בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, בקשה שהוגשה ע"י הול-דר ליסינג בע"מ (להלן: "המבקשת") כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (להלן: "המשיבה").
בקשה זו עניינה צו הריסה מינהלי מס' 07/09 שהוצא ביום 15.2.09 להריסת מבנה בשטח של כ-23.8 מ"ר בצד צפוני של החלקה ברחוב הרצל 56 נתניה גוש 8265 חלקה 16 (להלן: "הבניה" "המבנה" "צו ההריסה המנהלי" "הצו" בהתאמה).
השתלשלות העניינים בתיק זה הינם כדלקמן:
ביום 23.2.09 הגיש המבקש דאז - חיים קארדי בקשה דחופה לביטול צו ההריסה המנהלי ולעיכוב ביצועו.
בדיון מיום 15.11.09, בנסיבות בהן הוגשה בקשה לקבלת היתר והוגש כתב אישום בגין הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפי צו ההריסה המנהלי יאושר ויעמוד בתוקפו, אולם ביצועו עוכב למשך 6 חודשים קרי עד ליום 15.5.10 והוצאות ביצוע צו ההריסה המנהלי יחולו על המבקש.
ביום 20.5.10 הגיש המבקש דאז - חיים קארדי, בקשה לבית המשפט למתן החלטה לפיה קיים את צו ההריסה המנהלי וסילק מן המקרקעין את המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי ולחלופין עתר בבקשתו זו להאריך את המועד לבצוע צו ההריסה המנהלי על מנת לאשפר לו להשלים הליכי רישוי לקבלת היתר לבניה נשוא הצו.
בדיון מיום 14.7.10 דחה בית המשפט את בקשת המבקש להורות כי קיים את צו ההריסה המנהלי ובית המשפט קבע בהחלטתו כי צו ההריסה המנהלי יחול לגבי המבנה המצוי במקרקעין (כמתואר בדו"ח המפקח על הבניה מיום 15.5.10 בצרוף תמונות ותשריט, שהוגש לבית המשפט) ובהסכמת המשיבה עוכב ביצועו של צו ההריסה המנהלי למשך 6 חודשים נוספים מעבר לנקוב בתיק ב"ש 2038/09 בית משפט לעני ינים מקומיים נתניה קרי עד ליום 14.1.11.
ביום 17.1.10 הגישה המבקשת הול-דר ליסינג בע"מ, היא המבקשת בענייננו בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 14.7.10 (החלטת בית המשפט שניתנה בבקשת המבקש חיים קארדי כנגד המשיבה כמפורט לעיל), ולחילופין עתרה להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי ב-6 חודשים נוספים מעבר לכל אותם מועדים שנקבעו לבצוע צו ההריסה המנהלי על מנת לאפשר למבקשת להשלים הליכי ערר.
בהחלטת בית המשפט מיום 10.2.11 נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש, ובהסכמת המשיבה עוכב ביצועו של צו ההריסה המנהלי למשך 3 חודשים נוספים מעבר לאותם מועדים שנקבעו בתיק ב"ש 2038/09 האמור לבצוע צו ההריסה המנהלי, דהיינו עד ליום 14.4.11.
ביום 20.3.11 הגישה המבקשת הול-דר ליסינג בע"מ, היא המבקשת שבענייננו, ערעור על החלטות בית משפט זה דהיינו על החלטת בית משפט מיום 14.7.10 ועל החלטת בית משפט מיום 10.2.11, זאת במסגרת עפ"א 36687-03-11 בית משפט מחוזי מרכז ובפסק הדין מיום 10.4.11 שניתן ע"י בית משפט מחוזי מרכז נמחק הערעור ללא צו להוצאות.
והנה, ביום 12.4.11 הגישה המבקשת הול-דר ליסינג בע"מ בקשתה זו שבפני לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי והפעם עד לסוף חודש יולי 2011 ולכל הפחות עד לאחר החלטת ועדת ערר בדיון הקבוע לענין זה ליום 30.5.11. לבקשתה צרפה המבקשת את תצהירו של מוטי הולדר בצרוף מסמכי הערר.
בהחלטה מיום 13.4.11 הורה בית המשפט למשיבה להגיב לבקשה זו עד ליום 2.5.11 ולא ניתן צו כלשהו לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי.
המשיבה בתגובתה בכתב לבקשת המבקשת התנגדה נמרצות לבקשה לאור השתלשלות האירועים בתיק זה והדגישה כי המועד המבוקש על ידי המבקשת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, עד לסוף חודש יולי 2011, הינו מועד בו נטען ע"י המבקשת עצמה בערעור שהגישה לבית משפט מחוזי מרכז, במסגרת עפ"א 36687-03-11, ערעור שנמחק כאמור, כי היא אמורה ממילא לפנות את המקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי בהתאם להסכם עם הבעלים (ראה סעיף 21 סיפא לערעור המבקשת שהוגש לבית משפט מחוזי מרכז בע"פ 36687-03-11 ושצורף לתגובת המשיבה בכתב כנספח א').
לאחר שסקרתי השתלשלות העניינים בתיק זה אומר כי אין ולא מצאתי כל מקום להורות על עיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי לתקופה נוספת ולו כלשהי מעבר לכל אותן תקופות שכבר ניתנו ונקבעו לביצועו של צו הריסה מנהלי זה הכל כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי זו.
המבקש הקודם חיים קארדי והמבקשת הנוכחית הול-דר ליסינג בע"מ קיבלו ארכות ממושכות פעם אחר פעם לביצוע צו ההריסה המנהלי אלא שצו ההריסה המנהלי לא בוצע עד היום, וכך גם עד היום אין בידי המבקש המקורי חיים קארדי ובידי המבקשת שבענייננו הול-דר ליסינג בע"מ היתר לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי.
לולא בנה המבקש תוך הצבת עובדה בשטח ותוך התעלמות מהחוק הדורש קודם לכל הצטיידות בהיתר בניה כדין, לא היה הוא מצוי, וכך גם לא היתה מצויה המבקשת הולדר ליסינג בע"מ, במצב בו מצויים הם ואין להם לפיכך אלא להלין על עצמם.
אין ולא מצאתי כל הצדקה לאפשר למבקשת להמשיך ולעשות שמוש במבנה נשוא צו ההריסה המנהלי עד לחודש יולי 2001 מועד בו המבקשת ממילא תפנה את המקרקעין כפי שציינה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א (עפ"א 36687-03-11) שנמחק כאמור כבר אז בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי ביום 10.4.11, או על מנת לאפשר למבקשת להמשיך בהליכים כאלה ו/או אחרים בתקנה לקבל היתר למבנה נשוא הצו ו/או לשמוש בו, אם בכלל.
כאן המקום להביא מדברי כב' השופט המחוזי המר כפי שנאמרו בע"פ 70079/02 מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ דינים מחוזי ל"ג (2) 59 שעה שמתח ביקורת חריפה כנגד הארכת מועדי עיכוב ביצוע צווים שיפוטיים לתקופות שונות באמתלות שונות וזו לשונם:
"בית המשפט קמא סבר שכל האורכות הקודמות שניתנו עד כה, עניינן היה לאפשר מיצוי ההליכים, ועל כן מה טעם היה בהן, אם לא ייעצר אף לבקשה הנוכחית. בכך טעה בית משפט קמא... בנימוק זה של בית משפט קמא ניתן להאריך את המועד שוב ושוב עד (אין) קץ כל הליכי התכנון וההליכים האזרחים והמנהליים בבתי המשפט - אין משמעות לזמן של 8 חודשים שקצב בית המשפט קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה. אין הגבלה על מספר הבקשות שאפשר להפנות שוב ושוב לוועדה המחוזית. בפועל מוענק למשיבים "היתר" לשימוש חורג, לתקופה ארוכה, לא מוגדרת, בלי שיהיה בידם היתר כדין מאת הרשויות המוסמכות" ובהמשך הדברים: "אסיים אף אני בדברי הסיום של בית המשפט העליון בפרשת עין חמד: "לסיום נאמר כי מצוקתם של המבקשים מובנית היא... ואולם אין מנוס מן התוצאות שאליהן הגענו אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו, הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצויים מוסדות התכנון למלא חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק".