מונחת בפניי בקשת התביעה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
כתב האישום והבקשה
הנאשם נעצר לראשונה ביום 21/11/11. התביעה הגישה את כתב האישום בעניינו ביום 6/12/11 ויחד עמו ביקשה, כי בית המשפט יורה על המשך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 21/12/11 נערך הדיון בבקשה בפניי ובהסכמת הצדדים נדחה מועד מתן ההחלטה ליום 4/01/11.
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עשרה פרטי אישום. החלק הכללי לכתב האישום מייחס לנאשם החזקה של שני מחסנים בעיר שכם, הממוקמים מתחת לבית אביו (להלן: "
אתר 1") ומוסך נוסף בעיר שכם (להלן:
"אתר 2"). בתקופה הרלוונטית לכתב האישום והחל משנת 2005, נטען באותו חלק כללי, עסק הנאשם במסחר ובתיקון כלי רכב באתרים אלה והיה הבעלים והעובד היחידי בהם. עוד נטען, כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום רכש הנאשם חלקי כלי רכב שונים, ביניהם מנועים, הגה, דלתות, פגושים, כנפיים ומכסי תא מטען ביודעו כי הם גנובים מישראל. כן החזיק הנאשם במסמכים שונים, הכוללים רישיונות רכב, שיקים, תעודות ביטוח, כרטיסים שונים ומפתחות. מצוין, כי חלק כללי זה הינו בלתי נפרד מכתב האישום וחל על כל פרט מפרטי האישום בנפרד.
פרט האישום הראשון מייחס לנאשם עבירה של
החזקת דברים החשודים כגנובים ו
מסחר בכלי רכב או בחלקי כלי רכב גנובים בגין כך שבמועדים שונים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום (מועדים שלא צוינו בו) רכש הנאשם חלקי כלי רכב שונים מסוחרים בשכם וביום 21/11/11 (הוא מועד מעצרו), החזיק באתרים 1 ו-2 האמורים בחלקי כלי רכב שונים ומסמכים, כפי שפורט בחלק הכללי, ביודעו שהם גנובים מישראל.
כל אחד מפרטי האישום השני עד העשירי מייחס לנאשם עבירה של
קבלת חלק של כלי רכב גנוב ביחס לכל אחד מן המנועים, שצוין בכתב האישום שנגנבו מכלי רכב, ומיוחס לנאשם כי קיבל כל אחד מהם לידיו ביודעו כי הוא גנוב והחזיקו לכאורה ברשותו באתר 2. בפרט האישום השישי מיוחסת לנאשם בנוסף גם עבירה של
מסחר בכלי רכב או בחלקי כלי רכב גנובים.
יוער כבר עתה, כי כתב האישום מייחס לנאשם את העבירות האמורות מהחוק הפלילי הירדני במשולב עם סעיף 14 לצו בדבר כללי אחריות לעבירה, אלא שצו זה הוחלף זה מכבר בהוראותיו של סעיף 201 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], תש"ע-2009. נדרש, על כן, שכתב האישום יתייחס להוראות החקיקה המעודכנות באזור.
טענות הצדדים
לעמדת התביעה, קיימת בתיק תשתית ראייתית מספקת לכל אחת מן העבירות המיוחסות לנאשם, הנסמכת על דו"חות הפעולה, הקיימים בתיק: דו"ח הפעולה של אחד השוטרים, שהגיע לבית אביו של הנאשם, רס"ל רועי רביבו, שתיאר את מעצרו של הנאשם, את פתיחת דלתות האתרים על ידי הנאשם ואת תפיסת המוצגים בכל אחד מן האתרים; דו"ח תפיסה של המוצגים וצילומי סטילס מן הזירות; דו"ח בדיקה של המוצגים שנתפסו, בו מפורט לגבי כל מנוע שנתפס לאיזה סוג רכב הוא שייך, הטבעת מספר המנוע ומתי נרשמה הודעה על גניבת כלי הרכב. בנוסף כולל חומר הראיות תלונות של בעלי כלי הרכב, מהם נגנבו כלי הרכב של אותם מנועים שנתפסו. עוד הפנה התובע אל אמרותיו של הנאשם ולתגובתו לאשמות שיוחסו לו. באמרותיו מסר הנאשם, כי הוא המנהל והעובד היחידי במוסך שבבעלותו ובמסגרת זו הוא עוסק במסחר בכלי רכב ובתיקונם. הנאשם שלל את העבירות המיוחסות לו וטען, כי המחסנים שייכים לאביו ויתכן שהוא משכירם, שבמוסכו אין מנועים או מסמכים וכי לא ידוע לו אם חלקי כלי הרכב שרכש מסוחרים בשכם היו גנובים.
התביעה סבורה, כי
העבירות המיוחסות לנאשם הן עבירות חמורות ונפוצות, שהוגדרו בפסיקה כ"מכת מדינה" וככאלה הן מקימות לעמדתה יסוד סביר לחשש שאם הנאשם ישוחרר הוא ישוב ויבצע את העבירות המיוחסות לו. בכך יסכן הנאשם את שלום הציבור, יפגע פגיעה קשה באיכות החיים, בביטחון האישי ובכלכלת המדינה.
נוסף לכל אלה, לעמדת התביעה,
קיים חשש להימלטות הנאשם מאימת הדין, נוכח מקום מגוריו ותקופת המאסר המשמעותית הצפויה להיגזר עליו במידה שיורשע. התביעה הפנתה אל פסיקה, שלדעתה תומכת בטיעוניה האמורים.
הסנגור המלומד טען מצדו כל שניתן לטובת מרשו. הוא גרס, כי אין מקום להורות על מעצרו של הנאשם וביקש לשחררו בתנאים. עיקר טענותיו של הסניגור התמקדו בקיומן (או היעדרן) של ראיות לכאורה וכפועל יוצא מכך בהיעדרה של עילה למעצרו של הנאשם.
הסנגור פתח את טיעוניו בתלונה על אופן ניסוחו של כתב האישום, המייחס לנאשם עשרה פרטי אישום נפרדים, באופן היוצר מצג כאילו מדובר במקרה חמור, אשר מטרתו לדבריו, "ליצור מכתב האישום מה שאין בו".
לטענת הסנגור, אין ראייה הקושרת בין הנאשם לבין אתר 1, שני המחסנים. כך בחקירתו טען הנאשם, שהמחסנים שייכים לאביו והוא לא יודע אם אביו משכירם לאחר. הסנגור הציג בדיון הסכם שכירות בשפה הערבית משנת 98', שלטענתו מתייחס להשכרת מחסנים אלה ולטענת המשפחה עומד הסכם זה בתוקפו עד עצם היום הזה. עוד הציג הסנגור מסמך נוסף בשפה הערבית, העוסק לטענתו ברישום השטח האמור בטאבו על שמם של אנשים שונים, אך שמו של הנאשם לא נכלל ביניהם.
הסנגור טען, כי מיד כשהגיע הנאשם לבית אביו וירד מן הרכב הוא נעצר, נאזק ועיניו כוסו, כפי שאף תיאר הנאשם בחקירה. לכן, לטענתו, כלל לא פתח הנאשם את המחסנים של אתר 1 באמצעות צרור המפתחות שנמצא בכיסו ויתכן שאלה נפתחו באמצעות המפתחות, המתועדים בצילומי הסטילס הקיימים בחומר החקירה.
אל אתר 2, טען הסנגור, נלקח הנאשם כשהוא אזוק ועיניו מכוסות. כיוון שמצוינת רק נקודת הציון של המקום לא ידוע היכן מיקומו של אותו מוסך. בכל מקרה, טען הנאשם בחקירתו, שבמוסך שלו לא נמצאו מנועים כלל.
הסנגור גרס, כי נוכח טענותיו של הנאשם בנוגע לפתיחת דלתות האתרים על ידו, היה מקום לתיעוד הכניסה למקום ותפיסת המוצגים על ידי שני השוטרים הנוספים שהגיעו למקום ולא רק על ידי השוטר רס"ל רביבו.
הסנגור הלין על כך שלמרות שנלקחו מעתקי טביעות אצבע מן הנאשם, לא נבדקה התאמתם לט"א על גבי המוצגים שנתפסו.
הסנגור סבר, כי אפילו יקבע שישנן ראיות לכאורה הרי שאלו עוצמתן נמוכה כל כך, במידה המחייבת לשחרר את מרשו לחלופת מעצר.