1. בבית הדין המחוזי מ"ש זרוע היבשה התנהלו הליכים משפטיים ממושכים בעניינו של רס"ב מ' א'. כתב האישום, אשר הוגש ביום
14 בדצמבר 2010, ייחס לרס"ב א' תשעה פרטי אישום: מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; הטרדה מינית, לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (שלושה פרטים); פגיעה בפרטיות, לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי) (שלושה פרטים). בפני בית הדין המחוזי התנהלה שמיעת ראיות, שבסיומה, כלשון בית הדין המחוזי: "...
זוכה [המשיב]
ממרבית האישומים שיוחסו לו והורשע בשני אישומים של הטרדה מינית ... ונגזרותיהם כהתנהגות שאינה הולמת וכן בשני אישומים נוספים ונפרדים של התנהגות בלתי הולמת". הכרעת הדין ניתנה ביום
12 בפברואר 2013. גזר הדין ניתן ביום
17 במארס 2013.
2. כחלוף 41 ימים ממועד מתן הכרעת הדין, וכחלוף שמונה ימים ממועד מתן גזר הדין, בערב חג הפסח, ביום 25 במארס 2013, הגישה התביעה הצבאית "בקשה למתן ארכה להגשת ערעור". זאת, "בשל העובדה כי המדובר בתיק מורכב, אשר במסגרתו זוכה המשיב מחלק מן העבירות שיוחסו לו", ו"מפאת חג הפסח המתקרב", שכן "נדרשת בחינה מעמיקה טרם החלטה האם יש לערער או לאו, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין". התביעה הצבאית עתרה להארכת מועד להגשת הערעור עד ליום 10 באפריל 2013.
בגוף הבקשה לא צוינה עמדת באת-כוח המשיב, עו"ד רוט-חזן.
מזכירות בית הדין העבירה את הבקשה, בשגגה, להתייחסות הסנגוריה
הצבאית. מסתבר, כי לבאת-כוח המשיב, עו"ד רוט-חזן, נודע דבר הגשת הבקשה, מפי הסנגוריה הצבאית רק בערב שביעי של פסח, 31 במארס 2013, והתייחסותה הועברה בו ביום, בשעה 11:15 ו"תוספת לתגובה", בשעה 12:15.
לדידה של ההגנה, הבקשה אינה מלמדת על קיום "טעם ראוי" להארכת המועד להגשת ערעור. זאת, במיוחד לאור העובדה, ש"יעילות ההליכים היא בעלת ערך ייחודי במסגרת הצבאית". נטען, כי באם "חופשת חג תשמש עילה להארכת מועד מדובר במדרון חלקלק ... לא לכך התכוון המחוקק".
לשלמות התמונה, יצוין, שביום 2 באפריל 2013, שעה 17:20, הגישה ההגנה ערעור על הרשעת המשיב בפרטי האישום שבהם הורשע ועל מידת העונש
.
3. סעיף 418 לחוק השיפוט הצבאי מורה: "התקופה להגשת ערעור היא חמישה עשר יום מיום מתן פסק הדין". כהוראה משלימה לכך נקבע בסעיף 427(א) לחוק השיפוט הצבאי כי "נשיא בית הדין הצבאי לערעורים רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור לאחר שעברה התקופה האמורה בסעיף 418".
ייאמר מיד, כי בבקשות מסוג זה, לא הרי בקשות המוגשות על-ידי רשויות התביעה כבקשות המוגשות על-ידי הנאשם. הדבר בא לידי ביטוי פעם אחר פעם בהלכה הפסוקה. כך, בפרשת
שכטר צוין:
"...במקרה שהערעור מוגש על ידי המדינה - נרצה להגביל את יכולתה להאריך את ההליך הפלילי מעבר למינימום הדרוש, ונדרוש ממנה לעמוד בהגבלות הפרוצדוראליות ובמועדים הקבועים בחוק להגשת הערעור, בזכרנו כי על הכף השנייה של המאזניים נמצא הנאשם, החרד לגורלו ומעוניין לדעת במהרה מה יהא בסופו..." (בש"פ 822/99
שכטר נ' מדינת ישראל פ"ד נד(1), 1, 5 (2000); כן ראו: בש"פ 8758/01
מדינת ישראל נ' רזינשווילי (טרם פורסם, 12.2.2002); ע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' הפניקס
הישראלי חברה לביטוח (טרם פורסם, 14.7.2002); בש"פ 63/11
מדינת ישראל נ' מקוה ישראל - כל ישראל חברים (טרם פורסם, 3.1.2011); ב"ש 113/08
טור' זידאן נ' התובע הצבאי הראשי (2008)).
הגישה הקפדנית באשר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור המוגשת על-ידי רשויות התביעה נטועה במושכלות יסוד של ההליך הפלילי, קרי, בזכויות היסוד של הנאשם, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; ועל רקע הפער המובנה הקיים בין רשויות התביעה לנאשם. קל וחומר בעניין דנן, מקום בו נוהל בעניינו של המשיב הליך ממושך, שנפרש - באורח נדיר בהליכי שפיטה במערכת הצבאית - על-פני כשנתיים ורבע, מיום הגשת כתב האישום; ובסופו של יום, זוכה המשיב מחלק נכבד מהמיוחס לו. לא למותר לציין, שכעולה מגזר הדין של הערכאה הדיונית, ההליך המשפטי הממושך השליך במעגלים רחבים על המשיב, וכי בכלל זה: "רשויות הצבא סירבו לאשר את פרישת הנאשם מן השירות רק בעטיים של ההליכים שבפנינו, ונוצר מצב בלתי נסבל בו הנאשם לא קיבל שכר או גימלה במשך כשנה".
4. יחד עם זאת, במסגרת מארג השיקולים, יש ליתן את הדעת לשני שיקולים נוספים.
ראשית, מקום בו מוגשת הבקשה להארכת מועד
בטרם חלף המועד להגשת ערעור - אין ניתן לומר, שהנאשם מחזיק בידו "אינטרס הסתמכות" שכן אין בידו "פסק דין סופי", הגם שיש לו
מידה של ציפייה, ולו מסוימת, לכך שהתביעה לא תביא את פרטי הזיכוי לבחינה נוספת של ערכאת הערעור. כפי שציין, זה מקרוב, כב' השופט דנציגר: "...כך, בין יתר השיקולים שעל המאשימה להביא בחשבון בבואה להחליט אם להגיש ערעור על פסק דין מזכה אם לאו, ניתן להצביע על
ציפייתו של נאשם (גם אם אין לו אינטרס הסתמכות בהיעדר פסק דין חלוט או זכות מובהקת בדין), כי לאחר שהתברר עניינו בתום שמיעת ראיות והוכרע על-ידי שופטים מקצועיים ובלתי תלויים, לא ייאלץ להיגרר להליכים משפטיים נוספים. ציפייה זו נתמכת ביתר שאת שעה שהמערער זוכה על ידי שלושה שופטים
פה אחד" (ע"פ 6304/11
מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 20.9.2012), ההדגשות הוספו).
שנית, כאמור, התקופה הקצובה להגשת ערעור בערכאות הצבאיות היא 15 יום בלבד, קרי, 1/3 מהתקופה הנתונה למערער בהליך פלילי בדין הכללי (ראו סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). הרקע לכך הוא התפישה המנחה את המחוקק באשר להליכי שפיטה צבאיים והבאה לידי ביטוי בהלכה הפסוקה במערכת השפיטה הצבאית, שלפיה, ככלל, יש ליתן משקל מהותי ליעילות הדיון, לצד הקפדה בעשיית דין כהלכתו, על כל פרטיו ודקדוקיו, כך שלנאשם "יהא את יומו" בפני בית הדין (ראו עלב"ש 134/08
סא"ל בוחבוט נ' התובע הצבאי הראשי (2010), בעמוד 28, פסקה 20).
בהידרשנו לעניין שלפנינו, הבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד להגשת ערעור. לכך מצטרפת העובדה, שימי חג הפסח היוו כמחצית ממניין התקופה הקצרה להגשת ערעור, הנמנית מיום מתן
גזר הדין.
5. על רקע כל האמור, מצאתי לאבחן בין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על
הכרעת
הדין, לבין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על
גזר הדין.
כמובא לעיל, ממועד מתן הכרעת הדין המפורטת על-ידי הערכאה קמא ועד למועד הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור חלפה תקופה משמעותית של 41 ימים. אכן, מניין הימים להגשת ערעור הוא מיום מתן
פסק הדין, קרי, לאחר מתן
גזר
הדין (ראו סעיפים 401, 404 ו-418 לחוק השיפוט הצבאי). ברם, בבוחני את
ההצדקה
להארכת המועד להגשת ערעור על
הכרעת הדין, משקל מהותי יש ליתן למועד מתן הכרעת הדין, במעמד הצדדים, שמאז עמדה לבחינתם. אין בבקשת התביעה הסבר ממשי באשר לאי-קבלת החלטה באשר להגשת ערעור על הכרעת הדין במהלך תקופה משמעותית של למעלה מ-40 יום (למעשה, עמדו לרשות התביעה 48 ימים לשקילת ערעור על הכרעת הדין, שכן כאמור גזר הדין ניתן למעלה מחודש לאחר הכרעת הדין). לאמיתו של דבר, בגוף הבקשה לא מאוזכר כלל מועד מתן
הכרעת הדין וכל שנאמר הוא "ביום 17/3/13 ניתן
פסק דינו של בית הדין הצבאי...". בכך לא דקה פורתא התביעה, שכן הכרעת הדין (המהווה חלק מפסק הדין - ראו סעיף 401 לחוק השיפוט הצבאי וסעיף 195 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) ניתנה, כאמור, כבר ביום 12 בפברואר 2013.
יתר על כן, לא זו בלבד, שבבקשה מציינת התביעה, כי טרם גיבשה החלטה בשאלת ההצדקה לערעור, אלא שאין בבקשת התביעה, ולו "ראשית טענה" באשר להכרעת דינה המפורטת של הערכאה הנכבדה קמא, וממילא, שאין ראשית טיעון, המאפשר לבחון את "סיכויי ההצלחה" של ערעור תביעה פוטנציאלי (השוו: ע"פ 8031/09
מגיד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.10.2009)), המהווים שיקול רלוונטי בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
לפיכך, באיזון השיקולים, לא מצאתי, כי הונחו בפניי טעמים, המצדיקים לאפשר לתביעה, באורח חריג ביותר,
הארכת מועד להגשת
ערעור על
הכרעת הדין.