החלטה בתיק תע"א 3696-08

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 30.4.09 ושבמסגרתו נדחתה התביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים והוטלו עליו הוצאות משפט בסך כולל של 60,000 ש"ח. 

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים שעיקרה בטענות כי הוא זכאי לעבוד בהיקף משרה העולה על 140% וכי המשיבות מפלות אותו לרעה בסרבן לאשר לו עבודה בהיקף זה.

2.         בין הצדדים התנהל דיון מורכב וממושך ובסיומו, ביום 30.4.09, ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המבקש על כל חלקיה ומחייבו לשלם סך של 25,000 ש"ח למשיבה 1 וסך של 35,000 ש"ח למשיבה 2 וזאת בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (להלן - " פסק הדין" ו" ההוצאות" בהתאמה).

3.         ביום 28.2.12 הגיש המבקש לבית הדין הארצי ערעור על פסק הדין (ע"ע 56460-02-12).

4.         ביום 21.6.12 הגיש לבית הדין דנן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היינו לעיכוב תשלום ההוצאות שהוטלו עליו, וזאת עד למתן הכרעה בערעור (להלן - " הבקשה"). ביום 24.6.12 הגיש המבקש "תוספת" לבקשה.

5.         המבקש טוען כי בשיעור ההוצאות שנפסקו כנגדו התעלם פסק הדין מזכות הגישה לערכאות, פגע בזכות זו, הוא אינו מידתי, אינו סביר ומנוגד לפסיקת בית הדין הארצי ובית המשפט העליון ולמדיניותם. לדבריו, פסק הדין פוגע בו ובמשפחתו באופן שאינו סביר ושאינו מידתי ולא זו היתה הכוונה. מוסיף המבקש ומציין כי המשיבים הם בעלי "כיס עמוק" ואילו הוא מתפרנס ממשכורת של עובד הוראה המועסק 24 שעות שבועיות (ש"ש) בלבד. המבקש מוסיף ומצטט מטענותיו בערעור.

            טענות נוספות בפי המבקש: הדיון בערעור נקבע לחודש 9/13 ועל כן גם אם יתקבל ערעורו, לא יהיה בכך כדי לפצות על עגמת הנפש העצומה הנגרמת לו ולבני משפחתו מההוצאות שנפסקו כנגדו, שנראה כי מטרתן היתה להענישו; מבית הדין נעלם כי במסגרת ההליך שילם 17,000 ש"ח כהוצאות משפט (מלבד ההוצאות שהוטלו עליו בפסק הדין); הפרוטה אינה מצויה בכיסו ועל כן הוא מייצג את עצמו; סכום ההוצאות הוא חסר תקדים; פסק הדין פגע ופוגע בבריאותו וגורם לו ולבני משפחתו חרדה מתמשכת באשר לאופן שבו יוכלו לעמוד בתשלום ההוצאות ולפרנס משפחה בת 6 נפשות.

כן מעלה המבקש טענות כנגד קביעות פסק הדין.

6.         המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות בגינה. לדבריהם, ההוצאות שהוטלו על המבקש, הגם שהן גבוהות, משקפות נכונה את הסתייגות בית הדין מהתנהלותו. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש לא הוכיח כי מתמלאים בעניינו התנאים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין; כי הכלל הוא שפסקי דין יש לקיים לאלתר, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי; כי סיכויי הערעור קלושים ביותר; כי המבקש לא הוכיח שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שאינו בר תיקון, במיוחד שעה שהמשיבות הן תאגידים; כי המבקש לא תמך את הבקשה בתצהיר.

7.         ביום 26.6.12 ניתנה החלטת בית הדין שזו לשונה -

" משחסרה הבקשה תשתית ראייתית לתמיכה בטענת המבקש באשר להכבדה ולנזק הבלתי הפיך העשוי להיגרם לו היה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר, בצירוף ראיות רלוונטיות..."

8.         בעקבות החלטה זו הגיש המבקש תצהיר ובו נטען כי המשיב 2 גרע חד צדדית משכרו בתקופה שעבד אצלו, כי ערכו המצטבר של שכר מולן זה עולה על סכום ההוצאות שנפסקו לזכות המשיב 2 בפסק הדין וכי לאור זאת זכאי הוא לקזז את סכום ההוצאות מסכום השכר המולן ומסכומים נוספים שהמשיב 2 חייב לו. עוד טוען המבקש בתצהירו כי הוא מפרנס משפחה בת 6 נפשות; כי בעידן הנוכחי לא ניתן לפרנס משפחה עם משכורת של עובד הוראה המועסק 24 ש"ש בלבד, ללא כל תוספת מכוח ההסכם הקיבוצי "אופק חדש" או "עוז לתמורה"; כי מצבו היחסי אף החמיר, שכן האפלייה שהוכחה בפסק הדין מוסיפה להתקיים וביתר שאת; כי ביום 1.1.12 שילם סך של 60,000 ש"ח כתשלום שכר דירה על פי פסק דין (נספח א' לתצהיר); כי לקח על עצמו התחייבות ארוכת טווח בשיעור של 180,000 ש"ח לרכישת מגרש בעיר אופקים (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר); כי המשיבה 1 הפסיקה לזמנו לבדיקת בחינות בגרות; כי הוא מוכן ללמד את תלמידי המשיבים במקום לשלם את ההוצאות; כי המשיבה 1 לא שילמה לו הוצאות שנפסקו לזכותו על ידי בית הדין הארצי (נספח ו' לתצהיר). כן חזר התובע על טענות שהעלה בבקשה.

בנוסף על התצהיר האמור הגיש המבקש תשובה לתגובות המשיבים, ובה הוא טוען כי סיכויי הערעור מצוינים וכי מתגובות המשיבים עולה שההוצאות הוטלו עליו כעונש ושהיעתרות לבקשה לא תיגרום למי מהם חסרון כיס.

המסגרת הנורמטיבית

9.         תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מחילה על הליכים המתנהלים בבית הדין את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - " תקסד"א"), העוסקות בעיכוב ביצוע ובסעדים זמניים בתקופת הערעור.

הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקסד"א הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ובכך בא לידי ביטוי הכלל שלפיו הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות הזכייה לאלתר (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 2003, בעמ' 525). עם זאת, תקנה 467 לתקסד"א מקנה לבית המשפט שנתן את ההחלטה סמכות לעכב את ביצועה עד להכרעה בערעור עליה (או לתקופה קצרה מזו).

10.        הפסיקה פירשה את ההוראות הקבועות בתקסד"א וקבעה את מסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. בבית הדין הארצי נקבע כי -

" ככלל, על החייב לבצע את תשלום פסק הדין במלואו גם אם הגיש ערעור על פסק הדין. עיכוב ביצוע פסק דין הוא בבחינת החריג, כאשר הוכח קיומו של נזק בלתי הפיך למבקש וטובים סיכוייו בערעור." (בש"א (ארצי) 439/03 א.ג. ויסטה מלונות ותיירות בע"מ - קומר, בסעיף 7 לפסק הדין).