1. המערער, סגן ד' ב', מפקד מחלקה בגדוד חי"ר, נחשד בכך שנקט אלימות שלא לצורך כלפי אזרח ישראלי במחסום שליד הישוב מיתר וגרם לפציעתו. עם חקירתו נעצר המערער ושוחרר למעצר פתוח ביחידתו. אתמול ביקשה התביעה הצבאית כי המערער יוסיף וישהה במעצר פתוח עד מחר, 3 בינואר 2013. בית הדין המחוזי נעתר לבקשה. מכאן הערעור.
2. אין חולק כי ביום 22 בדצמבר 2012 הפעיל כוח בראשות המערער מחסום סמוך לישוב מיתר, שנועד לבדוק את הבאים בכלי רכב משטח איו"ש. המתלונן ובני משפחתו, שנסעו במכוניתם, התבקשו לעצור ולצאת מן המכונית לבדיקה וכך עשו. בינתיים נדרש המערער לעניין אחר ובדיקתם של המתלונן וקרוביו התעכבה והוא התרעם על כך. על השתלשלות הדברים מכאן ואילך באו גרסאות שונות - המתלונן מסר כי המערער השפיל אותו, דיבר אליו באופן בוטה, איים עליו בנשק דרוך, הכה אותו באמצעות הנשק ופצעו ואף הכה את אימו. המערער מצידו מסר כי נאלץ להגיב למעשה התקיפה של המתלונן, אשר הכה אותו וניסה לתפוס את נשקו. נחקרו בני משפחתו של המתלונן, אשר מסרו דברים ברוח דבריו. החיילים, פקודיו של המערער, מסרו דברים ברוח דבריו שלו, אם כי לא ידעו למסור פרטים על כל מהלך האירוע. אין חולק כי באירוע נפצע המתלונן - אפו נשבר והוא נחבל בפנים ובצוואר. אין גם חולק כי בתום העימות שחרר המערער את המתלונן ובני משפחתו לדרכם. המתלונן החל בפניות לכמה גורמים בתלונה על אודות האירוע מיד לאחריו.
3. בבית הדין קמא הוצג מזכר חסוי אשר תיאר את החשדות, את תמצית הראיות שנאספו ואת פעולות החקירה שמבקשים החוקרים לערוך. התביעה ציינה כי בעניינו של המערער קמה חזקת מסוכנות וכי המשך שהייתו במעצר פתוח נדרש לצורכי חקירה.
4. השופט הנכבד קמא קבע:
"מבלי להביע כל עמדה באשר להצדקת המשך החזקתו של החשוד במעצר בשלב מאוחר יותר, ככל שהדבר יתבקש, הרי שבשלב זה חלק מפעולות החקירה דורשות את החזקתו של החשוד במעצר, הגם שלא מתקיים חשד קונקרטי כי בכוונתו לשבש את החקירה...התקופה המבוקשת הינה סבירה בשים לב לאופי הפעולות והצפי לביצוען, ומכאן סברתי כי יש מקום להיעתר באופן מלא לבקשת התביעה הצבאית".
5. המערער לא השלים עם החלטה זו. לעמדתו, מול גרסת המתלונן עומדת, שוות ערך, גרסתו שלו, שממנה עולה, להשקפתו, כי פעל כנדרש וכדין, וממילא התנהגותו אינה מקימה עילת מעצר. הוא אינו סבור כי ישנן פעולות חקירה שמחייבות את הגבלת חירותו, שכן כל מי שהוא יכול להיות במגע עימו ולהשפיע עליו כבר נחקר. המערער סבור כי במקרים דומים אין התביעה הצבאית מבקשת מעצר או חלופת מעצר ואין מקום לנהוג אחרת במערער.
6. מטעם המערער הוצגה פנייתו הכתובה של מפקד חטיבת החי"ר שבה משרת המערער. המח"ט מציין את שירותו הטוב של המערער ואת נחיצותו לפעילות המבצעית היומיומית. המח"ט מציין כי מן המערער נלקח נשקו בחקירה והוא אינו יכול, על כן, ליטול חלק בפעילות המבצעית וחייליו נותרו ללא מפקד. לגישת מפקד החטיבה אין חשש כי המערער ימלט או יאיים על מאן דהוא והוסיף "קשה לי להסביר במילים מהי המשמעות של להיות קצין לוחם ומפקד של צוות לוחמים ללא נשק...במעצר פתוח ביחידתו".
7. לבקשתי, מסרה התביעה כי אין לה התנגדות כי בעת שהייתו במעצר פתוח יישא המערער נשק ויעסוק במשימות מבצעיות שאינן כרוכות במגע עם אוכלוסיה אזרחית. התביעה ציינה כי להשקפתה קמות כאן עילות מעצר שעוצמתן מתונה, שכן תחילת האירוע מקורה בהתנהגותו של המתלונן, ומשכך - ניתן להסתפק כאן בחלופה של מעצר פתוח.
8. עיון בחומר הראיות שנאסף עד כה מעלה כי ישנו "חשד סביר" כי המערער עבר עבירה. מבלי להיכנס לפרטי הראיות השונות (שכן חומר החקירה טרם הועבר למערער ובאות כוחו) אומר כי תלונתו של המתלונן מפורטת מאוד, הוא פנה והתלונן מיד לאחר האירוע, על אף שלא ננקט נגדו כל צעד משפטי (מעצר או חקירה), תלונתו נתמכת במסמכים רפואיים ובעדויות בני משפחתו. מנגד עומדת גרסתו של המערער שנתמכת, בחלקה, בעדויות החיילים ומעלה כמה תמיהות - הכיצד לא פעל למעצר המתלונן, שלגרסתו תקף אותו במילוי תפקידו ואף אחז בנשקו; מדוע לא דווח האירוע (לא מצאתי בחומר החקירה עקבות דיווח כזה. ביומן המבצעים מובאת אך תלונתו של המתלונן); אין בגרסתו הסבר מספק לאופן פציעתו של המתלונן ולמידתה. בחינת מכלול הראיות שנאספו עד כה, מלמדת, כאמור, כי ישנה תשתית ראייתית מספקת לשלב דיוני זה.
9. אכן, לא הוצבע על חשש קונקרטי כי המערער ישבש את החקירה. לא מצאתי גם כי פעולות החקירה הנדרשות מחייבות, כשלעצמן, את המשך החזקתו של המערער במעצר פתוח.
10. עם זאת, כידוע -
"אירועים של אלימות משמעותית של חיילים כלפי אזרחים הנתונים למרותם, שאין לה הצדקה, עשויים להקים עילות מעצר של מסוכנות בהיבטה הכללי, של מסוכנות בהיבטה הצבאי ואף עילת מעצר הרתעתית (ראו ע"מ/35/09
סגן מ' נ' התובע הצבאי הראשי (2009)). עילות אלה עשויות להתקיים גם בשלב המעצר שלפני הגשת כתב האישום (ראו והשוו: ע"מ/26/09
סמל פלקסברג נ' התובע הצבאי הראשי (2009); ע"מ/24/09
סגן מ' נ' התובע הצבאי הראשי (2009)), כל מקרה לפי נסיבותיו (ע"מ/50/09
רב"ט טשלה נ' התובע הצבאי הראשי (2009)).
11. המתלונן מתאר אירוע שהוא, לפי גרסתו, אירוע חמור של התנהגות מבזה ותקיפה חמורה, שגרמה לפציעה, ללא פרובוקציה אלימה מצידו. ציינתי לעיל כי ישנה תשתית ראייתית מספקת לעת הזו לחשד כי כך נהג המערער. משכך, מתקיימות כאן עילות מעצר. בהסתפקות בחלופת מעצר, ובפרט כשניתן למערער להמשיך ולעסוק בתפקידו (במגבלות מסוימות) יש, ללא ספק, מענה מידתי.
12. משהבאתי לעיל את תוכן פנייתו של המח"ט, שהוצגה בפניי, אציין כי להשקפתי - בצד ההשלכות שיש, לעמדת המח"ט, לשהייתו של המערער במעצר פתוח, שאין להקל בהן ראש - אין לשכוח כי המערער מצוי בעיצומם של ימים אלה בחקירה בקשר לתלונה חמורה שהוגשה נגדו על התנהגותו במילוי תפקידו. ודאי אין ניתן לומר כי כבר עתה נסתרה התלונה, מיניה וביה, וגם לכך צריך לתת את הדעת, בהיבטים הפיקודיים והערכיים.
13. הערעור נדחה.