעת הדין, כי לא האמנו לדבריו של גושה במשטרה ובפנינו, בהכחישו כל נוכחות באירוע הרצח, ובטענו כי לא ראה ולא שמע דבר. קבענו, לאחר בחינה זהירה ביותר של עדותו, כי הדברים שאמר באזני השוטר, אשר תועדו בשני הזכ"דים המוזכרים, ת/12 ות/13, לפיהם, נכח בזירת הפשע, וראה את הנאשם דוקר את המנוח, דברי אמת הם, וזאת, מן הנימוקים שהבאנו בהכרעת הדין (ראו, עמ' 87 ו-88 להכרעת הדין).
על רקע זה, אין בעדותו של המודיע בפנינו, היום, לפיה, שמע מפי גושה שפואד הוא שרצח את המנוח, כדי לשנות התרשמותנו מדבריו של גושה עצמו, כביטוים בזכ"דים הנ"ל, אשר שימשו לנו כראייה מחזקת, הא ותו לא, לעדותה של ילנה.
6
. במאמר מוסגר יוער, כי החלטתנו זו ניתנת היום באיחור של מספר שבועות, וזאת, בעקבות בקשת הצדדים בפנינו, לעכב שימועה, על רקע ידיעות שהגיעו אל התביעה, לפיהן, שוהה היום פואד בגרמניה, וכי קיימת אפשרות לאתרו.
רק לאחר שהודיענו הסניגור על רצונו לקבל ההחלטה בענין עדותו של המודיע, ולחזור לבית המשפט שלערעור, זומנו הצדדים על ידינו לצורך סיכום עמדותיהם בענין זה, ולצורך מתן ההחלטה.
המזכירות תיידע הצדדים אודות החלטתנו זו, שתימסר לידי הפרקליטים אשר ויתרו על שימועה בפניהם.
ההחלטה תועבר לבית המשפט שלערעור, ביחד עם התיק.