בפני בית הדין תביעת האשה לגירושין ולתשלום הכתובה, והתקיימו דיונים בתביעות אלו.
בדיון האחרון בית הדין הציג הצעת פשרה, ולאחר שהצעה זו אינה מקובלת על שני הצדדים - התקבלו בקשות מטעמם, וכן בפנינו פירוט ההליך הרכושי המתנהל בבית המשפט.
בהעדר הסכם, עלינו לקבוע את המשך ההליך ביחס לתביעות שבפנינו.
הצדדים נשואים מיום י"ג אב תשל"ד (31.7.1974) ובכתובה שהוצגה בפנינו נקוב סך 100,000 לירות. לאחר חישוב הצמדה, ערכה של הכתובה עומד כיום על סך 338,262 שקל. בעת בירור התביעה לתשלום הכתובה מוטל על בית הדין להכריע בשאלת זכאות האשה לתשלום הכתובה בנסיבות הנוכחיות וכן לקבוע מהו ערכה הריאלי של הכתובה שבה נקוב סך מאה אלף לירות - האם קיימת הצמדה וכיצד לחשבה.
האשה הגישה את תביעותיה לגירושין ולכתובה בבית הדין ואת התביעה לחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים הגישה לבית המשפט. נסיבות אלו מחייבות את בית הדין להחלטה מקדמית ועקרונית ביחס לזיקה בין ההליך המתנהל בבית המשפט לדיון בתביעת הכתובה. האם אין מניעה ששני ההליכים יתבררו במקביל, או עלינו לעכב את בירור התביעה עד שיוצג בפנינו פסק הדין לאיזון המשאבים ויתברר שניתן לפסוק את תשלום הכתובה, כולה או חלק ממנה. כמובן, גם במקרים שההליך לאיזון המשאבים מתנהל בבית הדין, מוטל על בית הדין להתייחס לשאלה מקדמית זו.
התפיסה העקרונית העומדת ביסוד עמדת התובעת כפי שהוצגה בפנינו היא שיש לדון ולהתייחס לזכאותה לתשלום הכתובה בנפרד מזכאותה לסכומי כסף שתקבל במסגרת איזון המשאבים, וכי עם הגירושין היא זכאית לכפל זכויות, שהם זכותה לכתובתה וזכותה לאיזון המשאבים עפ"י חוק יחסי ממון. לפי דרכה, אין זיקה בין תשלום הכתובה לתשלום שיועבר לה עפ"י זכויותיה בהתאם לחוק.
אך עמדה זו אינה מתקבלת, ולאחר עיון בחומר שבפנינו אנו קובעים - מאחר שייתכן שבסיום ההליך לאיזון המשאבים תקבל האשה סכומי כסף משמעותיים עפ"י זכויותיה עפ"י חוק יחסי ממון, אין מקום לכפל זכויות. דהיינו, הזכות לתשלום הסכום הנקוב בשטר הכתובה יחד עם תשלום סכומי כסף שהבעל צבר האמורים להיות מועברים לאשה על יסוד זכותה לאיזון משאבים על פי החוק.
בפסקי הדין של בתי הדין בשנים האחרונות קיימת בדרך כלל תמימות דעים בפסיקה השוללת כפל זכויות. כך פסקנו בזמנו, לפני תשע שנים, בתיק אחר (תיק מס' 1-21-4979), ופסק הדין התפרסם בספר עטרת דבורה ח"א סי' מז עמ' 299. על אותה החלטה הוגש ערעור, והוא נדחה. החלטת בית הדין הגדול (תיק מס' 1-21-4979) מיום כ"ט שבט תשס"ה (08.02.2005) הובאה בספר שורת הדין חלק יא עמ' שעג.
וכן נקבע בפסיקת בית הדין הגדול מיום ז' תמוז תשס"ח (10.07.2008) בתיק מספר 1-22-3267 (בדברי הרה"ג אברהם שרמן שליט"א והרה"ג חגי איזירר שליט"א). באותה החלטה נכתב כדלהלן:
"בית הדין מבהיר לאשה כי תביעת מחצית זכויות פנסיוניות מהבעל תקוזז מן הכתובה כי אי אפשר לאחוז את החבל בשני ראשיו. בתי הדין נוהגים שאין לאשה זכות תוספת כתובה אם גובה סכום מקביל לפי חוק יחסי ממון כאשר מדובר במחצית זכויות פנסיוניות."
וכן בהחלטה מיום ט"ז בתמוז התשע"א (18/07/2011) בבית הדין בחיפה בהרכב בראשות האב"ד הרב מיכאל בלייכר שליט"א בתיק מס' 588563/1 בית הדין פסק לאשה בגין כתובתה סך של 100,000 שקל והוסיף:
"ע"פ המקובל בבתי הדין כי האשה אינה זוכה גם בזכויותיו הכספיות של הבעל וגם בכתובתה, הלכך מסך זה יש לקזז 75,000 ש''ח שהבעל חויב לשלם לאשה במסגרת תשלומי האיזון."
וכך גם בפסיקת ביה"ד בחיפה, מיום כ' טבת תש"ע (06.01.2010) בתיק מספר 2-24-6191, ובפסיקה נוספת מיום ה' אב תשס"ט (26.07.2009) בתיק מספר 1-64-1655. וכן דעת הרוב בפסיקת בית הדין בתל אביב מיום י"ג שבט תשע"ג (24.01.2013)בתיק מספר 838835/8.
עוד נפנה אל החלטת ביה"ד הגדול מיום י"ט אלול תשס"ז (02.09.2007)בתיק 801823/2 (מספר ישן 1-24-1687) שדנה על אודות כתובה שבה נקוב סכום גבוה של מיליון שקל, וציינו את הקושי הגדול בפסיקת כתובה כזו בנוסף לפסיקת איזון משאבים עפ"י חוק. בהחלטה זו כתב הרה"ג שלמה דיכובסקי שליט"א:
"הכתובה לא נועדה להעשיר את האשה הגרושה, ולדלדל עד עפר את הבעל. מטרת הכתובה היא לאפשר לאשה קיום בכבוד למשך תקופת מינימום של שנה, עד אשר תמצא בעל אחר... צריך להביא בחשבון שבימינו יש טעם נוסף להגבלת הכתובות. ידוע לכול, שרכוש הצדדים מתחלק בשווה לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג או לפי הלכת השיתוף. דבר זה נעשה לפי פסיקת בתי המשפט, מבלי לשים לב לזכאות ההלכתית של כל אחד מן הצדדים ומבלי להתחשב בפסיקת בתי הדין. בג"ץ מוכן ומזומן לאכוף חלוקה שוויונית, גם אם בי"ד רבני סבור אחרת. חלוקת הרכוש כוללת גם זכויות עתידיות, כגון זכויות סוציאליות וזכויות פנסיה, וגם מוניטין שרכש אדם בתקופת נישואיו. קשה מאוד להניח שחתן סביר יסכים ללקות בכפליים או בשלושה - גם לחלק את נכסיו לפי החוק האזרחי ולפי פסיקת בתי המשפט, וגם לשלם כתובה בסכום עתק. התוצאה היא שהוא יוותר במקרים רבים גם ללא כותנתו לעורו."
בהחלטה זו ביקשו חברי בית הדין הגדול להציג את התוצאה הבלתיסבירה בעליל שבפסיקת כפל זכויות, בנסיבות של כתובה שבה נקוב סכום גבוה.
מאחר שכאמור הפסיקה המקובלת היא לשלול כפל תשלומים, וכפי שצוין בפסיקות ביה"ד הגדול מיום ז' תמוז תשס"ח (10.07.2008) ובית הדין בחיפה הנזכרות, וכידוע חוק יחסי ממון קיים בספר החוקים ארבעים שנה בלבד, ושאלת כפל זכויות, זכות עפ"י ההלכה וזכות עפ"י החוק לא נידונה בפוסקים, בנסיבות אלו עלינו להבהיר ולבסס פסיקה זו על אדני ההלכה.
יובהר: בירור ההלכה דלהלן מתייחס לנסיבות שבהן פסיקת איזון המשאבים עפ"י חוק יחסי ממון היא עפ"י ההלכה, לאחר שניתנה פסיקה מנומקת הקובעת זאת. כגון על יסוד הסכמה בסתמא למנהג המדינה ודינא דמלכותא, הסכם ממון שבו התחייבות לאיזון משאבים עפ"י חוק, או קבלת קניין לחלוקת רכוש עפ"י החוק כפי המקובל בבית דיננו בנסיבות שבית הדין הוסמך לדון בתביעה לחלוקת הרכוש. שאם לא כן, ככל שבית הדין סבור שהוצאת הממון במסגרת איזון משאבים אינה תואמת את ההלכה, לית דין ולית דיין שאין יסוד לכפל זכויות.
בבואנו לדון בשאלת "כפל זכויות", יצוין כי כפל זכויות מסוג אחר - זכות לגביית הכתובה וזכות ירושה של בת זוג בירושת בעלה עפ"י חוק - נשללה בסעיף 11 (ג) לחוק הירושה שקבע: