תע"א
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
|
3408-07 עד תע"א 3419-07; תע"א 122-08; תע"א 1280-08
02/12/2013
|
בפני השופט:
אביטל רימון-קפלן
|
| - נגד - |
התובע:
1. פינגמן דניאל
2. די ולנסה שחר
3. שוורצמן חנן
4. בן חמו סיון
5. ציפרוט אלעד
6. לוי רותם
7. שור מורן
8. אלאלוף עדי
9. ליבן איתי
10. ריף יגאל
11. וינקלר אפריים
12. גולן נדב
13. ספירין פבל
14. בילנקו גיל
15. והבי יוסף
16. שאהיו מהדי
עו"ד אפרים גלסברג
עו"ד איתי גלסברג
עו"ד הילה יד-שלום
|
הנתבע:
בתי זקוק לנפט בע"מ
עו"ד גילת
עו"ד ויזל סבן ושחר הופמן
|
| החלטה |
1. בפני בקשת חלק מהתובעים בתביעות המאוחדות שבכותרת, שלא עתרו לתשלום "מענק פיצול" (להלן - התובעים) במסגרת תביעתם שבנדון, ליתן להם היתר לפיצול סעדים שיאפשר להם לתבוע "מענק פיצול" מהנתבעת במסגרת תביעה חדשה.
לטענת התובעים הבקשה מוגשת מטעמי זהירות בלבד, שכן לשיטתם הם אינם מנועים מלהגיש תביעה נפרדת בגין עילה זו.
כמו כן, לשיטת התובעים לא חלה התיישנות על תביעתם זו, אך מטעמי זהירות מבוקש ליתן החלטה בבקשה בבהילות בטרם תחלוף תקופת ההתיישנות, כדי לחסוך את הצורך בהתדיינות בשאלה האם חלה במקרה זה התיישנות שלא מדעת.
2. לציין, כי בשל תקלות במערכת נט המשפט הובאה הבקשה לעיוני רק לאחר שהנתבעת המתנגדת למבוקש, הגיבה לבקשה, התובעים השיבו לתגובת הנתבעת והנתבעת השיבה לתשובת התובעים.
משהגיבו הצדדים זה לטענות משנהו, אף ללא החלטה, אינני רואה צורך להורות על מתן תגובות נוספות, ואדון בבקשה בהתאם לבקשה, לתגובה ולתשובות שבפני.
3. המדובר בענייננו בתביעותיהם המאוחדות של שלושים ואחד תובעים שהועסקו במחלקת הביטחון בנתבעת, כנגד מעסיקתם היא הנתבעת שבנדון, להכיר בהם כעובדים עליהם חלים ההסכמים הקיבוציים בנתבעת, ולחייב את הנתבעת לשלם לחלקם "מענק פיצול", "מענק רווחים", "תגמול נופש" בגין מלחמת לבנון השניה, והפרשי שכר בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו - 2006.
עוד עתרו
כל התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם "מענק הפרטה" מכח החלטת השרים לענייני הפרטה ונהלי מתן תגמול לעובדים, וכן לשלם לכל התובעים פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם לטענתם, עקב הפלייתם לרעה ביחס לשאר עובדי הנתבעת באופן העסקתם.
4. לציין, כי מבין 31 התובעים, רק 15 תובעים עתרו לתשלום "מענק פיצול", ושילמו אגרה בגין רכיב זה.
בפסק דינו של המותב בראשותי מיום 12/11/13 התקבלו חלק ניכר מרכיבי התביעות ובכל מקרה התקבלו תביעותיהם של התובעים שעתרו לתשלום "מענק פיצול".
5. כעת מונחת בפני בקשתם של אותם תובעים שלא עתרו ל"מענק פיצול" לקבלת היתר לפיצול סעדים, באופן שיאפשר להם להגיש כעת תביעה לתשלום "מענק פיצול".
וכך, לטענת התובעים כל אחד מהתובעים שלא כלל את הסעד של "מענק פיצול" רשאי ממילא להגיש תביעה לקבלת סעד זה, מאחר ותביעתו היתה אישית ולא כללה עילת תביעה זו ולא כללה סעד בגין עילה זו.
עם זאת לטענתם, מטעמי זהירות, מוגשת בקשה זו.
לטענת התובעים על פי תקנה 26 (ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות), הם זכאים להיתר לפיצול סעדים שכן המדובר במקרה "קלאסי", המצדיק את ההיתר: תביעת התובעים הוגשה בתום לב; אי מתן ההיתר ימנע מקבוצת תובעים את האפשרות לקבל את המענק, תוצאה שתנציח את ההפליה הפסולה שיצרה הנתבעת; מתן ההיתר הוא הדרך הראויה לתקן את אותה הפליה.
6. הנתבעת מתנגדת כאמור למבוקש.
לטענתה, דין הבקשה להדחות בהעדר כל עילה שבדין לקבלתה ובהעדר הנמקה משפטית מבוססת לכך.
לטענתה, הנימוק הנדרש לבקשה זו צריך להתייחס לסיבות בגינן לא נתבע ע"י מי מהתובעים מענק הפיצול יחד עם תובענתו הראשונה, ונימוק כזה לא הוצג.
הכלל הוא שתובע נדרש לרכז את כל רכיבי תביעתו בכתב תביעה אחד; רק במקרים ראויים - במקום שיש הצדקה לכן - יורשה הפיצול; במקרה זה, התובעים לא הצביעו על כל נימוק מדוע לא כללו ו/או לא יכלו היו לכלול בתביעתם הראשונה את הסעד שמבוקש פיצולו; יתר על כן, במהלך ניהול התיק ניהלו הצדדים מו"מ ארוך והגיעו להסכמות ביחס לפירוט הרכיבים וערכם הכספי והגישו טבלה משותפת שזכתה לשבחים בפסק הדין; "המועד הקובע" לתשלום מענק הפיצול, כפי שצוין בפסק הדין, ידוע לכל ואינו בבחינת הפתעה; העובדה שלמבקשים ניתן יומם בבית הדין ביחס לסעד שבגינו מבוקשת כעת הרשות ולכך שהסעד בו מדובר איננו זכות קוגנטית מתחום חוקי המגן - מהווים אף הם שיקולים לדחיית הבקשה במועד שהוגשה.
לחלופין, ככל שיעתר בית הדין לבקשה, הרי שיש להטיל על התובעים הוצאות משפט משמעותיות בגין הגשת הבקשה והמועד שהוגשה, זאת, בשים לב לכך שהיעתרות לבקשה משמעה הטרחת הנתבעת להתדיינות מחודשת בבירור זכויותיהם.
7. על תגובה זו השיבו התובעים כי הנתבעת מתעלמת מכך שמדובר בצבר של תביעות אישיות, שאוחדו לדיון מאוחד למען הנוחות ואין באיחוד הדיון כדי ליצור "השתק עילה" ביחס לרכיב מרכיבי תביעה שנתבע מלכתחילה ביחס לתובע אחד ולא תובע אחר; אין בדיון המאוחד כדי לחסום את הפתח מפני תובע ספציפי לתבוע רכיב שלא נתבע על ידו; אין יסוד לטענת הנתבעת בדבר היגררות להתדיינות מחודשת שכן לאחר שבית הדין כבר פסק את זכות התובעים ל"מענק פיצול" לא תדרש התדיינות מחודשת; מכל מקום התובעים מוכנים להשהות את בירור תביעתם זו עד להפיכת פסק הדין לחלוט; באשר להגשת הטבלה המשותפת, הרי שהגשתה לא עסקה בעצם הזכאות אלא בשאלת אופן חישוב הזכות ועל כן אין בה כדי להוות ויתור מצד התובעים על רכיב זה.