החלטה בתיק תע"א 4297/10

1.         לפני בקשת הנתבעת להורות על דחייתה על הסף של התביעה שהגיש נגדה התובע, מחמת התיישנות.

2.         התביעה הוגשה ע"י התובע ביום 18.7.10.

התובע טען בכתב התביעה כי הועסק ע"י הנתבעת בעבודות בניה, עד אשר פיטרה אותו הנתבעת מעבודתו ביום 7.7.03.  

טענות הנתבעת

3.         הנתבעת הכחישה קיומם של יחסי עבודה בינה ובין התובע, אך טענה כי בכל מקרה התאריך בו נקב התובע כתאריך סיום עבודתו חל מחוץ לטווח תקופת ההתיישנות, וזאת בשים לב לכך שהתביעה הוגשה ביום 18.7.10, בחלוף יותר מ-7 שנים מיום פיטורי התובע, לפי טענתו.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע ציין בכתב תביעתו שאשרת העבודה שלו פגה ביום 31.3.03 ולא חודשה עוד, ועל כן גם בהתייחס למועד זה התיישנה תביעתו של התובע. לטענת הנתבעת, ככל שתתקבל טענת התובע כי יש לראות באי-חידוש אשרת העבודה משום פיטורים, הרי שעילת התובענה נולדה ביום פקיעת תוקף האשרה ועל כן חלה התיישנות מהותית על כל רכיבי תביעתו של התובע.

  טענות התובע

4.         התובע התנגד לקבלת הבקשה מן הטעמים הבאים:

א.         התובע הגיש תביעתו לבית הדין ביום 11.7.10, יום לאחר שתמה השביתה במערכת בתי המשפט. בשל העומס הרב על מזכירות בית הדין ביום שלאחר השביתה נפתחה התובענה מספר ימים לאחר מכן. מכל מקום, תקופת השביתה בבתי המשפט לא תבוא במנין הימים שנקבעו לשם הגשת התביעה.

ב.         אשרת העבודה של התובע הסתיימה ביום 31.3.03, ואולם התובע המשיך לעבוד בנתבעת עד אשר פוטר על ידה ביום 7.7.03. משכך, לא חלפה תקופת ההתיישנות מיום סיום עבודתו של התובע בפועל.

ג.          בקשת הנתבעת לא נתמכה בתצהיר, על אף שכללה טענות עובדתיות.

הכרעה

5.         ההלכה הרווחת בבתי הדין לעבודה הינה כי יש להיעתר לבקשות לסילוק תביעה על הסף במשורה ובמקרים חריגים, ובית הדין יעדיף, ברגיל לברר תובענה לגופה ולאפשר לתובע לבססה (דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ ואח' נ' אברהם רמי כלפון , פד"ע כב 518).

            נקבע גם בפסיקה, לא אחת, כי ככלל אין להורות על מחיקת תביעה גם אם סיכוייה קלושים, וכי לצורך הכרעה בבקשת סילוק על הסף ייצא בית הדין מן ההנחה לפיה התובע הוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, ועל בסיס זה יבחן אם על סמך אותן עובדות, יהא התובע זכאי לקבל את הסעד הנתבע על ידו (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' משה כהן ואח' , מיום 13.2.08).

6.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי המקרה שלפני אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים דחיית התביעה על הסף.

7.       טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת במקרה זה נובעת מכך שהתובע טען בכתב התביעה שפוטר מעבודתו ביום 7.7.03 אך הגיש תביעתו רק ביום 18.7.10; מה גם שלטענת הנתבעת יחסי העבודה - המוכחשים - נותקו אף לפני מועד זה, עם סיום אשרת העבודה של התובע.

8.         ראשית, מנספח שצורף לתגובת התובע לבקשה עולה כי על גבי כתב התביעה שהוגש אכן הוטבעה חותמת "התקבל" ע"י מזכירות בית הדין כבר ביום 11.7.10.

            לפי הודעת מנהל בתי המשפט מיום 12.7.10 שבתו עובדי מערכת בתי המשפט החל מיום 12.6.10 ועד ליום 10.7.10, וימים אלה אינם באים במנין הימים " לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק או בהחלטת בית המשפט, בהחלטת הרשם או בהחלטת רשם ההוצאה לפועל" (ר' תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), תשמ"א-1981).

9.         שנית, מועד סיום העסקתו של התובע מצוי בלב המחלוקת העובדתית בין הצדדים. על בית הדין להכריע בסוגיה זו לגופה, לאחר בירורה. לא ניתן להכריע בטענתו העובדתית של מי מהצדדים באשר למועד סיום עבודתו של התובע בטרם שמיעת הראיות, ועל כן יש לאפשר לתובע להציג ראיותיו באשר למועד סיום העסקתו ובאשר לנסיבות סיום ההעסקה במסגרת הליך הוכחות.