בפני בקשת חייב בטענת "פרעתי".
עסקינן בתיק שנפתח לשם ביצוע החלטת כב' ביהמ"ש לענייני משפחה למזונות מיום 11/1/2011 זמניים, אשר קבעה חיוב מזונות זמניים בסך 3,100 ש"ח לחודש, כאשר תחילת החיוב, ביום 07.11.10.
במסגרת ההחלטה נקבע כהאי לישנא:
"הפרשי מזונות של החודשים, נובמבר, דצמבר, ינואר 2011 בניכוי סכומים שהועברו בפועל לאם הילדים, עבורם, עבור תקופה זו, רשאי המשיב לשלם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 05/02/11 יחד עם הסכום החודשי השוטף."
תיק ההוצאה לפועל, נפתח ע"י הזוכה, לגביית חוב העבר בגין חודשים נובמבר 2010-ינואר 2011 ולגביית חיוב המזונות השוטף.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת שעניינה, תשלום חוב מזונות העבר, כפי שנקבע בהחלטת כב' ביהמ"ש הנ"ל.
טענות הצדדים:
לטענת החייב, החל מיום 1/09/11, המועד שבו עזב החייב את דירתם המשותפת של בני הזוג, כל סכום ששולם על ידו, יש לראותו כתשלום ע"ח מזונות הקטינים.
לפי פרשנותו של החייב ללשון ההחלטה, ניתנה לו אפשרות קיזוז סך 9,300 ש"ח, וכל סכום ששילם החייב מיום שעזב את הבית ראוי להתקזז, ובהם: תשלומי משכנתא בגין דירה שרכשו כהשקעה, החזרי
הלוואה שנטלו הצדדים, עלות איטום הנכס המשותף, החזרי הלוואה לרכישת רכב, הוצאות טלפון נייד, מנוי לקנטרי, הפרשים מכספי הביטוח. לטענת החייב דינם של התשלומים האמורים להתקזז במלואם מתשלומי מזונות הקטינים.
עוד טוען החייב, לתשלום כספים, שהעביר במועדים שונים, החל מ- 9/2010, בסך כולל של 9,500 ש"ח - בהזדמנות אחת, סכום של 3,500 ש"ח, בהזדמנות נוספת, סך 4,000 ש"ח לידי הבת מאיה, וסך נוסף של 2,000 ש"ח שהעביר לזוכה בהמחאה.
בקשתו של החייב נתמכת בתצהירו בלבד.
בתגובת הזוכה לטענת פרעתי, טוענת היא כי החלטת ביהמ"ש ברורה וחד משמעית, לפיה ניתן לקזז רק סכומים אשר הועברו בפועל לידיה, עבור הילדים, עבור התקופה שבין נובמבר 2010-ינואר 2011 בלבד.
לטענת הזוכה, כל התשלומים שטוען שביצע החייב אינם בעבור הילדים ועל כן לא ניתן לקזזם ממזונותיהם.
באשר לסוגיית המשכנתא, תשלומים אלו כלל לא מוזכרים בהחלטת ביהמ"ש, ועל כן ללא הסכמה מפורשת של הזוכה החייב אינו רשאי לקזז סכומים אלו. הזוכה מודה, כי קיבלה מהחייב סך 2,000 ש"ח בחודש ספטמבר בהמחאה שמועד פרעונה יום 1.9.10 וכן סך של 2,000 ש"ח במזומן, אך מאחר וההחלטה אינה מאפשרת ניכוי תשלומים שבוצעו לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010, הרי שלא ניתן לקזז סכומים אלו שקיבלה.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי טענות באי כוחם, נחה דעתי כי דינה של הבקשה בטענת "פרעתי" להידחות.
באשר לטענות הקיזוז אשר מעלה החייב, בגין תשלומים שונים שביצע לכאורה:
כידוע, הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אולם