החלטה בתיק תפ"ח 10514-03-10

1. לפנינו טענות מקדמיות שלפיהן יש פסול בכתב האישום, לפי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בהעדר שימוע כדין; וכן שהגשת כתב האישום בנסיבות אלו עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי.

2. השתלשלות העניינים בתיק זה היא כדלקמן:

ביום 13/2/09 הגישה המאשימה כתב אישום בת"פ 1031/09 שעניינו עבירות מין שביצע הנאשם לכאורה כלפי קטין (להלן: " כתב האישום הראשון").

ביום 26/2/09 הודיעה המאשימה כי היא חוזרת בה מכתב האישום הראשון. מתגובת המשיבה עולה כי הסיבה לחזרת המאשימה מכתב האישום הראשון היא שלא התקבל אישור היועץ המשפטי לממשלה ביחס להתיישנות. כתב האישום הראשון בוטל ביום 1/3/09.

לאחר מכן עזב הנאשם את הארץ, והוצא נגדו צו מעצר. עם חזרתו ארצה נעצר הנאשם, וביום 21/4/09 התקיים דיון בבקשת המשיבה לשחרור הנאשם בערובה. בדיון טען נציג המשיבה כי "אנו מפחדים שבעקבות הגשת כתב האישום החדש שבכוונת הפרקליטות להגיש, החשוד יברח מהארץ". במהלך דיון זה הוגש לבית משפט השלום מסמך מהפרקליטות שלפיו בכוונתם להגיש כתב אישום מחודש נגד החשוד-הנאשם. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה ושיחרר את הנאשם בתנאים של איסור יציאה מהארץ עד ליום 1/9/09 ושל התייצבות בתחנת המשטרה על פי דרישה.  

ביום 14/2/10 התקיים לפני הפרקליטה עו"ד אלכס דרנבוים שימוע בשאלה האם להגיש נגד הנאשם כתב אישום שני. ביום 22/2/10 הודיעה עו"ד דרנבוים לב"כ הנאשם כי "לאחר שנועצתי בפרקליט המחוז החלטתי לדחות את טענותיך שהועלו בשיחתנו. על כן, ובמהלך הימים הקרובים יוגש כתב אישום נגד מרשך".

ביום 7/3/10, לאחר שהתקבל אישור היועץ המשפטי לממשלה, הוגש נגד הנאשם כתב אישום שני, הוא כתב האישום שבתיק דנן, שעניינו דומה למסכת העובדתית של כתב האישום המקורי.

3. על רקע זה טוען ב"כ הנאשם שלוש טענות מקדמיות: האחת, כי השימוע שנערך לנאשם היה שימוע למראית עין, משום שהמשיבה גמרה אומר, עובר לעריכת השימוע, להגיש כתב אישום נגד הנאשם; השנייה, כי השימוע נערך שלא על-ידי פרקליט המחוז ועל כן נערך בחוסר סמכות; והשלישית, כי נוצר מצב בלתי נתפס שבו המדינה, בכובעה כרשות השופטת מגבילה את זכותו של הנאשם לעזוב את הארץ בהתבסס על מסקנה, שלפיה הוחלט, ככל הנראה, להגיש כתב אישום מחדש נגד הנאשם, ואילו אותה מדינה, בכובעה כזרוע המאשימה טוענת חודשים לאחר מכן שכלל לא החליטה להגיש כתב אישום ומוכנה לשמוע, בחפץ לב, את טענות הנאשם מדוע אין להגיש נגדו כתב אישום. פסול זה שנפל באופן הגשת כתב האישום פוגע באופן מהותי בעקרונות של צדק והגינות משפטית. לפיכך עותר הנאשם להורות על ביטולו של כתב האישום ולאחר מכן לערוך לנאשם שימוע כדין לפני פרקליט המחוז אשר יבחן את הדברים ב"נפש חפצה".

4. המשיבה דוחה את הטענה כי השימוע לא נערך בנפש חפצה ומתוך נכונות להשתכנע. כמו כן עומדת המשיבה על כך שסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי אינו קבוע מיהו הגורם המוסמך לערוך שימוע, וכי יש לדחות את טענת הנאשם שלפיה רק פרקליט המחוז מוסמך לערוך שימוע. בהקשר זה הפנתה המשיבה לכך שעורכת השימוע בעניינו של הנאשם היא בעלת סמכות אשר הואצלה לה על-ידי פרקליט המחוז בהתאם לסעיף 62(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו סמכות להחליט שלא להעמיד לדין בשל העדר עניין לציבור. לטענת המשיבה, במסגרת סמכות זו יש לעו"ד דרנבוים גם סמכות לערוך שימוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי.

5. ב"כ הנאשם התייחס לתגובת המשיבה והשיב כדלקמן: אין בתגובת המשיבה התייחסות מספקת לטענה כי השימוע נערך שלא בנפש חפצה. עוד נטען כי סמכותה של עו"ד דרנבוים לפי סעיף 62(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי אינה רלוונטית לעניין השימוע, וכי אין להסיק כי סמכות לסגור תיק בהעדר עניין לציבור כורכת עמה את הסמכות לערוך שימוע, שכן לעתים הטענות בשימוע עניינן בטיב או בדיות הראיות או בשיקולים של הגינות. זאת ועוד, לא ברור מדוע נדרשה עורכת השימוע להתייעץ עם פרקליט המחוז אם לשיטת המאשימה עו"ד דרנבוים היא זו שמוסמכת לערוך את השימוע.

6. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הטענות המקדמיות להידחות.

אין חולק כי הנאשם הואשם בעבירות מסוג פשע, ועל כן היה על המאשימה לערוך לו שימוע כדין עובר להגשת כתב האישום השני, כאמור בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו המלא הוא כדלקמן:

(א)   רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
(ב)   בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.
(ג)   נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.
(ד)   חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.
(ה)   החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).
(ו)    אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות סעיף 74.
(ז)   הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.