1. תיק ההוצאה לפועל נפתח למימוש משכנתא, הרשומה על נכס הידוע כגוש **** חלקה *** תת חלקה **, חנות בפתח תקוה (להלן:
"הנכס"), אשר בבעלות החייב וצד ג', XX Y.
ביום 22.08.05 מונה כונס נכסים למימוש הנכס.
2. ביום 14.05.12 הודיע כונס הנכסים כי הגיע להסכמה עם החייב, לפיה החייב ירכוש את חלקו של צד ג' בנכס, בתמורה לתשלום של 290,000 ש"ח כולל מע"מ, ובנוסף יהיה זכאי החייב לפדות את השעבוד, שקיים לטובת הזוכה, ביחס לזכויותיו, כנגד תשלום נוסף של 130,000 ש"ח ועוד הוסכם, כי:
"8. מוסכם כי בכפוף לקיום כל התחייבויותיו של החייב על פי הסכם זה, ידווח כונס הנכסים אך ורק על מכירת מחצית הנכס הרשומה על שם
Y בנכס לשלטונות מס שבח ויהיה חייב אך ורק בתשלום מס שבח (אם יחול וככל שיחול) על מכירת מחצית הנכס הרשומה על שם
Y ועל העברת סכום המע"מ ביחס למחצית הנכס הרשומה על שם
Y, לשלטונות מע"מ.
לענין סעיף זה, למען הסר כל ספק מוצהר ומוסכם כי היה ויחול חוב ו/או הוצאה ו/או תשלום ו/או היטל ו/או מס אחר ביחס לנכס בשלמותו ו/או ביחס לכל חלק ממנו בין ביחס לעבר ו/או ביחס להווה ו/או ביחס לעתיד, לרבות חובות לרשות המקומית, יחולו כל החובות ו/או ההוצאות ו/או המיסים ו/או ההיטלים הנ"ל ביחס לנכס בשלמותו על החייב
Z
XX בלבד וישולמו על ידו ממקורותיו (בנוסף לסכום ההסדר).
מס רכישה ביחס לרכישת חלקו של
Y בנכס (מחצית מהזכויות יחול וישולם באופן בלעדי על ידי החייב וממקורותיו) ולא מתוך תמורת מכירת הנכס".
4. ביום 14.05.12 ניתן תוקף של החלטה על ידי הרשמת נעמה פרס.
5. ביום 02.01.13 הגיש כונס הנכסים דו"ח פעולות, במסגרתו טען, כי נתקבלה למשרדו דרישת תשלום מאת אגף הגביה בעירית פתח תקוה וביום 02.12.12 פנה לעיריה והודיע כי יש להפנות דרישת התשלום ישירות לחייב, בהתאם להסכמות הנ"ל והוסיף כי למיטב ידיעתו צד ג' לא החזיק בנכס בשנים, נשוא פקודת התשלום (בין 2008 ל- 2012).
בנוסף פנה כונס הנכסים לחייב, ביום 02.12.12, והודיע לו כי מחובתו לשאת בתשלומי הארנונה, כפי שהוסכם.
6. החייב עתר לחייב את כונס הנכסים בתשלום החובות לעיריה ובהחלטה מיום 03.04.13 נקבע, כי בקשת החייב נדחית והטעם לכך נעוץ בהוראת סעיף 8 הנ"ל ואשר קיבלה תוקף של החלטה.
7. על החלטה זו, לא הגישו הצדדים השגה, ערעור או כל הליך אשר יש בו להטיל ספק על היותה חלוטה, כיום.
ברע"א 4984/13
איתן כוכבי נ' שרון כוכבי, נקבע באשר לאפשרות שינוי החלטה, שניתנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, כך -
"לגופם של דברים אציין, כי לדידי צדקו הערכאות קמא בהחלטותיהן כי רשמת ההוצאה לפועל לא הייתה מוסמכת לתקן את ההחלטה מיום 20.4.2011. זאת, שכן ההשגה היחידה האפשרית על החלטה זו - שהיא, כפי שיובהר להלן, החלטה שיפוטית - הייתה בדרך של הגשת ערעור לבית משפט השלום, בהתאם לאמור בסעיף 80(ב) ל
חוק ההוצאה לפועל. אמנם, עיון בלשונה של תקנה 126א ל
תקנות ההוצאה לפועל עלול להוביל למסקנה לפיה רשאי רשם ההוצאה לפועל לתקן בכל עת, כל טעות בכל החלטה שיצאה תחת ידו. אלא שמסקנה זו - ככל שהיא מתייחסת להחלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי רשם ההוצאה לפועל - שגויה היא, שכן אין היא מתיישבת עם סעיף 81(א) ל
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), הדן בתיקון טעות בפסק דין או בהחלטה, שחל בשינויים המתחייבים על החלטות שיפוטיות של רשם ההוצאה לפועל".
...
הטעות אליה מתייחס סעיף 81 הנ"ל היא, כעולה מלשונו של הסעיף, טעות טכנית או טעות סופר. אין הסעיף מדבר בטעות מהותית, שכן כידוע, תיקונה של זו יכול להיעשות על-ידי ערכאת הערעור בלבד. קביעה אחרת עלולה לפגוע בעקרון סופיות הדיון וסופיות פסק הדין (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 906 (מהדורה שביעית, 1995)). על מהותה של הטעות הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81(א) הנ"ל עמד השופט (כתוארו אז) מ' שמגר ב
ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670 (1978):
'מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל'.
אמנם דברים אלה נאמרו לגבי תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן הקודם, אולם הם יפים כמובן גם לסעיף 81 הנ"ל שעיגן את ההסדר בחוק בתי המשפט.
הנה כי כן, הסמכות שניתנה לבתי המשפט ולרשם ההוצאה לפועל בהפעילו את סמכותו המעין-שיפוטית, מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט היא לתקן טעויות סופר או טעויות טכניות בלבד. תיקון טעויות מהותיות בהחלטה שיפוטית של רשם ההוצאה לפועל יכול להיעשות אפוא - בהתאם לעקרון סופיות פסק הדין - רק על-ידי ערכאת הערעור. כאמור, לשונה של תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל היא רחבה עד מאוד; אולם סבורני, כי ככל שעסקינן בהחלטות שיפוטיות שיצאו תחת ידו של רשם ההוצאה לפועל, לא ניתן לפרש את הסמכות שהוקנתה לו מכוח תקנה זו באופן שחורג מן הסמכות הקבועה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט".
8. לפיכך, טענות החייב, לפיהן יש להורות על חיוב קופת הכינוס,
ביחסים שבינו לבין כונס הנכסים
, נדחות ולו מהטעם שכבר הוכרעו. אף אם היה מקום לסבור, כי ניתן היה להחליט אחרת או כי יתכן, כשיטת החייב, שנפלה טעות בהחלטת הרשמת (וכמובן שאיני מביעה דעה), כיום לא ניתן לשנותה.