החלטה בתיק תיק הוצל"פ 01-8879-10-3

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ביחס לטענת "פרעתי" שלפניי ומאחר ששאלה משפטית טעונת בירור לפנינו ועל יסוד הסמכת הצדדים לפסוק על בסיס מסמכי בי-הדין, קובע אני כדלקמן:

בקשת החייבת קשורה באיבה בעמדה עקרונית ועיקרית והיא שאין לרשם ההוצל"פ הסמכות וכפועל יוצא מכך גם לזוכה הפרוגטיבה, לבצע את פס"ד שעל בסיסו נפתח תיק זה בהוצל"פ.

פס"ד זה ,מקורו, בהסדר פשרה שבין החייבת לזוכה (שהינם אחיין ודודתו) אשר נכתב בכתב יד במסגרת דיון בבית המשפט המחוזי מיום 15.5.07 בפני כ"ה זפט.  ההסכם  נחתם גם על ידי הצדדים לתיק, היינו בידי החייבת, הזוכה ואף באי כוחם ואושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פס"ד.

הסכם הפשרה מונה 8 סעיפים, ברם, הסעיפים המהווים אבן המחלוקת והלכה למעשה ליבת המחלוקת היישומית, הינם סעיפים 3-6 להסכם. מחלוקת עיקרית עם זאת נסבה סביב פרשנותו הביצועית של סעיף 3 להסכם אשר לדעת החייבת אינו בר יישום בהוצל"פ.

בשל חשיבתו לבירור הסוגייה שלפנינו, נביאו כלשונו:

" מבלי להודות בחבות כל שהיא תסתלק עליה ברויאר,הנתבעת, מזכויותיה בעזבון המנוח @@@@ ז"ל ככל שהן מתייחסות ל-250/36000 חלקים בנכס הידוע כחלקה 14 בגוש 7186 (להלן:"המקרקעין"- הוספה שלי למקור ע.ס) לטובת המנוחה @@@ ויורשה @@@ יבדל"א"

לא אכביר במילים אודות טענות כל צד ביחס לסוגיות הנדונות שכן אלו נפרשו בהרחבה בכתבי בי-הדין שהוגשו ודי שאציין כי לשיטת החייבת, הסכם הפשרה אינו אכיף בכל דרך שהיא כל שכן בהוצל"פ מהטעם שבין היתר הלה אינו קובע כי ההסתלקות מהעיזבון תהיה לטובת הזוכה כי אם לטובת אימו- הגב' @@@. עוד נטען כי משחולק העזבון של אבי החייבת שהינה אחות אמו של הזוכה, לא ניתן להסתלק מחלק מהעזבון כי אם מכל חלקו של אותו יורש בעזבון כאילו לא היה יורש מלכתחילה והליכים אלו אמורים להעשות באמצעות הרשם לענייני ירושה ולא באמצעות ההוצל"פ.

עוד נטען כי לכל הפחות הסכמות אלו תלויות בתנאים שעניינם תשלומי חובה ומיסים שעל הזוכה בעצמו למלא.

מנגד, דוחה הזוכה טענות החייבת מכל וכל בציינו בין היתר כי עסקינן בהסכם פשרה החתום בין היתר גם על ידי החייבת לאחר שנתנה הסכמתו לו. כן נטען כי הדרך ליישומו בפועל נחסמה על ידי החייבת ומשום כך לא היה מנוס מלבד לפנות בהליכים אלו בהוצל"פ שעה שלטענתו אין כל עילה שלא לבצעם  במסגרת זו עת סמכותו של רשם ההוצל"פ מצומצמת ביותר לביצועו של פס"ד אף ובאם נפלה בו טעות.

ברקע הדברים אציין כי במסגרת הליכי פירוק שיתוף של המקרקעין נשוא פס"ד שהתנהלו בת.א 66475/07 , ביום 19.1.10 אישר בית המשפט חלוקתם של אלו  בין 29 בעליהם עליהם נמנה גם אבי החייבת וסבו של הזוכה-יורשיו על פי צוואה.

כפי שצויין, עיינתי בעמדות הצדדים וסבורני כי אין תשתית משפטית נכונה לקביעה כי פס"ד אינו ניתן לביצוע בהוצל"פ.

עסקינן כאמור בפס"ד אשר מגבש הסכמות בין צדדים אשר התקבלו לאחר שלכל צד ניתנה ההזדמנות לשקול צעדיו ותוצאותיהם העתידיות.

אמנם אין בפי החייבת טרונייה מהותית בנוגע לאומד דעתה בעת חתימתה על ההסכם, ברם, חשיבות יש להדגשה כי החייבת על בא כוחה היו צד להסכם ומשמעות הדבר כי התחייבה לפעול על פיו.

על כן וככלל לא תישמע טענת חייב אודות העדר סמכות עניינית של רשם ההוצל"פ אלא במקרים נדירים, עליהם לא נמנה המקרה שלפנינו.

הסכם זה מגבש הלכה למעשה חובות מעשיות שהטילה החייבת על כתפיה ובכללן להסתלק לטובת הזוכה מחלקים מוגדרים של מקרקעין אותם ירשה מאביה.

היות וכך כפי הנראה לא נעשה הדבר על ידה ומשעולה כי פניותיו של הזוכה אליה בנדון נותרו ריקות מתוכן, בדין זכאי היה הזוכה לממש את פס"ד, בפרט, לאחר שהגיעה העת לעשות כן עם הוראת בית המשפט בדבר פירוק השיתוף במקרקעין בין יחידי הבעלים בו.

באשר לסמכותו של רשם ההוצל"פ לבצעו, הלכה היא כי סמכותו  זו מתמצת בביצועו המעשי של פס"ד אף ובאם היה זה נכון או מוטעה ( ראה לעניין זה רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד פ"ד מ"ח (5)785).

כן כידוע סמכותו של רשם ההוצל"פ לעניין זה הינה מנהלית גרידא והוא איננו מהווה ערכאת ערעור על פס"ד כי אם גוף מבצע של חיובים משפטיים ועל כן אין הוא רשאי להיכנס לנבכי נשמתו של בית המשפט קמא בבחינת כוונותיו בעין כי אם כוונות אותן הוא התכוון להוציא לפועל. בענייננו לדברים משמעות יתרה עת פס"ד הינו תולדת הסכמות הצדדים שלא הוכחשה.

זאת ועוד, עיון בחוק ההוצל"פ לאחר תיקון 29 שבו על הפסיקה שבאה בעקבותיו עד כה, אינו מצביע על שינוי מגמה בנדון ונראה כי לצד הקניית סמכויות ביצועיות נרחבות לרשם ההוצל"פ, ביקש המחוקק לשמר את סמכותו של רשם ההוצל"פ כמוציא לפועל של פסקי הדין המונחים לפניו, יהיו אשר יהיו ככל שחוקיים המה וברי יישום.