החלטה בתיק תא"ק 6931-02-10

ביום 06/04/2010 ניתן פס"ד בהעדר הגנה.

ביום 5/10/2011 הגיש המבקש, אותה עת היה בין החיים, בקשה לביטול פסה"ד.

ביום 09/01/2012, לאחר שהוגשו כתבים כמתחייב מהגשת בקשה בכתב לבימ"ש ניתנה על ידי החלטה המציינת, כי לא ניתן להכריע בטענות הצדדים (לעניין מסירת כתב התביעה והזמנה לדין לנתבע) והצדדים זומנו לדיון בנוכחות המצהירים מטעמם ליום 5/3/2012.

ביום 4/3/2012 הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית הדיון שנועד להתקיים למחרת היום.

הנתבע אשר לקה במחלת הסרטן אושפז לקבלת טיפול אוקולוגי.

הדיון נדחה ליום 4/6/2012.

ביום 9/5/2012 הודיע ב"כ הנתבע, כי המבקש הלך לבית עולמו ביום 2/5/2012.

ההודעה לוותה מהעתק בתעודת קבורה.

בנסיבות אלו, ניתנה על ידי החלטה ביום 29/5/2012 המבטלת את הדיון ומזמינה את עמדת המשיבה ביחס להמשך ההתדיינות.

המשיבה הגישה ביום 2/7/2012 את עמדתה לפיה, סבורה היא, כי יש לפסול את תצהירו של המנוח באשר אינו יכול להוות ראיה קבילה במסגרת הליך משפטי, כיון שהלך לבית עולמו בטרם עמד לחקירה נגדית, והכל בהתבסס על הוראות סעיפים 15 ו-17 לפקודת הראיות.

במילים אחרות, עמדת המבקשת היא, כי יש לדחות את בקשת המבקש לביטול פסה"ד, בשל העובדה, כי לא יוכל לעמוד לחקירה נגדית, מעת שנפטר.

אין ביכולתי לקבל הנמקה שכזו, וממילא, איננה מתחייבת מהוראות סעיפים 15 ו-17 לפקודת הראיות.

בדין יש פתרונות למצבים בהם מצהיר הלך לעולמו לפני שעמד לחקירה נגדית על תצהירו.

גם הוראות סימן ד' בתקסד"א בכלל ותקנה 38 בפרט, מאפשרים את המשך ההתדיינות גם במצב שבו בעל דין נפטר, באמצעות צירוף בעל דין חליף, כמפורט שם.

דא עקא, ומעת שהלך המבקש לבית עולמו, פקע יפוי הכוח של באי כוחו ואין באפשרותי לכפות עליהם המשך ייצוג ביחס לחליפי המנוח.

מסיבה זו, אמנע ממתן הוראות כלשהן, ביחס להפיכת חליפי המנוח לבעלי דין תחתיו, מה גם, שאינני יודע, אם זה רצונם ואם בכלל ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה אחר המנוח בפרק הזמן שבין לבין.

על כן, אני סבור, כי יש למחוק את בקשת המבקש לביטול פסה"ד, מחד, ומאידך, ככל שימצא לנכון מי מיורשיו עפ"י דין, או עפ"י צוואה שקוימה, להתייצב כבעל דין חליף אל מול התובעת, יוכל לעשות זאת ובלבד שיעשה כן בתוך 6 חודשים מהיום.

פסה"ד היה ונותר על כנו, כל עוד לא יבוטל.

החלטה זו תומצא לעורכי דינו לשעבר של המנוח, מתוך הבנה, כי ימציאו אותה למשפחת המנוח.