1. נגד הנאשם הוגש כתב-אישום מתוקן בשנית, המייחס לו ביצוע עבירות מין, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עושק, איומים, רשלנות ועבירה על ייחוד העיסוק בקשר למרכז טיפולים ומכללה בשם "ארוכה ומרפא" שבהם ביצע בעצמו, ובאמצעות אחרים, טיפולים בחולים שפנו אליו, ולימד שיטת ריפוי שפיתח, לפי דבריו.
2. בא-כוח הנאשם כפר ביום 20.5.2004 בשם הנאשם במעשים שמיוחסים לו, והתיק נקבע לשמיעת ראיות; ביום 30.6.2004 ביקש בא-כוח הנאשם להפסיק את ההליכים נגד הנאשם מחמת העדר מסוגלות לעמוד לדין, כשהוא תומך בקשתו בחוות-דעתם של הפסיכיאטר ד"ר א. סגל ושל מומחה בנוירולוגיה וכאב, ד"ר ודים קרפוב.
ביום 3.7.2004 ביקש בא-כוח הנאשם, בהסכמת המאשימה, לקבל חוות-דעת פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי בשאלת כושרו של הנאשם לעמוד לדין. ביום 19.9.2004 ניתנה חוות-דעת על-ידי הפסיכיאטרית ד"ר שליאפניקוב והקרימינולוגית הקלינית גב' אסולין, לפיה הנאשם לא סובל ממחלת-נפש והוא מסוגל לעמוד לדין.
ביום 3.11.2004 הגיש בא-כוח הנאשם חוות-דעת נוספת של הפסיכיאטר ד"ר פלדינגר, לפיה הנאשם סובל מהפרעה דיסוציאטיבת קונברסיבית שמלווה בדיכאון, אשר התפתחה במהלך מעצרו, הוא אינו מסוגל לעקוב אחרי ההליכים המשפטיים וזקוק לטיפול תרופתי ופסיכותרפי שלא במסגרת אישפוז.
ביום 4.11.2004 התקבלה חוות-דעת נוספת של ד"ר שליאפניקוב וגב' אסולין מטעם המאשימה, לפיה הנאשם פיתח בתגובה למעצרו הפרעת הסתגלות עם מרכיב דיכאוני דיסוציאטיבי קונברסיבי, שחלף בהשפעת הטיפול, וכיום אין עדות לסימנים פסיכוטיים או אפקטיביים מאג'וריים אצלו.
3. ביום 7.11.2004, אחד המועדים שבו אמורות היו להישמע הראיות בתיק, העידו בפנינו ד"ר שליאפניקוב וגב' אסולין מטעם המאשימה, וד"ר פלדינגר מטעם הנאשם, ובאי-כוח הצדדים סיכמו בכתב טענותיהם בקשר ליכולתו של הנאשם לעמוד לדין.
נדון בחוות-הדעת על-פי סדר הגשתן לבית-המשפט:
א. חוות-הדעת של ד"ר קרפוב, מיום 13.6.2004
4. ד"ר קרפוב, מומחה בנוירולוגיה, בדק את הנאשם שלושה חודשים לאחר מעצרו וכחמישה שבועות לאחר שהנאשם נפל על הריצפה ונחבל בראשו. מיד לאחר הנפילה הופיעו אצל הנאשם בחילות, הקאות, סחרחורות וכאבי-ראש עזים ובמשך כמה ימים לאחר מכן הופיעו אצלו חולשה ביד וברגל שמאל ואי-שליטה על הסוגרים.
נוירולוג שבדק את הנאשם בבית-החולים לא מצא סיבות אורגניות לשיתוק הנ"ל, והנאשם קיבל במהלך מעצרו תרופות להרגעה ונגד דיכאון וטיפול מונע אירועי לב ומוח, אך בכל-זאת המשיך להתלונן על התופעות הנ"ל.
במהלך בדיקתו על-ידי ד"ר קרפוב לא ענה הנאשם לשאלות פשוטות, התמצא בזמן באופן חלקי, לא הצליח לספור, לא היה מרוכז בגלל מצבו ההיסטרי, הרבה להתלונן ונמצא בדיכאון קשה.
ד"ר קרפוב כתב במסקנותיו ובהמלצותיו שהנאשם סובל משיתוק-גפיים שמאליות על רקע מחלה פונקציונלית נוירולוגית ופסיכיאטרית (היסטריה), הוא אמנם לא מסוכן אך בשל מצבו הוא לא מסוגל להגן על עצמו ולא מסוגל לשתף פעולה עם סניגורו ולנהל שיחה רצופה, ללא יכולת הבנה מלאה.
ב. חוות-דעתו של ד"ר סגל מיום 29.6.2004
5. הפסיכיאטר ד"ר סגל נפגש עם הנאשם במקום מעצרו שבועיים לאחר שנבדק על-ידי ד"ר קרפוב, עיין בחוות-דעתו של ד"ר קרפוב ושוחח עם אישתו של הנאשם ועם בא-כוחו.
בפגישתו עם הנאשם גילה הנאשם אי-הבנה מוחלטת, זרות והתנהגות לא תואמת וכל ניסיונותיו, בעזרת רופאת בית-המעצר, ליצור קשר בלתי-אמצעי עם הנאשם נכשלו בגלל שהנאשם בכה ומילמל דברים לא ברורים. למרות זאת, לאחר שעה, שבמהלכה ביקש הנאשם להוציאו מאחר שאינו מבין מה רוצים ממנו ולמה הוא בכלא, אמר הנאשם בבכי, בתגובה לבקשתו של ד"ר סגל לספר כל דבר שהוא חפץ בו, כי הוא חזר בתשובה והרב בכלא נותן להם שיעורים 4 פעמים ביום.
במסקנותיו כותב ד"ר סגל שהנאשם נמצא במצב תגובתי קשה שהתפתח עקב כניסתו לבית-הסוהר, אותו הוא מגדיר כתגובה היסטרית שפוגעת קשה בכושר שיפוטו או בתפיסת המציאות שלו. לדעת ד"ר סגל, על-סמך התנהגות הנאשם בפגישתו איתו ובפגישות של הנאשם עם בא-כוחו ועם בני משפחתו, כפי ששמע עליהן מפי אשת הנאשם ובא-כוחו, הנאשם איננו מתחזה.
בסיפא חוות-דעתו כותב ד"ר סגל:
"אין לי ספק שמבחינה קלינית-התנהלותית אנו עדים כי מצבו של הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין לא קומפטנתי ואין במצבו זה בידיו כל יכולת להבין ולעקוב אחרי התהליך המשפטי ובכלל..."
ג. חוות-הדעת של ד"ר פלדינגר, מהתאריכים 28.9.2004 ו-3.11.2004