1.
ייאמר כבר כאן, בפתח הדברים, כי לא ראינו להיכנס, במסגרת החלטה זו, לפרטיה של טענת "אין להשיב לאשמה" שהעלו הנאשמים בפנינו, על כל מיגוון הטיעונים שהביאו במסגרתה, בכתב ובעל-פה, בפירוט שחרג הרבה מעבר למקובל בשלב דיוני זה.
על אחת כמה וכמה, לא ראינו להידרש לניתוח כל אותן ראיות אליהן התיחסו הסניגורים בטיעוניהם אלה, שגם הוא, אין מקומו אלא במסגרת הכרעת הדין.
על מנת לקדם הדיון בתיק פשע חמור זה, העמוס לעייפה, ועל מנת להביא לסיומו בזמן סביר ככל האפשר, החלטנו להתיחס במסגרת החלטתנו זו, על קצה המזלג, אל עיקרי הטיעונים בלבד, ככל שאלה מובילים למסקנה בדבר חיובם או פיטורם של הנאשמים, להשיב לאשמה.
2.
ביתר פירוט, כאשר הודיעונו ב"כ הנאשמים, בישיבת בית המשפט מיום 20/7/06, בה נסתימה פרשת התביעה, כי בדעתם להעלות בפנינו טענת
"אין להשיב לאשמה", לגבי אישומים מסוימים לפחות, הצענו להם, שיגישו טיעוניהם בענין זה, במהלך פגרת בתי המשפט שהיתה אז בתחילתה. הורינו להם כן, במטרה לחסוך זמן שיפוטי יקר, ובמטרה לאפשר הכנת הקרקע להמשך ניהולו של התיק, עד סיומו.
בתוך כך, הבענו דעתנו בפני הסנגורים הנכבדים כי, ככלל, אין נראית לנו הדרך של העלאת טענת
"אין להשיב לאשמה" לגבי אישומים בודדים בלבד, במיוחד, כאשר אלה מהווים לדעתנו, חוליות בשרשרת אחת של אישומים המחזיקים את כתב האישום, והמהווים לכאורה, חוליות בפרשה נמשכת אחת.
משעמדו הסניגורים על דעתם, תוך היסמכות על ההלכה הפסוקה, לפיה, ניתן לייחס טענת "אין להשיב לאשמה" לאישום מסוים בלבד (ע"פ 121/88
מ"י נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 633, 671) איפשרנו להם לעשות כן.
קבענו עם זאת, מספר ישיבות בית המשפט, לחודשים ספטמבר ואוקטובר, לצורך שמיעת עדי ההגנה עד תום, ולצורך סיומו של הדיון בתיק שבו עדיין מוחזקים שלושה מתוך קבוצת שלושה-עשר הנאשמים, במעצר ממושך.
3.
למרבה הצער, לא הגישו לנו באי כח הנאשמים טיעוניהם במהלך הפגרה, להוציא, באת כחו המלומדת של הנאשם 6, עו"ד נוסבוים, שגם את טיעוניה קיבלנו רק ביום 4/9/06.
בישיבת יום 25/9/06, שיועדה לתחילת פרשת ההגנה בה אמור היה הנאשם 1 להעיד תחילה, הודע לנו שסניגורו, עו"ד פלדמן, חלה ולא יגיע לדיון. באין בפנינו הסכמת יתר הסניגורים שנכחו באולם, לשנות סדר הבאת עדויות ההגנה, לא ניתן היה לקיים הדיון שהיה קבוע כאמור, לכל אותו היום.
בנסיבות אלה, פנה אלינו עו"ד ברזילי, בא כחו של הנאשם 2, וביקשנו להקדיש את ישיבת אותו יום לשמיעת טיעוניו בענין "אין להשיב לאשמה" לגבי מרשו, שאותם הגיש לנו באותו יום, בכתב. נעתרנו לבקשתו זו של הסניגור, על מנת לא לקפח זכותו הקנויה של הנאשם 2, להעלות טענה זו של "אין להשיב לאשמה", גם אם הובאה בפנינו באיחור.
ישיבת יום 25/9/06, הוקדשה, איפוא, בלית ברירה, להשמעת טיעוניהם של סניגוריו של הנאשם 2, עוה"ד ברזילי ואבידן, שנתמשכו על פני שעות מספר, כמו גם, לצורך השלמת טיעוניה של עו"ד נוסבוים, בהתאם לבקשתה.
למחרת היום, קרי, ביום 26/9/06, הוגשו לנו גם טיעוניו, בכתב, של עו"ד פלדמן, שהעלה גם הוא טענת "אין להשיב לאשמה" לגבי כל יתר הנאשמים המיוצגים על ידו בתיק זה, הם, הנאשמים 1, 3, 5, 7-10.
4.
לגופו של ענין, יש להזכיר, עסקינן בתיק פשע חמור, שבמרכזו כתב אישום מורכב, המחזיק שישה-עשר אישומים, בהם מיוחסות לשלושה-עשר הנאשמים בו, עבירות חמורות שבוצעו על ידיהם, על פי הנטען, בתחומי עבריינות שונים. כל זאת, לפי הנטען בכתב האישום, במסגרת חברותם הנטענת של כל הנאשמים, בארגון הפשיעה שבראשו עמד, לפי הנטען על ידי התביעה, הנאשם 1, מרואן נאצר.
בין היתר, מייחס כתב האישום לנאשמים דנן, עבירות על חוק המאבק בארגוני פשיעה התשס"ג-2003 (להלן - חוק ארגוני פשיעה); עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000; עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ועבירות על חוק העונשין, תשל"ז-1977.
5.
לטענת ב"כ הנאשמים שהגישו לנו טיעוניהם כמתואר, יש לקבוע כבר עתה, כי התביעה לא השכילה להציג בפני בית המשפט, ראיות להוכחת העבירות האמורות - כולן או חלקן - ולו, ברמת ההוכחה המינימלית הנדרשת מן התביעה בשלב דיוני זה.
אשר על כן גרסו ב"כ הנאשמים, יש לפטור מרשיהם, כל אחד לפי עניינו, מהשיב לאשמה. ויודגש, אף שכל אחד מן הסניגורים התיחס פרטנית לאישום - או לאישומים - המיוחסים למרשו, או למרשיו, הציבו כולם בבסיס טיעוניהם בפנינו, טענה מרכזית אחת, היא, שלא קם מתוך חומר הראיות המצוי היום בפנינו, אף לא בסיס ראייתי תחילי, להוכחת קיומו של "ארגון פשיעה", כהגדרתו בסעיף 1 בחוק ארגוני פשיעה.
ממילא, כך המשיכו וטענו, נשמט הבסיס ממרבית העבירות האחרות שיוחסו למי מן הנאשמים, מכח חברותם בארגון, או מכח הפונקציות שמילאו בו על פי הנטען על ידי התביעה.
בענין זה, חזר וטען עו"ד פלדמן, בהתיחסו במיוחד אל הנאשם 1, כנגד השלכותיו של הסעיף הדרקוני בחוק ארגוני פשיעה, המאפשר הפללת אדם, רק מכח חברותו בארגון, וזאת, גם אם לא הוכחה לגביו מעורבות אקטיבית בביצוע עבירה כזו או אחרת.
עורכי הדין ברזילי ואלדן, שפרשו טיעוניהם על פני לא פחות מ-68 עמודים, טענו גם הם לאי קיומו של בסיס ראייתי ראשוני לקיומו של הארגון, ולהעדר כל זיקה של הנאשם 2, אליו, ועל אחת כמה וכמה כמנהל, גם אילו הוכח קיומו.