אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תע"א 1742/08

החלטה בתיק תע"א 1742/08

תאריך פרסום : 06/11/2012 | גרסת הדפסה
תע"א
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
1742-08,1743-08,1744-08,2409-08
10/07/2012
בפני השופט:
דיתה פרוז'ינין - נשיאה

- נגד -
התובע:
1. מירב תותי אשבל
2. עדנה אילון
3. יעל גבאי
4. נירית אשבל

עו"ד רמי בביאן
הנתבע:
1. הראל חברה לביטוח בע"מ
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. כלל חברה לביטוח בע"מ
4. מנורה חברה לביטוח בע"מ

עו"ד ברק טל
עו"ד בועז בן צור ואלעד פלג
החלטה

1.         לפנינו בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מחמת התיישנות. בבקשה לאישור התובענה כייצוגית נטען כי פוליסות ביטוח המנהלים של המבקשות (המשיבות בבקשה זו) נגועות בהפליה פסולה של נשים, בשל שיעור הפרמיה הנגבה מהן.

המבקשות בבקשה למחיקה על הסף, מושא החלטה זו, שהינן חברות הביטוח שביטחו את המבקשות בביטוח מנהלים (להלן - חברות הביטוח), טוענות שחוזה הביטוח בינן לבין המבקשות נכרת בשנות ה-90. על כן בעת הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית התיישנה העילה. עוד נטען כי בשנת 2000 נערך דיון מקיף בועדת הכנסת בנושא דידן. לפיכך, אף אם רק באותה עת נודע למבקשות על עילת התביעה, הרי שגם אז התובענה התיישנה.

2.         ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין:

א.         המבקשות הן בעלות פוליסות ביטוח מנהלים של חברות הביטוח. המבקשת 1 חתמה על הפוליסה בשנת 1999; המבקשת 2 - בשנת 1986; המבקשת 3 - בשנת 1987 ופוליסה נוספת בשנת 1999; והמבקשת 4 - בשנת 1999.

ב.         בשנת 2000 התקיימו דיונים בוועדת הכנסת לקידום מעמד האשה בנוגע להפליית נשים בביטוח מנהלים. הטענה היתה כי נשים מקבלות גמלה נמוכה יותר משל גברים עם פרישתן מעבודה מאחר שהן מאריכות שנים יותר מגברים. עם זאת, הן משלמות פרמיה בגין רכיב ה"ריסק", היינו - סיכון מפני מוות, כמו הגברים, אף כי שיעורי התמותה שלהן נמוכים מאלה של הגברים. בעקבות הדיונים בוועדת הכנסת, שונו הפוליסות, כך ש החל משנת 2000 נגבים תעריפים שונים מגברים ומנשים בגין רכיב זה בפוליסות ביטוח מנהלים. הפוליסות שנחתמו לפני שנת 2000 נותרו כשהיו.

ג.          בטרם החל הדיון בבקשה, הגישו המשיבות בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית. בית הדין נעתר לבקשה, וביום 28.9.08 נפסק כי התביעה נעדרת זיקה ליחסי עובד-מעביד לאור מהות התביעה, העוסקת בפן הביטוחי- מסחרי. המבקשות ערערו לבית הדין הארצי, אשר קיבל את הערעורן, וקבע כי לבית הדין נתונה הסמכות לדון בתובענה (עע 625/08). בפסק הדין נקבע כי מהות התביעה, על פי עילתה במובן הרחב, יסודה במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי ולא בנושא ביטוחי מובהק.

ד.         המשיבות הגישו עתירה לבג"צ על פסק הדין, אשר בסופו של יום נמחקה לבקשתן (בג"צ 10115/09).

ה.         משהוחזר התיק לבית דין זה להמשך הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגישו חברות הביטוח בקשה נוספת למחיקת הבקשה על הסף. זו הבקשה מושא החלטה זו.

3.         טענות הצדדים

            חברות הביטוח טוענות כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת התיישנות. חוזה הביטוח עם כל אחת מהתובעות נכרת בשנות ה- 90 או קודם לכן. התביעה והבקשה הוגשו בשנת 2008. משכך, התיישנה זכותן של המבקשות לטעון כנגד חוזי הביטוח. יתר על כן, בשנת 2000 נערכו דיונים בכנסת, ובעקבותיהם שונה גובה הפרמיה. המבקשות אינן מכחישות כי ידעו על כך. אף אם רק באותה עת נודע למבקשות על גובה הפרמיה הנגבית מהן, גם אז התיישנה הבקשה בשל מועד הגשתה.

            מוסיפות חברות הביטוח כי בדיוני ועדת הכנסת בשנת 2000 הוחלט כי רק מכאן ואילך יתוקנו הפוליסות, וכי הפוליסות הקיימות לא ישתנו. הפוליסות שנחתמו לפני שנת 2000 קיבלו את אישור המפקח על הביטוח. על כל אלה יש להוסיף כי הוגשה בקשה דומה בתיק עב 2109/00 ליברמן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'. בקשה זו נמחקה בהסכמת הצדדים.

4.         מנגד, טוענות המבקשות כי חברות הביטוח הפלו נשים לרעה, ובכך פגעו בזכות חוקתית של מבוטחותיהן - הזכות לשוויון. על כן ההוראות בפוליסות אלו בטלות מעיקרן, והמבקשות אינן נדרשות לביצוע פעולה כלשהי בכדי לבטלן.

 לא זו אף זו. ההלכה הפסוקה קובעת כי המועד להתגבשות העילה בתובענה לתשלומי גמלה הינו לכל המוקדם מועד פרישת המבוטח לגמלאות, אז מתגבשת הזכות לקבלת הגמלה. משכך, מדובר באירוע עתידי אשר עדיין לא בא לעולם. על כן לא ניתן לטעון להתיישנות.

5.         דיון והכרעה

בבסיס מוסד ההתיישנות נהוג לראות שלושה טעמים עיקריים: טעם ראייתי, המכיר בקושי לשמור ראיות והוכחות לאורך זמן; טעם מהותי, הרואה בתובע שהשתהה בהגשת תביעתו כמי שמחל על זכותו; וטעם שלישי המגן על אינטרס ההסתמכות של הנתבע, על מנת שלא יצטרך לגרור אחריו זמן רב מידי את עברו ויוכל להמשיך בחייו. טעם זה נועד להגן על הנתבע מפני שינוי מצבו לרעה, כאשר התובע השתהה בהגשת תביעתו. ניתן להוסיף לכך טעם רביעי, והוא הטינטרס הציבורי בזרימת חיי המסחר והמשפט, כך שהמשאבים העשויים לתרום לתועלת הציבור ינוצלו כה, ובכללם המשאב השיפוטי. רצוי שמשאב זה יוקדש לבירורן של בעיות ההווה, ולא לסכסוכים שעבר זמנם (בג"צ 4514/07 מבטחים נ' פיורסט ואח', ניתן ביום 13.5.12).

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי דחיית תובענה על הסף מחמת התיישנות מחייבת זהירות מרובה, ובדרך כלל  יש להעדיף את בירור המחלוקת לגופה (עע (ארצי) 592/09 שושנה רנרט נגד צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, ניתן ביום 4.5.2011). 

6.         לאור התכליות שפורטו לעיל נבחן את השאלה מהו המועד שממנו ואילך מתחיל מירוץ ההתיישנות בענייננו: האם מועד החתימה על חוזה הביטוח? האם המועד שבו נודע למבקשות על דבר ההפליה לכאורה בינן לבין המבוטחים הגברים? או שמא מתחיל מירוץ ההתיישנות מתחיל רק במועד התגבשותה של הזכות לקבלת הגמלה, היינו במועד הפרישה. בבג"צ ניב (בג"צ 6845/00 איתנה ניב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נו(6), 663, להלן - בג"צ ניב) נדון עניינן של עובדות שפרשו לפנסיה מוקדמת מעבודתן בקופת חולים כללית (להלן - כללית). על פי הסכמי הפרישה המוקדמת בכללית, עובדים גברים שפרשו בגיל 57 קיבלו "פנסיית גישור" עד לגיל 65, ומגיל 65 ואילך קיבלו פנסיה מקרן הפנסיה. לעומת זאת, עובדות קיבלו פנסיית גישור מכללית רק עד גיל 60, וממועד זה קיבלו פנסיה מקופת הפנסיה. לאורך התקופה שבה קיבלו העובדים פנסיית גישור המשיכה כללית להפריש עבורם את חלק המעביד והעובד לקופת הפנסיה. מתכונת זו של פרישה גרמה להפלייתן של הנשים, שכן הפנסיה שקיבלו מקרן הפנסיה היתה נמוכה מזו של העובדים. זאת, משום שהופרשו לטובתן הפרשות לקרן הפנסיה במשך תקופה הקצרה ב-5 שנים מזו של הגברים.   בבג"צ ניב נפסק כי הסדרי הפרישה המוקדמת יצרו אפליה פסולה בין גברים לנשים, ובוטלו חלקים מהסכמי הפרישה המפלים.

בעקבות בג"צ ניב, הגישה עובדת שפרשה מכללית בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד כללית (עע (ארצי) 1537/04 חוה כץ נגד שירותי בריאות כללית - קופת חולים כללית, ניתן ביום 09/01/2007, להלן - פרשת חוה כץ). הבקשה נדחתה, ואולם בית הדין הארצי התייחס לשאלת ההתיישנות, וכך נאמר שם: 

"שירותי בריאות כללית החלה בהליך הבראה בשנת 1994. המערערת פרשה ביום 15.9.95. ביום 31.12.97 מלאו לה שישים - ומאותו יום ועד לגיל 65, לכאורה זכויותיה נפגעו בהשוואה לגברים הפורשים..."(סעיף 20)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ