רקע
1. ביום 26.2.2013, בשעות הערב, נעצרו ששה חיילים (להלן: "המשיבים"), כולם משרתים בבה"ד XXX, בעקבות אירוע של אלימות והתפרעות בחדר האוכל בבסיס. המשיבים נעצרו בחשד למעורבות בעבירות של אלימות ואיומים כלפי מפקד ואחרים.
2. ביום 28.2.2013, שוב בשעות הערב, עתרה התביעה הצבאית להאריך את מעצרם של המשיבים עד ליום 6.3.2013 לצורכי חקירה, בחשד לביצוע עבירות של אלימות ואיומים בצוותא כלפי מפקדים; הפגנה הפוגעת במשמעת והיזק לרכוש צבאי. מנגד, התנגדו באי כוחם של המשיבים לבקשת התביעה ועתרו לשחרר את המשיבים שחרור מוחלט.
3. בית דין קמא הנכבד הורה לשחרר את המשיבים למעצר פתוח ביחידה אחרת, שונה מזו בה משרתים יתר המעורבים בפרשה. התביעה לא השלימה עם ההחלטה לשחרר את המשיבים למעצר פתוח והודיעה על כוונתה לערער עליה. על מנת שלא לסכל את סיכויי הערעור, הורה בית דין קמא לעכב את החלטתו עד להיום, 3.3.2013, בשעות הצהריים המוקדמות, ומכאן הערעור שלפני.
החלטת בית הדין קמא
4. בית הדין קמא הנכבד מצא, כי כבר בשלב הדיוני הנוכחי ניתן להצביע על חשד סביר למעורבותם של המשיבים בעבירות של אלימות ואיומים בצוותא וכך נקבע:
"אין ספק כי חומר הראיות שנאסף עד כה מקים חשד סביר להתפרעות אלימה מצד כלל החשודים כלפי שורת אנשי סגל ביחידתם. בניגוד לטענת התביעה, לא סברתי כי חומר הראיות מצביע על חשד לתכנון מוקדם של האירוע; ואולם, כידוע, ניתן לבסס ביצוע בצוותא גם על חבירה ספונטנית (ראו למשל: ע"פ 4693/01
מדינת ישראל נ' בביזאיב, פ"ד נו(5) 580, 585 (2002)). דומה כי במקרה דנן, נוכחותם של כלל החשודים בחדר האוכל (לפחות בחלק מן האירוע) והעובדה כי כל אחד מן החשודים נטל חלק פעיל במעשי ההתפרעות, יש בה כדי ללמד על שותפות מצד כלל החשודים בעבירות של אלימות ואיומים כלפי סגל המפקדים."
5. עם זאת, מצא בית הדין קמא הנכבד להורות על שחרורם של המשיבים למעצר פתוח, בשים לב ל"עוצמת האלימות" ולעובדה כי בסופו של יום, הסתיים האירוע "בפציעות קלות ביותר של ממלאי התפקיד". בית הדין קמא הנכבד הדגיש כי להשקפתו, ניתן להשלים את פעולות החקירה הנדרשות, גם מבלי להותיר את המשיבים במעצר ממשי, וציין בהקשר זה את העובדה כי פעולת החקירה האחרונה הושלמה לפני שלושים שעות כמעט ממועד הדיון, ללמדנו על כך ש"אין ניתן לומר כי פרק הזמן למן מעצרם של החשודים נוצל כדבעי".
6. אשר לעילות המעצר, נקבע כי בנסיבות דנן: "ניתן להלום את מסוכנותם של החשודים כולם ואת הפגיעה במשמעת באמצעות הוראה על מעצרם הפתוח".
עמדת התביעה הצבאית
7. התביעה לא השלימה עם החלטת בית הדין הנכבד ועתרה להותיר את המשיבים במעצר ממשי. הוטעם כי לעת הזו, בשים לב לחומר החקירה שנצבר עד עתה ולצורכי החקירה הקיימים, כפי שפורטו בפני הערכאה קמא, ואף בהתחשב בעילות מעצר של מסוכנות צבאית והפגיעה במשמעת הצבאית - מן הראוי להורות על מעצרם הממשי של המשיבים.
עמדתם של הסנגורים
8. באי כוחם של המשיבים שטחו בפני טיעוניהם ביסודיות ובאופן מפורט ומנומק. בקליפת אגוז אציין כי ההגנה טרם קיבלה לידיה את חומר החקירה הקיים ובכל הנוגע לשאלת צורכי החקירה והלימתם באמצעות מעצר פתוח, ביקשה לסמוך ידה על החלטת בית הדין קמא הנכבד. הסנגורים הבהירו, כי בשלב זה, בטרם מוצתה החקירה, הם אינם משיגים על ההחלטה להורות על מעצרם הפתוח של המשיבים.
להשקפתם של הסנגורים, בשים לב להיקף האירוע ועוצמתו, כעולה מהחלטתו של בית הדין קמא הנכבד - אין כל עילות מעצר, בנפרד או במצטבר, המחייבות להותיר את המשיבים במעצר ממשי. הסנגורים סבורים כי יש בהוראה לשחרר את המשיבים למעצר פתוח כדי להלום את צורכי החקירה ואף את החשש לפגיעה במשמעת הצבאית, כעולה בנסיבות העניין.
דיון והכרעה
המסגרת הראייתית
9. מטבע הדברים, בשלב הדיוני בו אנו מצויים, החקירה טרם מוצתה והתמונה העובדתית עדיין אינה שלמה. למעשה, ההגנה עצמה מבקשת להעמיק את החקירה בכיוונים נוספים, אותם פירטה בפני הערכאה קמא ואף בפני.
10. נוכח צורכי החקירה כפי שפורטו בפני בית הדין קמא הנכבד, לא ניתן לפרוס בשלב זה את התשתית הראייתית הלכאורית כפי שנאספה עד עתה. עם זאת, בתמצית אציין, כי עסקינן באירוע חמור, במהלכו ששת המשיבים, כל אחד לפי חלקו, נטלו, לכאורה, חלק במעשי אלימות ואיומים כלפי מפקדים בכירים וזוטרים כאחד. במהלך האירוע השליכו המשיבים כיסאות ושולחנות, ויידו לעבר הנוכחים חפצים שונים שהיו במקום ובהם: צלחות, מגשים, מעמד להחזקת מפיות, מלחיות, עציץ ועוד. ארבעה מן המשיבים פעלו, ככל הנראה, תחת השפעת אלכוהול וחלקם אף אחזו במהלך האירוע סכינים שהיו במקום (סכיני מריחה), תוך שהם משמיעים איומים על חיי הסובבים. זאת ועוד, בשלב מסוים באירוע, בעת ששניים מן המשיבים הוצאו מחוץ לחדר האוכל, יידה אחד מהם אבן גדולה, דרך חלון חדר האוכל הסגור. כאמור, שניים מן הנוכחים נפצעו פציעות קלות ונזק רב נגרם לרכוש במקום.