לנאשם מיוחסת עבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 205 ו- 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965, בכך שנכון ליום 1/9/10 לא קיים הנאשם אחר צו הריסה שהוטל עליו בגזר דין מיום 3/7/06 של בית המשפט השלום בעכו, בתיק עמ"ק מס' 21286/06, לפיו, שציווה עליו להרוס, עד ליום 1/8/08, מבנה מגורים בקומת קרקע, בשטח של כ - 107 מ"ר, שהוקם ללא היתר בנייה.
בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, לרבות הטענה כי בית המשפט ציווה עליו, בתיק עמ"ק הנ"ל, להרוס מבנה כאמור בסעיף א (1) לעובדות כתב האישום.
פרשת התביעה החלה בישיבת יום 12/11/12, ומטעם המאשימה העיד מר ואיל חסן, המשמש בתפקיד מפקח בנייה מטעם המאשימה, וב"כ המאשימה, במסגרת חקירתו הראשית של עד זה, הגיש מסמכים שונים, שסומנו ת/1 עד ת/7. בתום חקירתו הנגדית של העד הנ"ל נדחה הדיון, לבקשת ב"כ המאשימה, למועד אחר לצורך עדותו של העד הנ"ל בחקירתו חוזרת. כן נעתרתי לבקשת ב"כ המאשימה לתיקון כתב האישום, על ידי הוספת שני עדי תביעה, בנימין ברדוגו ומחמוד זועבי, והוריתי למאשימה להעביר לסנגור את כל המסמכים שעדים אלה ערכו במסגרת תיק זה.
ביום 8/1/13 הגישה המאשימה בקשה בכתב לתיקון כתב האישום, על ידי תיקון מספר תיק העמ"ק בו ניתן גזר הדין, שבמסגרתו ניתן צו ההריסה, וכן לתיקון מועד מתן גזר הדין הנ"ל. לפי בקשה זו, בית המפשט נתבקש לתקן את כתב האישום באופן שגזר הדין, במסגרתו ניתן צו ההריסה, הינו יום 3/7/07 ( ולא ביום 3/7/06, כפי שנטען בכתב האישום ), וכי גזר דין וצו ההריסה כאמור ניתנו בתיק עמ"ק מס' 1181/06 של בית משפט השלום בקריות ( ולא בתיק עמ"ק מס' 21286/04 של בית משפט השלום בעכו, כפי שצוין בכתב האישום ). לטענת המאשימה, המדובר בתיקון של טעות סופר, מה גם וברשות הסנגור יש כתב האישום וגזר הדין נשוא בקשת התיקון, והרי מסמכים אלה הוגשו במהלך עדותו של ואיל חסן, וסומנו ת/6 ו- ת/7. לטענת המאשימה, מאחר והנאשם לא טען, בתשובתו לכתב האישום, לגרסה ספציפית אלא הייתה זו כפירה כללית, אין בתיקון של מספר ההליך בו ניתן צו ההריסה כדי לפגוע בסיכויי הגנתו, אלא שיש לו הזדמנות הסבירה להתגונן כנגד כתב האישום שיתוקן בטרם הסתיימה פרשת התביעה.
הסנגור, בישיבת יום 9/1/13, ביקש להורות על ביטול כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק, לאחר שהמאשימה הודיעה לו, לאחר שביקשה להוסיף עדי תביעה אחרים ובית המשפט נעתר לכך, כי היא מוותרת על עדותו של העד בנימין ברדוגו, ולא העבירה לו את חומר החקירה שערך עד זה, והסתפקה בכך שהמציאה לו מזכר מיום 4/1/13, שנערך על ידי עד התביעה מחמוד זועבי. לטענת הסנגור, המדובר בהתנהלות בחוסר תום לב. כן התנגד הסנגור לבקשת המאשימה לתיקון כתב האישום, לעניין מספר ההליך בו ניתן צו ההריסה ומועד גזר הדין שבהליך זה. לטענתו, אין המדובר בתיקון של טעות סופר אלא בתיקון מהותי עד שהדבר הופך את כתב האישום לכתב אישום חדש ושונה לחלוטין מכתב האישום המקורי. לטענתו, הנאשם ניהל את הגנתו בהיצמד לנטען בכתב האישום, והרי, המאשימה כבר העידה עד תביעה מהותי, ובמהלך עדותו של זה הוגשו מסמכים, שחלקם בהסכמת הסנגור, והעד נחקר בחקירה נגדית בהסתמך על הנטען בכתב האישום.
המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית היא זו המעוגנת בהוראת סעיף 192 ( א) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב - 1982, המורה כי:
" בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין,
לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם
הזדמנות סבירה להתגונן ".
לפי זאת, תיקון כתב אישום, לאחר תחילת המשפט, הוא אפשרי אך ברשות בית המשפט, להבדיל מתיקון כתב אישום לפני תחילת המשפט, שהינו בזכות, על דרך ההודעה מאת המאשימה על תיקון כתב אישום, כאמור. בבואו להכריע בבקשה לתיקון כתב אישום, יבחן בית המשפט האם יש בתיקון המבוקש כדי לפגוע בהגנת הנאשם ובזכותו להליך הוגן, והאם ניתנת לנאשם הזכות להתגונן, בעקבות תיקון כתב האישום, כמבוקש. במידה ויש בתיקון כתב האישום כדי לקפח את זכויותיו הנ"ל של הנאשם, ידחה בית המשפט את הבקשה לעשות כן. במידה ואין בתיקון כתב האישום כדי להביא לפגיעה בזכויות הנאשם ובסיכויי הגנתו, ייעתר בית המשפט לבקשה, ויבכר בכך את האינטרס הציבורי שעניינו בירור אשמתו של הנאשם ומיצוי הליך זה, על ידי ריפוי פגמים וטעויות שנפלו בכתב האישום, על ידי תיקון טעויות אלה. בנסגרת הכרעתו בבקשה מסוג זה, יביא בית המשפט, במניין שיקוליו, את השלב בו נמצא ההליך הפלילי בעת הגשת הבקשה לתיקון כתב האישום ואת טיב התיקון המבוקש.
לאחר עיון בבקשה של המאשימה לתיקון כתב האישום, ובטיעוני הצדדים לעניין זה, מצאתי כי דין הבקשה לדחייה.
לנאשם מיוחסת עבירה של אי קיום צו הריסה. מספר ההליך בו ניתן צו זה ומועד מתן הצו הינם פרטים מהותיים ביותר בכתב האישום, מהווים את עיקר היסודות של הפרק העובדתי שבכתב האישום, והם בבחינת יסודות חיוניים שכנגדם מתגונן הנאשם בכתב האישום. שכן, העבירה המיוחסת לנאשם היא אי קיום צו הריסה, ולכן, ההליך בו ניתן הצו ומועד מתן הצו הינם עיקר הטענות העובדתיות של כתב האישום, ומהווים התשתית העובדתית עליה נסמכת הוראת החיקוק לעיל. בעניינו של הנאשם בפניי, נמצא כי המאשימה מבקשת, למעשה, לשנות את כל התשתית העובדתית של כתב האישום, על ידי שינוי הפרטים המהותיים ביותר שבפרק העובדות של כתב האישום, שבלעדיהם אין קיום לעבירה של אי קיום צו הריסה, המיוחסת לנאשם כאן. משכך, תיקון כתב האישום, כבקשת המאשימה, על ידי תיקון הפרטים הנ"ל, מהווה, בפועל, שינוי של כל כתב האישום, עד שניתן לראות בכתב האישום המתוקן ככתב אישום חדש ושונה לחלוטין מכתב האישום המקורי. אין המדובר בתיקון של פרט שאינו העיקר ביסוד העובדתי של כתב האישום, ואין המדובר בתיקון של טעות סופר של תאריך ביצוע העבירה או של נסיבה אחרת של העבירה, אלא בתיקון מכלול כתב האישום, על ידי כך שתיוחס לנאשם עבירה אחרת של אי קיום צו בית המשפט, היינו, עבירה של הפרת צו אחר, שניתן בהליך אחר ובמועד אחר מאלה שנטענו בכתב האישום. למעשה, המאשימה מבקשת, בבקשה לתיקון כתב האישום, ליצוק במסגרת הוראת החיקוק המיוחסת עתה לנאשם, תוכן אחר, של הפרת צו אחר שניתן בהליך אחר ובמועד אחר.
נוסף על היות התיקון מהותי ביותר, באופן הנוגע למרכז הכובד שח כתב האישום, אין להתעלם מהשלב בו נתבקש תיקון זה. שהרי, בקשה זו הוגשה לאחר שהעד התביעה המהותי, מר ואיל חסן, כבר העיד בבית המשפט, בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, הוגשו באמצעותו ראיות מטעם המאשימה, שחלקן הוגש בהסכמת ההגנה, ושעה שהדיון נדחה לשם חקירה חוזרת של העד, ולאחר שהמאשימה וויתרה על עדותו של עד תביעה שהוסף לבקשתה, הוא מר בנימין ברדוגו, ונותר לה להעיד עד אחד, הוא מר מחמוד זועבי, באמצעותו תגיש, כך להצהרתה, תמונה שהוא צילם בהליך קודם. הבאתי בהרחבה את תיאור השלב בו נמצא ההליך בפניי על מנת ללמד כי הבקשה לתיקון כתב האישום הוגשה בשלב מתקדם ביותר, עובר לסיום פרשת התביעה, ושעה שהעד המרכזי כבר העיד, למעט חקירה חוזרת שלו. העובדה, לפיה, המאשימה הגישה לבית המשפט, באמצעות העד הנ"ל, את כתב האישום וגזר הדין נשוא בקשת התיקון, אין בה כדי להקהות מעוצמת הפגיעה שעלולה להיגרם לזכותו של הנאשם להליך הוגן ולפגיעה בסיכויי הגנתו, שעה שהוא הטיח בפני עד התביעה שאלות בחקירה נגדית, בהסתמך על הנטען בכתב האישום, וניהל את הגנתו בהתאם לכך.
המלומד י' קדמי מציין, בספרו " על סדר הדין בפלילים ", חלק שני, הליכים שלאחר הגשת כתב האישום, א', מהדורה מעודכנת, תשס"ט - 2009, בעמוד 916, כי:
" פרטים בדבר 'מקום' האירוע נשוא האישום ו 'זמן' ההתרחשות, הינם
פרטים חיוניים: לאיתור האירוע מחד גיסא, ולהגנתו של הנאשם...".
יש לראות במספר ההליך בו ניתן צו ההריסה נשוא האישום ומועד מתן צו זה, ובהתאם, מועד כניסתו לתוקף והפרתו הנטענת על ידי הנאשם, כפרטים הרלבנטיים למקום ומועד ביצוע העבירה, ומשכך, הינם חיוניים להגנת הנאשם ומהותיים לצורך לניהול ההליך ובירור האשמה.
עוד מציין המלומד קדמי, בספרו הנ"ל, כי:
" כאשר גורמי הזמן והמקום נמנים על ' יסודות העבירה ' - יש