האם הגשת כתב אישום, בפעם הרביעית, בגין אי ביצוע צו הריסה, על אף שמעל הקומה המיועדת להריסה נבנתה על ידי אחרים קומה נוספת ללא היתר כדין, נוגדת באופן מהותי את עקרונות הצדק וההגינות ?
כתב האישום ושני צווי ההריסה
1. ביום 14.7.2010 הוגש כתב אישום בן שני אישומים נגד שלושה נאשמים. האישום הראשון התייחס לנאשם מס' 1 (להלן: הנאשם), ובו הוא הואשם בביצוע עבירה של אי קיום צו בית משפט, על-פי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).
תמצית פרק העובדות באישום זה הינה כדלקמן: במסגרת גזר דין מיום 5.6.1995 בת"פ 198/95 בבית משפט השלום בצפת, נצטווה הנאשם להרוס תוך 15 חודשים בניין מגורים ששטחו כ-100 מ"ר (להלן: המבנה) בחלק מחלקה 3 בגוש 13960 בטובא-זנגרייה. בביקורות ביום 22.1.2009 וביום 8.3.2009 התברר כי הנאשם לא ביצע את צו ההריסה, על אף שלא קיבל היתר בניה כדין.
2. האישום השני באותו כתב אישום יוחס לנאשמת מס' 2 (להלן: הנאשמת) ולבנה, נאשם מס' 3, בטרם הוא נמחק מכתב האישום. הנאשמת הואשמה בשימוש ובנייה במקרקעין ללא קבלת היתר, על-פי סעיפים 145(א)(2) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה. בפרק העובדות של אישום זה צויין כי בביקורות שנערכו באותם תאריכים שצויינו באישום הראשון, ובאותם מקרקעין, התגלה כי היא בנתה קומה נוספת במבנה קיים בשטח של כ-120 מ"ר. בדיון ביום 27.9.2011 הודתה הנאשמת בעובדות האישום השני והורשעה בביצוע העבירות בהן הואשמה. במסגרת גזר דינה, שניתן ביום 24.6.2012, הוצא צו הריסה של הבניה נשוא האישום השני, אשר ביצועו נדחה למשך 18 חודשים.
על מנת להבחין בין שני צווי ההריסה הנזכרים, ייקרא צו ההריסה שהוטל על הנאשם ביום 5.6.1995 בשם "צו ההריסה הראשון", ואילו צו ההריסה שהוטל על הנאשמת ביום 24.6.2012, ומתייחס לקומה הנוספת שבנתה ללא היתר, ייקרא בשם "צו ההריסה השני".
הטענה המקדמית
3. בא-כוח הנאשם העלה טענה מקדמית של הגנה מן הצדק. לטענתו, הבנייה של הקומה הנוספת שבוצעה במקרקעין מעל הבניה נשוא צו ההריסה הראשון, נעשתה על-ידי הנאשמת, שהינה גרושתו, וסיכלה כל אפשרות לבצע את צו ההריסה הראשון. נטען כי בשנת 2004 לערך עזב הנאשם את הבית, תוך העברת החזקה במקרקעין לידי הנאשמת, והקומה הנוספת - נשוא האישום השני וצו ההריסה השני - נבנתה לאחר עזיבתו. בא-כוח הנאשם טען כי המאשימה בעצמה, עת השמיעה טיעונים לעונשה של הנאשמת, גרסה כי הנאשמת היא שסיכלה את ביצוע צו ההריסה הראשון. עוד נטען כי הגשת כתב האישום בגין אי קיום צו בית המשפט רק נגד הנאשם, ולא נגד הנאשמת, מהווה אכיפה בררנית מפלה. יוער כי בדיון ביום 15.4.2012 אמר הנאשם כי הוא איננו גר בבית החל מיום 5.8.2008.
4. בא-כוח המאשימה סבר כי דין הטענה המקדמית להידחות, לאור פסק הדין בע"פ (מחוזי נצ') 54912-05-11 חסן סואעד נ' וועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל (פורסם בנבו, 1.8.2011) (להלן: פסק הדין שלערעור), בו נקבע כי העברת זכויות לאחר אינה פוטרת מביצוע צו הריסה, וכך אף בניית תוספת על-ידי אחר, שאף לגביה ניתן צו הריסה.
כדי לאפשר את ביצוע צו ההריסה הראשון, על אף קיומה של הקומה השניה על-ידי הנאשמת, ומבלי להיות תלוי בביצוע צו ההריסה השני, העלה בא-כוח המאשימה, במסגרת תגובתו, הצעה לצמצום היקף ביצוע צו ההריסה הראשון: הוא הציע שימונה קונסטרוקטור אשר יחווה דעתו אם ניתן לפרק את הקומה התחתונה, תוך השארת העמודים התומכים, באופן שהקומה הנוספת שבנתה הנאשמת תישאר ניצבת על תילה. עוד צויין כי המאשימה מסכימה כי נגד הנאשם יינתן צו הריסה ייקבע לאותו מועד של ביצוע צו ההריסה השני.
ארבעה כתבי אישום בגין אי קיום צו בית המשפט
5. משביקש בא-כוח המאשימה לבסס התנגדותו בעיקר על פסק הדין שלערעור, אדרש אף אני לפסק דין זה ולגזר הדין נשוא אותו ערעור, הוא גזר הדין שניתן ביום 24.5.2011 על-ידי השופטת דחלה-שרקאויבמסגרת תו"ב 819-04-08.
6. בפתח גזר הדין בתו"ב 819-04-08 תיארה השופטת דחלה-שרקאויאת העובדות הרלבנטיות באופן הבא:
"1. ביום 04/04/2008 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשם לפיו יחסה לנאשם עבירה של אי קיום צו בית משפט שניתן ביום 21/09/1995 במסגרת ת"פ 302/95 (להלן: "הצו"), עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). במסגרת ת"פ 302/95 הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירת בניית בית מגורים בן קומה אחת בשטח של 110 מ"ר במקרקעין הידועים כגוש 13960 , חלקה 3 מגרש 121 בישוב טובא זנגריה.
2. הואיל והנאשם לא קיים הצו ולא הרס את בית המגורים אותו בנה במועד שנקבע בצו, הורשע במסגרת ת"פ 1817/00 ובעמ"ק 20238/03 בעבירה של אי קיום צו.
3. לפיכך, טרם הגשת כתב אישום זה, הוגשו זה מכבר שלושה כתבי אישום אחד בגין עבירות בנייה ושניים בגין אי קיום צו בית משפט בעניינו של נאשם זה".
7. מתוך גזר הדין בתו"ב 819-04-08 למדים כי כתב אישום זה שבפנינו, אשר הוגש ביולי 2010, הינו כתב האישום הרביעי המוגש נגד הנאשם בגין ביצוע עבירה של אי קיום צו בית המשפט, מאחר ולא ביצע את צו ההריסה הראשון. ראשוןהיה כתב האישום בת"פ 1817/00, השניהיה תיק עמק 20238/03, השלישיהיה 819-04-08 (בו ניתן גזר הדין על-ידי השופטת דחלה-שרקאוי), והרביעיהינו כתב האישום הנוכחי.
מה נשתנה כתב האישום הנוכחי מקודמיו
8. על גזר הדין מיום 24.5.2011 הוגש ערעור. בפסקה 2 של פסק הדין שלערעור צויין כי על-פי כתב האישום השלישי, בתאריכים 3.5.2007 ו-13.6.2007 התגלה כי הנאשם לא קיים את צו ההריסה הראשון. לאור טענת הנאשם לפיה הוא עזב את הבית בשנת 2008, נמצאנו למדים כי כתב האישום השלישי, נשוא הערעור, הוגש בגין אי ביצוע הצו במועד שקדם לעזיבת הנאשם את הבית, ובטרםבנתה הנאשמת את הקומה הנוספת.