פתח דבר
1. המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של שימוש ללא היתר, במקרקעין הידועים כגוש 16610 חלקה 5 המצויים בכפר טורעאן (להלן:
"המקרקעין"), וזאת עת עשה שימוש למגורים בבניין ישן בן שתי קומות בשטח כולל של כ- 246 מ"ר שנבנה, ללא היתר בניה (להלן:
"המבנה").
2. את השימוש הנ"ל עשה הנאשם בניגוד להוראות סעיפים 145 (א) , 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:
"החוק"), ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 (להלן:
"התקנות").
3. בטרם השיב לעובדות כתב האישום, העלה הנאשם טענות של -"הגנה מן הצדק", המצדיקות, לשיטתו, ביטול כתב האישום.
4. במסגרת טיעוניהם לעניין ההגנה מן הצדק, טענו הנאשם והמאשימה, בין היתר, כלהלן:
טענות הנאשם
5. בבקשתו, ביסס הנאשם את טענתו המקדמית של "הגנה מן הצדק" על שני אדנים, האחד, השיהוי בהגשת כתב האישום, והשני כי בהגשת כתב האישום, ביצעה המאשימה "אכיפה בררנית" כנגד הנאשם.
6. לטענת הנאשם, מאז רכש את המקרקעין עליהם הוקם המבנה, סירב המוכר דאז, המנוח מוסטפא אבו דרוויש (להלן:
"המוכר") אשר אינו כיום בין החיים, ולאחר מכן בניו של האחרון, לשתף פעולה עם הנאשם, ולחתום על המסמכים הדרושים, לצורך רישום המקרקעין על שמו של האחרון.
7. הוסיף הנאשם וטען כי פעל, יחד עם בני ביתו, להכשיר הקמת המבנה, כאשר בשנת 1999 הגיש בנו של האחרון, בקשה לקבלת היתר בניה, אשר אושרה בתנאים, ובין היתר, הוכחת בעלות על הנכס, דבר שאין באפשרות הנאשם לממש, לאור סירובם של בני המוכר לשתף פעולה עמו.
8. לטענת הנאשם, המאשימה ידעה מאז ומתמיד על קיומו של המבנה, ולכל היותר ידעה על כך בשנת 1999, עת ניסה האחרון להכשיר את הבניה, ואף על פי כן, היא השלימה עם עובדות אלו במשך עשרות שנים, ולא נקטה בהליכים פליליים כנגדו. הוסיף הנאשם כי רק עם קבלת מכתבו של עו"ד דראר ספורי (להלן:
"עורך הדין"), נכדו של המוכר, בו מודיע למאשימה כי המבנה נבנה ללא היתר, הוגש כתב האישום, נשוא תיק זה.
9. עוד טען הנאשם לאכיפה בררנית בפועלה של המאשימה, בכך כי, על אף קיומם של מבנים רבים במדינה, ובמיוחד בתחום סמכותה של האחרונה, אשר נבנו ומתבצע בהם שימוש ללא היתר, כאשר נסיבות הקמתם וכן השימוש בהם זהות לאלו של הנאשם, אלא שהמאשימה לא נקטה כנגד בעליהם כל הליך משפטי, ולא הגישה נגדם כתבי אישום, ללא כל סיבה מוצדקת. דבר שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום.
10. הוסיף הנאשם כי לצורך הכרעה בטענה של הגנה מן הצדק , יש לקחת בחשבון את העובדה כי, המבנה נבנה על קרקע פרטית לצורך מגורים לנאשם ובני משפחתו, ולא לכל ייעוד אחר, כדוגמת מבנה מסחר ו/או מבנה תעשייתי שמטרתם הפקת רווחים.
תגובת המאשימה
11. בתגובתה מבקשת המאשימה לדחות את טענת ההגנה מן הצדק שהעלה הנאשם.
12. לטענת המאשימה, לא נפלו פגמים בהתנהלותה בהעמדת הנאשם לדין, פגמים שיש בהם משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, ובאופן שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום.
13. הוסיפה המאשימה וטענה כי, בשנת 1999 הגיש הנאשם בקשה להיתר, שאושרה בתנאים, ביודעו כי אין באפשרותו לעמוד בתנאי הוכחת הבעלות, וזאת בשל הסכסוך ששרר בזמנים הרלוונטיים בינו לבין המוכר. הנאשם ישב בחיבוק ידיים, לא ניסה לפתור את הסכסוך הקנייני ולא נקט בשום הליך נגד המוכר, לרבות באמצעות פניה לערכאות.
14. לגישת המאשימה, גם אם היה שיהוי בנקיטת הליכים כנגד הנאשם, אין בכך כדי למנוע ממנה אכיפת החוק, אלא במקרים קיצוניים, שאינם חלים במקרה עסקינן.
15. עוד טענה המאשימה כי, אין בעובדה כי הליכי האכיפה כנגד הנאשם החלו לאחר קבלת התלונה מאת עורך הדין, כדי להוביל למסקנה שטעמים פסולים ו/או שיקולים זרים עמדו ביסוד פעולתה.
16. בעניין הטענה לאכיפה בררנית, ציינה המאשימה כי על הטוען טענה מעין זו, מוטל הנטל להוכיח, ולו בראיות לכאורה, כי בבסיסי ההבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין נקיטת הליכי האכיפה, ניצב מניע פסול. הוסיפה המאשימה כי, טענות הנאשם בעניין זה נטענו בעלמא, ללא הפניות למקרים ספציפיים דומים בהם לא ננקטו פעולות אכיפה, ולא הוצגה ראשית ראיה, בדבר אי נקיטת הליכים כנגד האחראים.