1. בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני תביעה לסילוק ידו משטח ועליו שני מבנים, המוחזקים על ידו במשך כ-30 שנה, ואשר מצויים בתוך שטח קרקע כולל של כ-166 דונם במושב אשלים, שהושכרו למשיבה ע"י מנהל מקרקעי ישראל.
החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשה ביום 13.9.12, במסגרתו נחקר המבקש בפני, בא כוחו סיכם טענותיו, ולאחר מכן הוגשו סיכומי המשיבה וסיכומי תשובה בכתב.
2. המבקש טוען להתיישנות נוכח החזקתו ארוכת השנים, במשך 30 שנה, עת החזיק בקרקע חזקה נוגדת, ולפיכך עומדות לו בשטח זכויות הגוברות על זכויותיה הנטענות של המשיבה מכח אותם הסכמים.
כראיה לכך, מצרף המבקש לבקשתו מכתב פניה למנהל, מיום 30.7.08, עובר לכריתת ההסכמים נשוא התובענה, במסגרתו מבוקשת הסדרת זכויות המבקש ורעייתו במבנים ובקרקע, שהינם כאמור במכתב בבעלותם מאז שנת 1980, ע"י רישומם על שמם.
לחילופין, טוען המבקש כי עומדת לו זכות בלתי הדירה לשהות בשטח, מכח השתק ונסיבות מיוחדות החלות במקרה זה ואשר הביאוהו, על יסוד הרשאה מתאימה או מכח מצג, להסתמך על קבלת הרשות.
לתמיכה בטענה זו מפנה המבקש להוראת ס' 4 להסכם השכירות שצורף לתביעה ולפיו התריע המנהל בפני המשיבה על קיומם של מחזיקים אחרים ללא הרשאה, בשטחים המשמשים למוסך ומשתלה, אולם בניגוד לפירוט האמור, החזקתו של המבקש כלל לא הוזכרה בסעיף, ללמדך כי אף המנהל לא ראה בו כמחזיק ללא הרשאה ואף כיוון להמשך החזקתו של המבקש בשטח, כדין.
לחילופי חילופין, טוען המבקש כי הוא הזכאי בפועל לחכירת השטח מאת המנהל ורק מסיבות לא ברורות לא השיב המנהל לפניותיו ותחת זאת ביצע את העסקה עם המשיבה.
בנסיבות האמורות, זכאי המבקש לשיטתו לכל הפחות לפיצוי כספי טרם פינויו.
מלבד האמור, מעלה המבקש טענה כנגד זכותה הנטענת של המשיבה באחד מן המבנים, המצוי לעמדתו בשטח שכלל לא הושכר לה.
3. כנגד טענות המבקש טוענת המשיבה לזכות בכלל השטח המושכר לה, מכח ההסכמים שכרתה עם המנהל ועם הסוכנות היהודית, ולפיכך כי המבקש הינו פולש לשטח לא לו.
באשר למבנה הנטען להיות מצוי בחלקו שלא בשטח המושכר, טוענת המשיבה כי אף שישנה חריגה קטנה של המבנה אל קרקע שייעודה הוא כביש, אין בכך כדי לשלול את זכותה במבנה, המצוי על שטח שהושכר לה, באין מחלוקת על השכירות גופה, ומכל מקום, מפנה המשיבה לאישור הסוכנות היהודית לפיו בהתאם לחוזה שנכרת רכשה המשיבה את כל זכויות והשקעות הסוכנות בקרקע נשוא הסכם השכירות, לרבות במבנים, ולמכתב הוועד המקומי המאשר העברת המבנים לידיה.
לעמדת המשיבה, המבקש אינו עומד בתנאים הנדרשים לזכאות לרשות בלתי הדירה, שכן רשות פוזיטיבית כאמור לא ניתנה לו, לא הוכחה הסתמכות על כך ואף לא שינוי מצב לרעה. המשיבה מפנה לפסיקה לפיה רשות כאמור ניתנת רק במקרים נדירים והמבקש אף לא עמד בנטל להוכיח כי ניתנה לו לכתחילה רשות מהבעלים לעשות שימוש בשטח.
המשיבה טוענת כי מעולם לא אישר המנהל את החכרת המבנים למבקש, וחזקה על המנהל שלא היה מחכיר מקרקעין למשיבה אילו סבר שיש למבקש זכויות בהם.
4. כידוע, בשלב שקילת הבקשה למתן רשות להגן מוטל על מבקש הרשות עול הוכחה מצומצם בלבד, במסגרתו אין נלקחים בחשבון שיקולי מהימנות, אין נבדקות הראיות לגופן או כיצד יצליח להוכיח הגנתו, והרשות ניתנת אף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.
רק מקום שברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, או אז תידחה בקשתו.
אפנה לאמור בספרו של א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:
"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".
כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן,
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".