בבקשה שלפני מבקשת התובעת להורות למשיבה - צד ג' - ליתן תצהיר גילוי מסמכים על פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") וליתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפי לפי תקנה 113 לגבי מסמכים אותם פירטה התובעת במכתבה לצד ג'; להוסיף וליתן פרטים נוספים ומפורטים יותר לכתב ההגנה וכן להשיב על שאלון.
ואלה העובדות הדרושות לעניין:
1. ביום 14.11.2002 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבע בגין נזקי גוף, תקיפה ורשלנות רפואית ומקצועית. מעובדות כתב התביעה עולה כי התובעת פנתה לטיפול נפשי אצל הנתבע, אשר ניצל את מצבה הנפשי של התובעת, תוך יצירת יחסי תלות ואמון, שאיפשרו לו, כך לטענת התובעת, לנצל את התובעת מינית למעלה מ- 20 שנה.
הנתבע, הגיש הודעת צד ג' לארגון MDU(להלן: "MDU" או "הארגון"), שהינו ארגון להגנה על רופאים החברים בו, ואשר מקום מושבו באנגליה, המעניק הגנה משפטית וכן משלם כספים בהתאם לתנאי תקנון הארגון. הנתבע טען בהודעתו כי במועדים הרלבנטים לתובענה התקיים הסדר בינו לבין הארגון, לפיו MDUמחויבת לשפותו ו/או לפצותו, באופן מלא, בגין כל סכום שיפסק כנגדו.
בכתב הגנתה, הכחישה MDUכל חבות כלפי הנתבע שכן נטען כי אינה חברת ביטוח, לא גבתה פרמיות ביטוח, לא ביטחה את הנתבע ועל כן לא חבה כלפיו. עוד טענה MDUכי למוסדות הארגון יש שיקול דעת בלעדי לגבי כל מקרה ומקרה, האם להעניק או לא להעניק שיפוי ובאיזה סכום, ואין חובה לנמק את ההחלטה הניתנת.
2. לאור העובדה שMDUטוענת להיעדר חובת שיפוי מצידה, היא נתבקשה על ידי התובעת לחשוף מסמכים שונים שברשותה, בין היתר מסמכים הנוגעים להתקשרות בין הנתבע ל MDU; מסמכים ו/או תשובות לפרטים הנוגעים לשיקול הדעת שהפעילה MDUבעניינו של הנתבע ובמקרים אחרים, שכן לטענת התובעת סוגיית הפעלת שיקול דעת של הארגון נעשית בחוסר תום לב; וכמו כן מסמכים הקשורים לארגון ה MDUומקבלי ההחלטות שם.
בהליך גילוי המסמכים שנערך בין הצדדים לא מסרה MDUלתובעת את כל המסמכים ועל כן הוגשה בקשה זו בטענה כי צד ג' מתחמק ממסירת מסמכים המצויים ברשותו.
עוד טענה התובעת כי במקרה דומה של ניצול מיני על ידי מטפל, הופנו ל MDUעל ידי ב"כ המבקשת דרישות מקדמיות כמעט זהות לאלה שהופנו אל הארגון בתיק זה. נטען כי לאור החלטת כב' השופט אזר ז"ל, בתא 318/97,
זידמן נ' דר' יבניאלי ואח', מיום 19.5.2003 (להלן: "ההחלטה") שהורה על מענה מלא לשאלון ומסירת כל המסמכים הנדרשים, נכון יהיה לאמץ את ההחלטה גם בתיק זה וכי ההחלטה מהווה השתק פלוגתא.
3. MDUטוען בתגובה לבקשה שתי טענות עיקריות. האחת, כי אינו נתבע בתביעה ואינו בעל חבות ישירה כלפי התובעת, וכי בהתאם לתזכיר ותקנון ההתאגדות רשאי הארגון להפעיל את שיקול דעתו במתן סיוע למי מחבריו או סירוב לסיוע זה, מבלי לספק כל הסבר באשר להחלטתו זו. השנייה, כי הארגון טוען לסודיות בכל הקשור לתקשורת בינו ובין החברים בו, וכי הוא מוכן לחשוף התקשרות בינו ובין חבר רק במקרה שיש הסכמה מצד החבר בארגון, או אם בית המשפט יחייבו לעשות כן.
עוד עולה מהתגובה לבקשה כי אין הארגון מחויב לפעול בצורה זהה כלפי כל החברים בו, וכי כל מקרה נבדק לגופו ובהתאם לנסיבותיו ולאינטרסים כפי שהם קיימים בכל זמן נתון. אין החלטה מסוימת כובלת את הארגון בהפעלת שיקול דעתו במקרה אחר. במקרה דנן, היה הנתבע חבר בארגון, וביקש לראשונה סיוע בינואר 2001 והארגון החליט כעבור כשנתיים לסייע בעלויות ההגנה, אך לא לשאת בתשלום פיצויים והוצאות. הארגון טוען כי על אף טענות הנתבע לפיצוי בלתי מותנה אין הארגון חב בפיצוי שכזה וכי התזכיר ותקנון ההתאגדות אינם מחייבים הענקת פיצוי שכזה.
עוד נטען כי הבקשה לגילוי מסמכים הינה כה רחבה והארגון מתקשה לאסוף כמות כה רבה של מסמכים. זאת בשל העובדה שהארגון אינו מבצע מעקב סטטיסטי או אוסף מידע מסכם ולכן מתקשה לספק לתובעת את התשובות לשאלון שהופנה אליו. מכיוון שהארגון מחליט החלטות מבלי לנמקן כפי שעולה מהחוזים שנחתמים עם חברי הארגון, לא ניתן לדרוש ממנו לספק סיבות ונימוקים להחלטותיו, מה עוד שהדבר יהווה הפרה בוטה של החיסיון שבין הארגון לחברים בו.
דיון:
4. חובת גילוי מסמכים וזכות העיון בהם, קבועות בסעיפים 112-122 לתקנות. מטרת תקנות אלה היא להקנות לצדדים לתובענה את הידע באשר למסמכים הנוגעים לסכסוך שבין הצדדים ואשר מצויים בידי הצד השני, כך שכל צד יוכל לעיין במסמכים שאינם בחזקתו עוד בטרם יתבררו הפלוגתאות לגופן. (ראה לעניין זה דר' י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית - 1991).
פסקי דין רבים מתייחסים לתקנות אלה כאל מכשיר מרכזי לחשיפת האמת, שהינה אבן יסוד בהליך המשפטי המתנהל, וחלק אינטגרלי מזכותו של צד לתובענה לזכות להליך הוגן וליומו בבית המשפט. (ראה לעניין זה רע"א 8473/99,
כרטיסי אשראי לישראל נ' אילן שגב, פ"S נה(1) 337).
בע"א 2271/90,
ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, מסכם בית המשפט את מטרת הליכי הגילוי המוקדם בקובעו:
"הליכי גילוי מוקדם (שאלונים וגילוי מסמכים) נועדו כדי לפשט את ההליכים, לקצר את הצורך בהבאת ראיות ולהשיג הודיות מבעלי דין על עניינים שניתן להשיג הודיות לגביהן. התקנות שבפרק ט' לתקנות סדרי הדין מטרתן אחת: לאפשר לבעל דין, במקרה שלנו לתובעים, להכין את משפטו, תוך הסתמכות על מסמכים המצויים בידי הצד שכנגד גם על תשובות בתצהיר שנתן הצד שכנגד לשאלות שהוצגו, שהן מן השאלות השנויות במחלוקת של המשפט."
הלכה פסוקה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע שעשוי להיות רלבנטי במסגרת המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית המשפט. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"א 6545/94, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54:
"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נשוא התובענה...נמצא, כי הרלוונטיות של מסמך לעניין גילויו, רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט, הרלוונטיות לצורכי גילוי היא, במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים."
גילוי מסמכים ושאלונים ככלי דיוני, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שיוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. (ראה לעניין זה תא (ת"א) 2486/02, כרמלטון נ' בנק דיסקונט ואח', תק-מח 2004(1) 5987). גילוי מסמכים מהווה אמצעי עזר, הנמצא מעבר לעקרון השיוויון, ויש בו כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לחסכון בזמן שיפוטי וחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו להוכיח את התביעה או לדחותה. יחד עם זאת, לאור שיקול הדעת הרחב שיש לבית המשפט בקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם והרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, על בית המשפט לבחון בעין ביקורתית את הבקשה לגילוי מסמכים, במיוחד כשמדובר במסמכים שיש להם נגיעה ישירה לצד ג' שאינו צד ישיר לסכסוך וכאשר מדובר בסודות מסחריים.